פסק דין חלקי
עניינה של התובענה בשותפות נטענת בין הצדדים, אשר לפירוקה, בין היתר, עותרת המבקשת, וכן בעתירתה של התובעת לסעד של מתן חשבונות וסעדים כספיים נוספים.
רקע עובדתי
1. התובעת הינה בית תוכנה המתמחה במתן פתרונות וביישום של אפליקציות בתחום המובייל והסלולר, בתחומי מערכות WinCE, מערכות משובצות REAL TIME ועוד. התובעת החלה את פעילותה בשנת 2008 ופועלת תחת שם המותג iGATES.
2. הנתבעת 1 (להלן: "ג'ון ברייס") הינה חברת הדרכה, בין היתר בתחום המחשוב וטכנולוגיית המידע. הנתבעת 2 (להלן: "מטריקס") הינה חברה ציבורית המאוגדת בישראל אשר לטענת התובעת מיזגה לתוכה את מערך הכספים של ג'ון ברייס.
3. בג'ון ברייס קיימים שלושה סוגי קורסים: קורס ציבורי המיועד לאנשי מקצוע מנוסים; קורס הסבה המיועד לקהל בלתי מנוסה, וקורס מוזמן – קורס סגור המוזמן על ידי לקוח בתעשייה עבור עובדיו ואשר "נתפר" על פי צרכיו ודרישותיו. חלק מהמרצים המעבירים את הקורסים במסגרת ג'ון ברייס הינם מרצי בית, חלק מרצי חוץ וחלק מרצים העובדים עם ג'ון ברייס כספקים עצמאיים.
4. בסוף חודש אוגוסט 2009 נוצר קשר בין ג'ון ברייס, באמצעות מנהל תחום התשתיות שלה, מר רונן בנמפר, לבין התובעת, באמצעות מר עופר דוידיאן, מנכ"ל התובעת ובעל המניות הראשי בה (להלן: "מר דוידיאן"). לטענת התובעת, מטרת ההידברות הייתה להקים בית ספר משותף לטכנולוגיית מובייל (להלן: "בית הספר"), שעה שמטרת בית הספר הייתה להתבסס מחד על הידע ויכולות ההדרכה של התובעת ומר דוידיאן, ומאידך על היכולות הקיימות של ג'ון ברייס במכירה, הפצה וניהול קורסים בתחום ההייטק.
5. ואכן, הוסכם בין הצדדים על שיתוף פעולה. על טיבו ומהותו של שיתוף פעולה זה, והשאלה האם עולה הוא לכדי שותפות, חלוקים הצדדים. בעוד התובעת טוענת כי הוסכם על הקמת שותפות בין הצדדים, הרי שהנתבעות טוענות כי הוסכם על שילובה של התובעת בפעילות ההדרכה של ג'ון ברייס כספק ושל מר דוידיאן כמרצה בתחום המובייל.
טענות התובעת
6. התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי הוסכם בין הצדדים כי כל פעילות ההדרכה במסגרת בית הספר תבוצע אך ורק על ידי התובעת וכי היא תהיה גם זו שתייצר, תגדיר ותקבע את התכנים שיוצעו על ידי בית הספר. כן הוסכם לשיטתה, כי מר דוידיאן ינהל את הפעילות האקדמית במסגרת בית הספר וכי הוא יוגדר כמנהל תחום המובייל בג'ון ברייס. בהתאם, לטענת התובעת, הוצג מר דוידיאן בתקשורת כמנהל תחום מובייל בג'ון ברייס.
7. עוד נטען, כי הצדדים סיכמו על עקרון חלוקת רווחים ביחס של 50%-50% לאחר ניכוי הוצאות כדלקמן: לתובעת הוצאות עבור שעת מדריך על פי מחירון מוסכם, הוצאות חניה, והוצאות נסיעה במידת הצורך (למעט בגין הדרכות בת"א רבתי); לג'ון ברייס תשלום עבור השכרת כיתה, שירותי הסעה לתלמידים ועלויות שכפול והדפסת חומרים.
8. כמו כן, לטענת התובעת, הוסכם כי תינתן לה זכות סירוב ראשונה לביצוע קורסים בבית הספר. במידה והיא לא תממש את זכות הסירוב הראשונה שלה, הרי שבקורסים בהם ההדרכה תועבר על ידי צד ג' כלשהו, יקוזזו עלויות ההדרכה מההכנסות מאותם קורסים והיתרה תחולק באופן שווה בין הצדדים.
9. התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי נוכח הצלחת בית הספר החלו הצדדים להרחיב את שיתוף הפעולה גם מחוץ לתחומי המדינה והקימו פעילות הדרכת מובייל עבור בית הספר בסין, באמצעות שלוחה של ג'ון ברייס שנקראת JB CHINA. לאחר מספר נסיעות של מר דוידיאן לסין, ולאחר שהעביר שתי הדרכות שם, לא דיווחה עוד ג'ון ברייס לתובעת על פעילות הדרכת מובייל נוספת בסין, והאחרונה סברה לתומה כי הפעילות בסין הסתיימה.
10. בהתאם למוסכם בין הצדדים, ג'ון ברייס ריכזה את כל פעילות רישום התלמידים לקורסים, גביית הכספים וההכנסות מהתלמידים ומלקוחות בית הספר.
11. על פי הנטען בכתב התביעה, באמצע שנת 2014 אירעו מספר אירועים אשר עוררו אצל התובעת חשד כי הדיווחים המתקבלים מג'ון ברייס לגבי ההכנסות אינם דיווחי אמת. כך, התגלו פערים של ממש בין מספר התלמידים המדווחים לאלה שנכחו בקורס בפועל, וכן "טעויות" נוספות.
12. לטענת התובעת, מבדיקה שערכה התברר לה כי הנתבעות העלימו במכוון הכנסות שהתקבלו בידן בגין קורסים ציבוריים שנעשו על גבי קורסים מוזמנים. כלומר, לטענת התובעת, הנתבעות מכרו לתלמידים מהציבור הרחב מושב בקורס מוזמן ובכך העלימו ממנה הכנסה שעה שלתובעת דווח רק על ההכנסה מהקורס המוזמן. לטענת התובעת, בסיום הבדיקות שערכה עומתה גב' מרגריטה ריפקין, מנהלת התפעול של ג'ון ברייס (להלן: "גב' ריפקין"), עם הנתונים שהוצגו בפניה ונאלצה להודות בנכונותם ולשלם לתובעת עבור התלמידים הנוספים.
13. התובעת טוענת עוד, כי הנתבעות ביצעו הפרות יסודיות של ההסכמים עמה, בדרך של העלמת הכנסות רבות נוספות, הפעלת קורסים בתחום המובייל על ידי הנתבעות מחוץ לבית הספר מבלי לדווח על כך לתובעת ובניגוד להסכמות הצדדים; הפעלת קורסים בתחום המובייל מבלי ליתן לתובעת את זכות הסירוב הראשונה; אי העברת ודיווח הכנסות וחלוקת רווחים מקורסים בתחום המובייל בהם לא ביצעה התובעת את ההדרכות בפועל; וכן מתן קורסי "צ'ופר" והנחות לתלמידים על חשבון התובעת ללא יידועה מראש ובניגוד למדיניות ההנחות שהוצגה לתובעת.
14. התובעת טוענת, כי במהלך שנת 2014 החלו הנתבעות לפעול לסילוקה מבית הספר. בחודש אוגוסט 2014 העבירה ג'ון ברייס לתובעת טיוטת הסכם בו הוגדרה התובעת כ"ספק" ונשללו ממנה, לשיטתה, כל הזכויות על פי ההסכמים הקיימים בין הצדדים.
15. התובעת הבהירה כי ההסכם שהועבר לה אינו תואם את הסכמות הצדדים וכי יש לתקנו. בעקבות זאת נפגשו נציגי הצדדים, כאשר במהלך הפגישה העלו נציגי התובעת בפני נציגי ג'ון ברייס את טענותיהם בדבר העלמת הכנסות והפרת התחייבויות מצד ג'ון ברייס. ג'ון ברייס מצידה הכחישה טענות אלה. בהעדר הסכמה הודיעה ג'ון ברייס ביום 10.12.2014 על "סיום ההתקשרות" בין הצדדים בתחום מקצועות המובייל.
16. פניותיה של התובעת, במסגרתן טענה כי לא ניתן לבטל את זכויותיה בבית הספר ובשותפות הנטענת, וכי יש להסדיר באופן הגון את ההיפרדות ככל שאכן ג'ון ברייס מעוניינת בכך, נענו על ידי ג'ון ברייס כי אין לתובעת כל זכויות. בנוסף, ג'ון ברייס סירבה להעביר לתובעת דוחות בנוגע להכנסות בית הספר ומסמכים נוספים שהתבקשו.
