הנה, הנתבע הביע דעתו מפורשות כי לא ישא בעלות התיקון, שכן לשיטתו הדבר אינו כלכלי עבורו.
לא רק זאת, מדבריו של הנתבע ניתן להסיק, כי הוא רואה קשר בין אפשרות מכירת העסק על ידי התובע לאחר ובין דרישת התובע לשאת בעלות התיקון ועל כך ידובר בהמשך.
17. הסכמים יש לכבד, הנתבע משכיר נכס. אמנם התובע לקח על עצמו התחייבות לשאת בעלות תיקונים ואולם, את שהתחייב לשאת בו, על התובע לשאת בעלויות בהתאם להתחייבותו.
על הנתבע לשאת לפיכך בעלות תיקונים הליקויים שעלות תיקונם מוטלת עליו.
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את עלות האינסטלטור שהוזמן, בסכום של 1,700 ₪ (בשים לב לכך שהתובע הינו עוסק, אין מקום לחייב בסכום המע"מ), אשר שולמו ביום 20.8.13.
כמו כן, בשים לב לכך שתיקון הגג נועד לשמש בין היתר לתחזוקה השוטפת, אך היה בו גם משום ניסיון לתקן את בעיית החשמל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שליש מעלות תיקון הגג, דהיינו סכום של 1,000 ₪, אשר שולמו ביום 18.2.14.
18. התובע טוען לפיצוי בגין שלושה חודשי שכירות שבמהלכם לא עבד בית העסק, בשל הסכנה הבטיחותית הנובעת מבעיות נזילות המים בצנרת החשמל, עד לסגירת בית העסק בסופו של יום, עם סיום תקופת האופציה.
לעומתו טוען הנתבע, כי התובע סגר את בית העסק במכוון במהלך שלושת החודשים האמורים, כאשר מטרת סגירת העסק היתה העברת הזיכיון בטוטו ובלוטו לידי בעל בית עסק מתחרה, שכן לאחר שחברות הלוטו והטוטו יראו כי בית העסק סגור, תוכשר דרכו של בית העסק המתחרה לקבל זיכיון, כאשר לטענת הנתבע, התובע קיבל מבית העסק האמור תמורה בגין זיכיון זה.
19. סוגיית זיכיון הטוטו והלוטו, שהיתה אמורה להתברר במסגרת התביעה העיקרית לא הוכרעה במסגרת ההליך שלפניי, לאחר שהתביעה העיקרית לא נדונה וככל שהדבר נוגע לנתבע, הרי שתביעתו נמחקה בשל החוסר בראיות בסוגיה זו ולכן לא ניתן לקבוע ממצאים בטענת הנתבע.
ואולם, גם מבלי להכריע בטענות הנתבע בסוגיה זו, הנני סבורה, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי סגר את בית העסק דווקא בשל בעיית החשמל.
התובע העיד והדבר עולה מתוך השיח בין הצדדים, כי התובע התקשה לנהל את בית העסק ולכן היה מעוניין להעבירו לאחר.
בסמוך לסגירת בית העסק, הבין הנתבע, כי לא יסתייע בידו להשכיר את בית העסק ולא מן הנמנע, כי בשלב זה החליט התובע, כי שכרו יצא בהפסדו ולכן החליט לסגור את העסק.
הנתבע טוען, כי עמדה בפני התובע האפשרות להחזיר את בית העסק במהלך תקופה זו והנתבע אף פנה אל התובע וביקש להחזיר את העסק בטרם תסתיים תקופת השכירות, אלא שהתובע נמנע מלעשות כן בשל שיקולים זרים.
כאמור, אין בידי להכריע בשאלת קיומם של שיקולים זרים, אלא שלא ראיתי כי התובע פנה אל הנתבע וביקש ממנו לבטל את הסכם השכירות טרם תקופת השכירות.
התובע אינו יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו. התובע, אשר סבור, כי מדובר בבית עסק שאינו ראוי, חייב להודיע למשכיר, כי אינו יכול עוד להפעיל את בית העסק וכי הוא מעוניין לסיים את תקופת השכירות.
במקרה זה, ישקול המשכיר, האם מקבל הוא את הודעת הביטול אם לאו ואם אינו מקבלה, יכול הוא לעמוד על תשלום דמי השכירות.
במקרה דנן, התובע החליט להמשיך ולהחזיק בנכס ולא ביקש להחזירו לידי הנתבע. אמנם, אין לפניי ראיה לפיה הנתבע ביקש לקבל לרשותו את המושכר, אך מתביעתו של הנתבע, אשר הוגשה בראשית חודש מאי 2014 עולה, כי לשיטת הנתבע כבר אז היה זה התובע אשר החליט להחזיק את העסק שומם למשך שלושה חודשים.
מכל מקום, שעה שמדובר בבחירה של התובע שלא להחזיר את החזקה במושכר, מבלי שנקט בצעד כלשהו לסיום הסכם השכירות לפני המועד החוזי, התובע אינו יכול לבוא בדרישה להשיב לו את דמי השכירות ששילם בגין תקופה זו.