43. בטרם דיון בטענות הצדדים, אציין כי בית המשפט עשה מאמצים על מנת להביא את הצדדים לידי הסכמות. אף לאחר ישיבת קדם המשפט המקיפה, טרום ההוכחות, נוכח האמור בסעיף 70 לתצהירה של גב' ריפקין, ולפיו התובעת מוזמנת "לעיין ברשימות הקורסים השונות ובכרטסות הרלוונטיות על מנת שתוכל לבחון האם ישנו קורס כזה או אחר שהיא זכאית לקבל תשלום עבורו והוסתר ממנה", ובהמשך להודעת הנתבעות מיום 12.6.2017 ולפיה צירפו את כל המסמכים הנזכרים בתצהירה של גב' ריפקין. מאמצים אלה לא נשאו פרי, ומשכך נוהל ההליך עד תומו.
עדויות הצדדים
44. התובעת תמכה תביעתה בתצהירו של מר דוידיאן, כמו גם בתצהירה של גב' קרן דוידיאן, אשתו של מר דוידיאן המשמשת כסמנכ"לית בתובעת. בנוסף, צירפה התובעת תצהיר של חוקר פרטי, מר ערן לנגרמן, באשר לחקירתו בנוגע למרצים אחרים עמם התקשרה ג'ון ברייס, מר לירן בן חיים ומר גלעד חיימוב, בתקופה הרלוונטית לתביעה.
45. לתמיכה בהגנתן צירפו הנתבעות את התצהירים הבאים: תצהירה של גב' ריפקין; תצהירו של מר זיו מנדל, מנהל חטיבת ההטמעה וההדרכה במטריקס ומנכ"ל ג'ון ברייס; תצהירה של גב' גלי קטן, נציגת מחלקת הכספים במטריקס; תצהירו של מר לירן בן חיים; ותצהירו של מר יוני סלוקי, הבעלים של בית התוכנה interbit (להלן: "אינטרביט"), אשר הצהיר בנוגע לפנייה של התובעת אליו במועדים הרלוונטיים לשותפות הנטענת.
46. עדי התובעת נחקרו בפני בדיון שנערך ביום 11.1.2018, ואילו חקירותיהם של עדי הנתבעות נשמעו בדיון שנערך ביום 17.1.2018.
דיון
המסגרת הנורמטיבית
47. סעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה - 1975 (להלן: "פקודת השותפויות") מגדיר את המונח "שותפות" כ"חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות".
המונח "קשרי שותפות" מוגדר כלהלן: "הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר".
48. סעיף 2 לפקודת השותפויות קובע:
"לשם הכרעה אם קיימים קשרי שותפות ואם לאו, יש ליתן את הדעת על כללים אלה:
(1) שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו - אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים המגיעים מן השימוש בהם;
(2) נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצרת קשרי שותפות, בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם;
(3) הנפרע חוב או סכום קצוב אחר, בין בשיעורין ובין בצורה אחרת, מתוך רווחיו הנצמחים של עסק, איננו נעשה בשל כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
(4) חוזה, שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק, אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו;
(5) בן זוגו או ילדו של שותף שנפטר או התלוי בנפטר, המקבל בדרך של אנונה חלק מרווחי העסק שהנפטר היה שותף בו, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;
(6) המלווה כסף למי שעושה עסק או עומד לעשות עסק, ועל פי החוזה שביניהם יקבל המלווה ריבית בשיעור משתנה לפי רווחי העסק, או יקבל חלק ברווחים- אין המלווה נעשה משום כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
(7) המקבל, בדרך של אנונה או בדרך אחרת, חלק ברווחי עסק כתמורה בעד מכירת המוניטין של העסק, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;
(8) חוץ מן האמור לעיל בסעיף זה, תהא קבלת חלק ברווחי עסק, או כל תשלום התלוי ברווחי עסק או המשתנה לפיהם, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שניתן לסתור ראיה זו בשים לב לכל נסיבות העסקה שבין הצדדים".
49. קיומה של שותפות הינה שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק. כך, בע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פ"ד מו(5) 851, 853 (1992), קבע בית המשפט העליון, כי "השאלה אם בין בעלי דין נקשר הסכם המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק. השאלה מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות, היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה של עובדה היא" [ראו גם רע"א 4339/06 חברת אירו-פארם בע"מ נ' פיטרמן (פורסם בנבו, 21.8.2006), וכן ת.א (מחוזי ת"א) 2023/04 כחול מקבוצת הפרדס בע"מ נ' מרחבים ירוקים בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.2011)].