17. עם זאת, טוענת התובעת, הנתבעות מנצלות בחוסר תום לב את מנגנון השיווק שלהן וממשיכות לשווק את הקורסים במובייל לציבור הרחב וכן לחברות שונות, תוך שהן גורפות את מלוא הרווחים לכיסן ומנשלות את התובעת מחלקה בשותפות ובבית הספר.
18. לטענת התובעת, ההסכמים בין הצדדים ופעילותם המשותפת מקימים שותפות על פי דין. לשיטת התובעת, פעילותה היא שיצרה את המוניטין שצבר בית הספר וכיום הנתבעות עושות בו שימוש כבשלהן. לאורך כל תקופת השותפות הנטענת ועד להדרת התובעת ממנה, הרווחים של הצדדים הראו עליה משמעותית במאות אחוזים מתחילת השותפות ועד למועד הגשת התביעה.
הסעדים הנתבעים
19. נוכח האמור לעיל עותרת התובעת לסעד הצהרתי, לפיו בין הצדדים קיימת שותפות לשם ניהול בית הספר, וכי כל עוד לא פורקה השותפות התובעת זכאית לחלקה ברווחי השותפות, בהתאם להסכמות הצדדים. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעות הפרו במזיד את הסכמי השותפות בין הצדדים, ומשכך עותרת היא למתן צו לפירוק השותפות הנטענת.
20. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעות השתלטו על חלקה בשותפות מבלי שרכשו את חלקה בבית הספר ומבלי שהסכימו על מנגנון אשר יקבע את התשלום המגיע לה בגין חלקה זה. לאור פעולות חד צדדיות אלה, שאינן יכולות להתקיים בין שותפים, מובן שהצדדים לא יוכלו להמשיך במתכונת של בית הספר.
21. בנסיבות אלה, טוענת התובעת, לאור העובדה שבית הספר נושא את שמה של ג'ון ברייס בלבד, ולאור העובדה שמזה זמן מה הנתבעות נישלו את התובעת לחלוטין מכל דבר ועניין הקשורים בשותפות ובבית הספר, הרי שהדרך הנכונה לפירוק השותפות תוך מקסום נכסי השותפות הינה באמצעות מתן צו המחייב את הנתבעות לרכוש את חלקה של התובעת. לשם כך, כך נטען, יש לקבוע את שווי השותפות ובית הספר, כולל המוניטין שצבר, ולחייב את הנתבעות לרכוש את חלקה של התובעת בסכום השווה למחצית אותו שווי (וזאת חרף העובדה שבקורסים מוזמנים עלה חלקה של התובעת ברווחים על 50%).
22. שוויו של בית הספר הוערך על ידי התובעת בכתב התביעה בסך של 5 מיליון ₪, ומשכך עותרת התובעת לחייב את הנתבעות לשלם לה סך של 2.5 מיליון ₪. לחילופין, מבקשת התובעת למנות מעריך אשר יעריך את שוויה של השותפות לצורך פירוקה ולחייב את הנתבעות לרכוש את חלקה של התובעת בתמורה לסכום השווה למחצית השווי שיקבע המעריך.
23. לחילופי חילופין עותרת התובעת למינוי כונס נכסים אשר יממש את נכסי השותפות, יפרע את חובותיה ככל שקיימים, ויחלק את יתרת הסכום בין הצדדים בחלקים שווים.
24. בנוסף, עותרת התובעת למתן חשבונות מהנתבעות. סעד זה, לטענתה, נובע מכוח היותה שותפה בבית הספר, מכוח ההסכמים שבין הצדדים, ולאור ההפרות ומעשי התרמית של הנתבעות.
25. התובעת אף עותרת לפיצוי בגין מניעת זכות הסירוב הראשונה לביצוע קורסים מוזמנים, שעה שלטענתה הנתבעות הפעילו קורסים רבים בתחום המובייל מבלי לתת לה לבצע את ההדרכה, למרות זכות הסירוב הראשונה שהייתה לה. בהתחשב במספר המדריכים שנודע לתובעת כי העבירו קורסים כאמור, ובכך כי חלק מהמדריכים העבירו לפחות 3 קורסים במהלך 5 שנות השותפות, יש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לפי 24 קורסים, על סך של 708,000 ₪ כולל מע"מ.
