משך קיומה של השותפות הנטענת בין הצדדים
82. לטענת התובעת ההתקשרות בין הצדדים התפרסה על פני תקופה של 5 שנים, 2009-2014, במהלכן בית הספר למובייל צמח והתפתח. לטענתה, מדובר בתקופה משמעותית בה ביססה ג'ון ברייס את מעמדה בתחום הדרכת המובייל על חשבון פעילותה של התובעת במסגרת בית הספר המשותף. במענה לטענת הנתבעות, לפיה בתחילת ההתקשרות לא הונהג מודל חלוקת הרווחים באשר לקורסים הציבוריים, אלא נקבע מחיר שעתי לשעת הדרכה, טוענת התובעת, כי לכל המאוחר ביוני 2010 כבר הוסכם על מודל חלוקת הרווחים (סעיף 21 לסיכומי התשובה מטעם התובעת).
83. מכל מקום, במהלכה של תקופה זו הייתה הפעילות המשותפת מצומצמת, שכן אין חולק כי התובעת לא הייתה שותפה בכל פעילותה של ג'ון ברייס, אלא, לטענתה, השותפות הייתה אך ורק ביחס לפעילות בתחום המובייל, בעוד שג'ון ברייס עוסקת בכל הקשור לתחום הדרכת המחשוב וטכנולוגיית המידע וכן לתחום מיומנות הניהול, השירות והמכירות, כפי שעולה מתצהירה של גב' ריפקין.
השתתפות ברווחי העסק ובהפסדיו
84. סעיף 2(8) לפקודת השותפויות קובע כי קבלת חלק מרווחי העסק תהא ראיה לכאורה לקיומה של שותפות. ממכלול הראיות עולה כי בין הצדדים אמנם הוסכם על מודל של חלוקת רווחים. כך, מנספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן עולה, כי בנוגע לקורסים הציבוריים הוסכם בין הצדדים כי לאחר קיזוז ההוצאות של ג'ון ברייס בגין כיתות, מכר ושיווק, ארוחות והדפסת חומרי עזר, וקיזוז הוצאות התובעת, יחולקו הרווחים בין התובעת לג'ון ברייס. תמונה דומה עולה אף מנספח ד2 לתצהירו של מר דוידיאן.
85. עם זאת, מהנספחים האמורים עולה, כי חלוקת הרווחים בין הצדדים הייתה רלוונטית אך לקורסים הציבוריים, בעוד שלעניין הקורסים המוזמנים סוכם כי התובעת תקבל תעריף קבוע ליום הדרכה.
86. בנוסף, התובעת לא השתתפה בהוצאות השוטפות של בית הספר, כדמי שכירות, טלפון, חשמל, ארנונה, מים, אינטרנט, ביטוח וכו' (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018, עמ' 59, שורות 6-21); היא לא ערבה להתחייבויותיו, וג'ון ברייס ניגשה לבדה למכרזים, ללא השתתפות של התובעת (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018, עמ' 60, שורה 27- עמ' 61, שורה 7). למעשה, התובעת לא נטלה על עצמה כל סיכון כספי בגין בית הספר, לא העמידה ערבויות כלשהן, ולא השקיעה בו כל השקעה הונית (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018, עמ' 69, שורות 7-9).
87. אין בידי לקבל את טענת התובעת בהקשר זה, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיפים 48-49 לסיכומיה, לפיה שעה שההכנסות שחולקו בין הצדדים היו הכנסות נטו, קרי לאחר קיזוז ההוצאות של הצדדים השונים, יש לראות בכך משום השתתפות בהפסדים, שכן כל צד נשא בהוצאותיו. התובעת טוענת, כי בדומה להוצאות הנתבעות, אף לה היו הוצאות שלא נלקחו בחשבון, כגון בניית סילבוסים וקיום שיחות עם לקוחות, וכי נציגיה השקיעו שעות עבודה רבה בשותפות, מבלי שקיבלו שכר בגין שעות עבודה אלה. אין בידי לקבוע כי נשיאה בהוצאות אלה שווה לנשיאה בהפסדי העסק, או כי נשיאה בהוצאות אלה שוות ערך לנטילת סיכון כספי בניהול בית הספר, ואנמק.
88. ראשית, התובעת לא הוכיחה את טענתה בדבר גובה ההוצאות שהוציאה וכי לא קיבלה החזר על הוצאות אלו, וכן לא המציאה אסמכתאות להוצאות הנטענות.
