--- סוף עמוד 9 ---
60. לשיטת התובעים בסעיף 75 לסיכומיהם ניתן לתור במילותיהם לאמור:
"לא זאת אף זאת, בתאריך 29/11/2015 חתמו הנתבעים שכנגד על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, מצורף ב' לתצהיר הנתבע שכנגד.
בהתאם למוסכם, ממועד הסכם הפירוד, דהיינו 29/11/2015, ישנה הפרדה רכושית".
61. ואם טוענים התובעים, והבת מצדדת בכל טענותיהם, להפרדה רכושית בין בתם לחתנם, אזי, לשיטתם, תשלומים שנעשו אחר מועד זה הם בלתי רלוונטיים כלפי הנתבע.
62. הטיב לתאר ב"כ התובעים את המצב המשפטי מסעיף 39 לסיכומיו, שם כתב:
"בע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת, פ"ד מח(1) (להלן: "הלכת וואלס") נקבע כי מתן כספים בין "קרובים קרובים", לדוגמא הורים ובת מקימה חזקה, הניתנת לסתירה, שנתינת הכספים הייתה במתנה, ועל הנותן חובת ההוכחה שבהלוואה מדובר, וכי על תובעים המבקשים לסתור את החזקה, להביא עדויות ברורות לכוונת הצדדים אשר יש בהן כדי להרים את הנטל לסתירת החזקה".
63. הבה נזכור כי מצב של "חזקה משפטית" מקשה על תובע את הנטל, הרבה יותר מכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".
64. כאשר שני הנתבעים חתומים על הסכמי הלוואה, נסתרת החזקה, אך כאשר פתאום כמו בכאן רק הבת חתומה, עולה תמיהה למשל מדוע אף שנטען כי כספים ניטלו במישרין על ידי הנתבע, לא הוחתם הוא.
65. אין עורר שחתימות הבת, המכנה את העברת הסכומים כהלוואה, נעשו לאחר שכבר הועבר הכסף ולרוב על גבי פקסים שנשלחו לבנק.
66. לפתע, בין סוף 2014 לכאורה ועד ינואר 2016 (שאז טוענת התובעת בעדותה כי נפסק מנהג ההלוואות, לאמור, הרבה אחרי המשבר בין הצדדים ובסמוך לחתימת הסכם הגירושין / שלום בית ביניהם), מופיעים כביכול אישורי הבת על גבי העברות לפיהן מדובר ב"הלוואה". וכך:
"26.8.14
מאשרת שזו הלוואה בשמי ובשם .... תודה".
במועד לא ברור מכוח פקס שנשלח ב-20.8.15, רושמת הבת:
"תודה על ההלוואה אמא, נשתדל להחזיר בהקדם".
--- סוף עמוד 10 ---
ב-12.5.15 כביכול, רושמת הבת על דף העברה:
"אמא תודה! נחזיר כשנקבל כסף עוד יומיים. ... אמר שיקבל מלקוחות".
ביום 25.6.15 ע"ג העברה רשמה הבת:
"תנקס מימוש. אני לא שכחתי שאמרתי לך שזו הלוואה. ... אומר שעוד כמה ימים יהיה להחזיר".
ביום 2.8.15 ע"ג פקס לבנק רשמה כביכול הבת:
"תודה בשמי ובשם ... על ההלוואה".
ב-14.10.15 ע"ג ספח צ'ק רשמה הבת:
"אמא תודה על ההלוואה".
ב-25.10.15 רשמה הבת:
"תודה על ההלוואות מימוש. ... מוסר הערכתו".