26. בנוסף, עותרת התובעת לפיצוי בגין קורסים ציבוריים למקצוענים בהם לא ניתנה לה זכות סירוב ראשונה. כל קורס מדווח הכניס לתובעת סך של 18,500 ₪ כולל מע"מ. התובעת מעריכה כי הנתבעות העבירו 3 קורסים ציבוריים בשנה ללא ידיעתה, ומשכך מעמידה הפיצוי על הסך של 227,500 ₪.
27. עוד עותרת התובעת לפיצוי בגין אי חלוקת רווחים בקורסים ציבוריים למקצוענים בהם נמנעה זכות הסירוב הראשונה. לטענתה, בגין כל קורס שהעלימו הנתבעות ממנה זכאית היא ל-50% מהרווחים. בהתבסס על נתוני הקורסים בהם הייתה שותפה התובעת, כל קורס מכניס רווח נוסף של 25,000 ₪ לכל צד. בהתאם נגרם לתובעת הפסד של 442,500 ₪ כולל מע"מ.
28. עוד טוענת התובעת לזכאות לפיצוי בגין אי מתן זכות סירוב ראשונה לפעילות בתחום הדרכות המובייל בסין. כאמור לעיל, הנתבעות גרמו לתובעת להבין כי הפעילות בסין דעכה, ולא עדכנו אותה בהתפתחות ענף ההדרכות בסין. כך, קיימו הנתבעות פעילות הדרכה בסין באמצעות מרצים נוספים מהארץ ללא ידיעת התובעת, כמתבקש מזכות הסירוב הראשונה, וללא חלוקת רווחים כפי שהוגדרה בהסכם בגין פעילות הדרכה בחו"ל. לצרכי התביעה מעריכה התובעת את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 100,000 ₪.
טענות הנתבעות
29. הנתבעות טוענות, כי אין ומעולם לא הייתה שותפות בין הצדדים. "בית הספר למקצועות המובייל" היה ונותר אלמנט שיווקי גרידא, ולא ישות משפטית. בפועל התובעת העבירה הרצאות כספק חיצוני אצל ג'ון ברייס ואת תמורתן היא קיבלה במלואה.
30. ג'ון ברייס טוענת, כי מעולם לא התכוונה להקים שותפות ובטח לא להעניק לתובעת זכויות כלשהן בפעילות ההדרכה שלה. גם כאשר ביקשה ג'ון ברייס לעגן את ההתקשרות בין הצדדים בכתב, מדובר היה בהסכם התקשרות שבין ספק ולקוח.
31. הנתבעות טוענות, כי על טיבם של היחסים ניתן ללמוד גם מאופן התשלום, שכן תמורת ההדרכות שולמה לתובעת כנגד חשבוניות. עבור קורסים מוזמנים קיבלה התובעת תשלום עבור הרצאה, ללא תלות בשאלה אם הקורס היה רווחי או הפסדי. עבור קורסים ציבוריים קיבלה התובעת חלק מההכנסות אבל עם תשלום "רצפת מינימום", כך שהיא לא נשאה בכל מקרה בכל סיכון. היחידה שנשאה בסיכון היא ג'ון ברייס, מה שמעיד על כך שאין מדובר בשותפות.
32. גם העובדה כי לאורך כל שיתוף הפעולה לתובעת לא הייתה כל זכות החלטה בנוגע לניהול הקורסים, תדירותם, תמחורם, מדרג ההנחות וכיו"ב מעידה על כך כי לא היה מדובר בשותפות.
33. לטענת הנתבעות, כל הקורסים שסיפקה התובעת נוהלו תחת המטרייה התפעולית של ג'ון ברייס כחלק אינטגרלי מפעילות ההדרכה הכוללת שלה, לא נוהל חשבון בנק נפרד לפעילות המובייל ולא נוהלו דוחות רווח והפסד ייעודיים. בנוסף, לתובעת כספק לא הייתה גישה לספרי הנהלת החשבונות של פעילות ההדרכה בתחום המובייל.
34. ג'ון ברייס שיווקה והעבירה קורסים בתחום המובייל עוד בטרם החלה לעבוד עם התובעת כספק, וגם לאחר שחדלה לעבוד עמה. התובעת הינה רק אחת מהספקים עמם התקשרה ג'ון ברייס בתחום המובייל, תחום שמטבע הדברים היה בחיתוליו בשנת 2009, והתפתח במשך השנים. גם בעת עבודתה עם התובעת ג'ון ברייס הציעה והעבירה, במקביל לקורסים של התובעת, קורסים בתחום המובייל במסגרת מערך קורסי ההסבה שלה.