89. שנית, מקובלת עלי טענת הנתבעות, לפיה התובעת לא קיבלה דיווחים בנוגע לקורסי ההסבה שעה שהיו הפסדיים, ואף לא עמדה על קבלת דיווחים בקשר לקורסים אלה. בסעיף 80 לתצהירו של מר דוידיאן, מצהיר הוא, כי התובעת בחרה שלא להעביר את קורסי ההסבה נוכח התמורה השעתית הנמוכה, וכל עת שהתעניין בפעילות הנעשית במסגרת קורסים אלה, נמסר לו כי הפעילות היא הפסדית ולכן אין מה לדווח או לעדכן את התובעת. עובדה זו מהווה אינדיקציה לכך שהתובעת לא נשאה בהפסדי השותפות הנטענת. שהרי לו היה מדובר בשותפות, היה על התובעת להתחלק עם ג'ון ברייס בהפסדים של קורסי ההסבה. סבורתני כי עצם העובדה שהתובעת לא דרשה דיווחים בנוגע לקורסים אלה מעידה כי לא נשאה בהפסדי בית הספר.
90. שלישית, הפסיקה עליה מסתמכת התובעת לביסוס טענתה, לפיה חלוקת רווחים לאחר קיזוז הוצאות מקבילה לנשיאה בהפסדים, מלבד היותה פסיקה של בתי משפט השלום, אשר אינה מחייבת את בית משפט זה, אינה רלוונטית לענייננו. בפסיקה אליה מפנה התובעת, לא היה הצד הטוען לנשיאה בהפסדים זכאי להחזר הוצאות, והכנסתו הייתה תלויה ברווחיות העסק. משכך, נקבע כי עצם החלוקה ברווחים נטו מהווה נשיאה בהפסדים. לא כך הדבר בענייננו, שעה שאין חולק כי התובעת הייתה זכאית להחזר הוצאותיה.
91. כמו כן, גם בקורסים הציבוריים הובטח לתובעת תשלום מינימאלי בסך של 15,200 ₪, כך שבכל מקרה לא היה יכול להיות מצב בו יועבר קורס באופן הפסדי עבורה.
92. בסעיף 48 לסיכומיה טענה התובעת, כי במודל בו פעלו הצדדים לא יכולה להיות פעילות הפסדית, שכן התשומות ידועות מראש והצדדים ידעו לתכנן את הקורסים כך שללא מספר מינימלי של משתתפים, אשר יבטיח קורס רווחי, לא ייפתח קורס, ובכך לא ייגרמו הפסדים לבית הספר. לטענת התובעת, בפעם היחידה בה נגרם לבית הספר הפסד ממשי, היא הייתה זו שנשאה בו.
93. כך, לטענת התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 32 לתצהירו של מר דוידיאן, במקרה של קורס מוזמן לחברת AVAYA, רק לאחר שהוכנו חומרי הלימוד לקורס על ידי התובעת והוזמנו 5 ימי הדרכה, ולאחר שהקורס החל להתבצע, התברר כי קבוצת התלמידים הטרוגנית באופן שאינו מאפשר את ביצוע ההדרכה, ומשכך הופסק הקורס על ידי הלקוח, כל זאת מבלי ששולם על ידו תשלום כלשהו. לטענת התובעת, שני הצדדים נשאו באופן שווה בהפסד ההכנסה מהקורס, אך היא ספגה הפסדים אף בגין העבודה שהשקיעה בהכנת הקורס ובהעברת יומו הראשון.
94. אין בידי לקבל טענה זו, שכן העובדה כי קורס מסוים כזה או אחר בוטל לבסוף, וממילא לא התקבלה הכנסה בגינו, אינה מלמדת שעל התובעת היה לשאת בהפסדים של בית הספר "המשותף". כמו כן, אין בביטולו של קורס אחד כדי להצביע על מסקנה גורפת, ולפיה הצדדים התחלקו בהפסדי בית הספר. לכך יש להוסיף כי התובעת לא צירפה אסמכתאות להוכחת הוצאותיה הנטענות וההפסדים שנגרמו לה בגין ביטולו של הקורס. כל שצורף על ידה הם מסמכים המעידים על כך כי הקורס בוטל (נספח ל"ח לתצהירו של מר דוידיאן).