לעומת זאת, על פי עדותו של קובי, השיחה בין השניים התקיימה ביום 28.11.14 לערך וכי התובעת מסרה לו במעמד זה אישור רפואי בדבר ההיריון (האישור שהוצג הוא מיום 30.11.14). על פי עדות זו, ההודעה על ההיריון נמסרה לקובי ביום האחרון לעבודת התובעת (כלומר ביום 30.11.14).
בין אם התובעת הודיעה לקובי על ההיריון ביום 28.11.14 ובין אם ביום האחרון לעבודתה (30.11.14), מדובר במועד הסמוך להפסקת עבודתה. זאת למרות שהתובעת ידעה על דבר הריונה כבר בחודש ספטמבר 2014 (סעיף 28 לתצהיר התובעת). עדות זאת אינה מתיישבת עם האישור הרפואי שהוצג, מיום 30.11, ממנו עולה כי רק ביום 6.10.14 התובעת פנתה לרופא בחדש להיריון ובאותו מועד עברה בדיקה רפואית (נספח ה' לתצהיר התובעת ור' במיוחד העולה מנספח ה' לתצהירו של קובי).
התובעת נשאלה מדוע לא עדכנה את הנתבעת לגבי ההיריון בסמוך לעריכת השימוע, אלא המתינה ימים ספורים לפני סיום עבודתה. לטענתה, עם מסירת מכתב הפיטורים, שמש שהה בחופשה בחו"ל ואילו עם זהבה, הממונה עליה, היא לא דיברה עם זהבה (עמוד 6 החל משורה 4 ור' במיוחד בשורה 33 עד עמוד 7 שורה 7).
בראות עינינו, למרות שאין חובה על עובדת למסור על דבר היריונה לפני החודש החמישי להיריון, בנסיבות העניין מדובר בטענה מיתממת. זאת מאחר שקובי הוא זה שמסר לה את מכתב הפיטורים ולא היתה כל מניעה לספר לו על ההיריון כבר באותו שלב. זאת במיוחד מאחר שמדובר בנתון עובדתי משמעותי שיש בו להשפיע על עצם ההחלטה על הפיטורים. בנסיבות אלה, גם אם התובעת לא תיקשרה עם הממונה הישירה עליה, זהבה, מצופה היה שתפנה ותעדכן גורם כלשהו במרכול בתקופת היעדרותו של קובי.
- על פי עדותו של קובי, כאשר התובעת הודיעה לו שהיא בהיריון, היא פנתה אליו, אמרה "יש לי הפתעה בשבילך", והציגה בפניו את האישור הרפואי בדבר הריונה. בתגובה, הוא בירך אותה והבהיר שלאור הודעתה פיטוריה בטלים והיא נדרשת להמשיך ולעבוד כרגיל (סעיפים 21 – 24 לתצהיר שמש, עמוד 13 שורות 1-23). שמש חזר על דברים אלה גם בבית הדין (עמוד 13, שורות 5-7):
"אני אמרתי לה והיא גם עבדה כרגיל. אחרי שהיא אמרה לי שיש לה הפתעה בשבילי, אמרתי לה שמכתב הפיטורים מבוטל והיא חוזרת לעבוד כרגיל. אני הסברתי לה וראיתי שהיא הבינה. היא אמרה בסדר."
ור' גם בשורות 22-23:
"באופן חד משמעי אמרתי לה פנים מול פנים שהמכתב שלה מבוטל ולא ראיתי אחרת, ראיתי שהיא הבינה ושהכל בסדר."