35. לטענת הנתבעות, תחילת העבודה הייתה כתחילת עבודה עם כל ספק אחר. התובעת הייתה צריכה לעבור "מבחן בד" לשם בחינת מידת התאמתה כספק. כמו כן, נדרשה התובעת להעביר קורות חיים של המרצים שלה וכותרים לסדנאות ולקורסים לצורך עיון ובחינה. לאחר מכן הוצע לתובעת מודל עבודה ותגמול לשני סוגי הקורסים שסיפקה- מוזמנים וציבוריים. לג'ון ברייס סוג נוסף של קורסים - קורסי הסבה, שהם הסקטור העיקרי של תחום המובייל, בהם לא לקחה התובעת חלק.
36. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי מודל התגמול לפיו עבדו הצדדים בתחילת ההתקשרות היה מודל תגמול שעתי. לאחר כחצי שנה התרחב מודל התגמול ונוסף לו גם מודל חלוקת רווחים, אך זאת רק לגבי הקורסים הציבוריים, וגם זאת רק לאותם קורסים בהם נעשה שימוש בחומר המקצועי של התובעת ולא עבור "כל פעילות המובייל" אצל ג'ון ברייס. שיטת התגמול הזו הייתה ועודנה נהוגה גם עם ספקים אחרים.
37. עוד טוענות הנתבעות, כי מעולם לא הוסכם כי כל פעילות ההדרכה במסגרת בית הספר תבוצע אך ורק על ידי התובעת, וזכות הסירוב הראשונה ניתנה לתובעת רק לגבי הקורסים הציבוריים, להבדיל מהקורסים המוזמנים, ובשונה מקורסי ההסבה בהם לא לקחה התובעת חלק כלל.
38. מאחר ויחסי העבודה עם התובעת היו ונותרו יחסי ספק-לקוח, לג'ון ברייס, כך לטענת הנתבעות, הייתה הזכות המלאה להפסיק את ההתקשרות עם התובעת בכל רגע נתון. זה הדין ביחס לחוזה שתקופתו לא נקצבה. משכך, ביום 10.12.2014 הודיעה ג'ון ברייס לתובעת על סיום ההתקשרות (להלן: "הודעת הסיום"). הודעת הסיום הייתה לפנים משורת הדין, שכן בין הצדדים מעולם לא היה הסכם בכתב שחייב את ג'ון ברייס במתן התראה מראש.
39. הודעת הסיום באה לאחר שג'ון ברייס ביקשה לעגן את המשך היחסים בין הצדדים והמגעים נכשלו. לטענת הנתבעות, במסגרת מגעים אלה העלתה התובעת את הטענה המופרכת, כי בינה לבין ג'ון ברייס קיימת כביכול שותפות וכי קיים כביכול בית ספר למקצועות המובייל. טענה זו נשללה ונדחתה על ידי ג'ון ברייס.
40. הנתבעות טוענות, כי הודעת הסיום באה אף על רקע התנהלותם של התובעת ומר דוידיאן, שפעל בקורסים שהעבירה התובעת באופן המנוגד למדיניות ג'ון ברייס ולהתנהגות המצופה מנותני שירותים. כך, נהג מר דוידיאן לאחר לשיעורים ולפגישות, לאחר בהגשת חומרי העזר לקורסים ולא להגיב בזמן לפניותיה של ג'ון ברייס.
41. כאמור, לטענת הנתבעות, אין "בית ספר למקצועות המובייל" ואין ישות עצמאית נפרדת העונה לשם זה. בית ספר למקצועות המובייל היה ונותר אלמנט שיווקי גרידא ולא נכס מוחשי. בפועל מדובר היה בהרצאות שהעבירה התובעת, כספק חיצוני, ושאת תמורתן היא קיבלה במלואה. כמפורט לעיל, בין הצדדים מעולם לא התקיימו יחסי שותפות.
42. לטענת הנתבעות, התביעה אינה מצביעה על עילת תביעה כלשהי כנגד מטריקס. הטעם היחיד עליו הצביעה התובעת לשרבובה של מטריקס לתביעה היא העובדה כי מטריקס איחדה את מערך הכספים שלה עם זה של ג'ון ברייס. מהלך טכני זה של איחוד מערך הכספים כשלעצמו לא מקים עילת תביעה כלפי מטריקס, חברת האם של ג'ון ברייס.