50. מאחר ואין מבחן בודד על פיו ייקבע אם מערכת יחסים הינה בגדר שותפות כמשמעותה בפקודה, על בית המשפט לבסס את הכרעתו לאחר בחינתם של פרמטרים שונים ומגוונים. לאורך השנים מנתה הפסיקה מרכיבים אשר מאפיינים שותפות. כך, נקבעו בפסיקה מספר סימני היכר אשר יכולים ללמד על קיומה של שותפות ובהם: כוונת הצדדים להיות שותפים, הצגתם כלפי הציבור כשותפים, השתתפות הצדדים ברווחים ובהפסדים, משכם של הקשרים העסקיים בין הצדדים, השתתפות בשימוש ובהחזקה בנכסי השותפות, השתתפות בניהול העסקים, זכות הדדית של הצדדים להטיל חובות הנובעים מהעסק האחד על השני, ועוד.
[ראו ע"א 609/78 קן-תור נ' גלבוע, פ"ד לד(1) 239 (1979); ע"א 682/87 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אקרמן, פ"ד מג(2) 825 (1989); ע"א 727/88 הנ"ל; ע"א 167/89 תנעמי נ' חמסי (פורסם בנבו, 7.4.1992); ע"א 654/88 בן אליהו נ' דגן (פורסם בנבו, 10.6.1990) (להלן: "עניין דגן"); ת.א (מחוזי ת"א) 1083/06 הרמולין נ' בירן (פורסם בנבו, 17.9.2009) (להלן: "עניין הרמולין"); ת.א (מחוזי י-ם) 9551/07 עדיקה נ' עדיקה (פורסם בנבו, 12.1.2011)].
51. אין מדובר ברשימה סגורה וניתן להוסיף עליה פרמטרים שונים (עניין הרמולין הנ"ל).
52. בנוסף, נקבע כי הנטל להוכחת קיומם של יחסי שותפות מוטל על הטוען זאת [ת.א (מחוזי ת"א) 2711/06 סדלינסקי נ' מלינגר (פורסם בנבו, 3.4.2011); ת.א (מחוזי ת"א) 2154/07 אופקים סוכנות לביטוח בע"מ נ' תשובה (פורסם בנבו, 21.8.2011), וכן ת.א (מחוזי ת"א) 55526-12-12 קלדרון נ' זילכה (פורסם בנבו, 23.5.2017)].
53. לפיכך, בענייננו, יש לבחון האם התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת קיומה של שותפות, על פי הקריטריונים המפורטים בפקודת השותפויות ובפסיקה. אקדים ואומר כי לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינה של כלל המסמכים שהוצגו בפני מסקנתי הינה כי התובעת לא עמדה בנטל זה.
היעדר הסכם שותפות והיעדר כוונה של שני הצדדים ליצור שותפות
54. אין חולק כי בין הצדדים לא נחתם הסכם שותפות. התובעת מבקשת לקבוע כי מספר מסמכים שצורפו לתצהירו של מר דוידיאן (ובפרט נספחים ג', ד2 ו- ז') הם אלה שמעגנים את ההסכמות שבין הצדדים בדבר כינונה של שותפות (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018, עמ' 32, שורות 4-6, וכן תצהיר תשובות התובעת לשאלון שנשלח אליה על ידי הנתבעות, אשר הוגש וסומן כ-נ/6). נספח ג' הינו הודעת דוא"ל שנשלחה מגב' ריפקין למר דוידיאן ביום 13.6.2010, ועניינה מודל חלוקת הרווחים בין הצדדים בנוגע לקורסים בתחום המובייל; נספח ד2 הינו קובץ PDF שנוסח על ידי מר דוידיאן וצורף להודעת דוא"ל שנשלחה מגב' ריפקין למר דוידיאן ביום 14.8.2014, העוסק בתמורה שתשולם לתובעת בגין כל אחד מסוגי הקורסים השונים; נספח ז', אשר הוכתר על ידי התובעת בכותרת "מצגי שותפות", הינו קובץ של הודעות דוא"ל שנשלחו על ידי מי מטעמה של ג'ון ברייס למר דוידיאן, בהן כונו מר דוידיאן והתובעת "שותפים" של ג'ון ברייס, ונדון שיתוף הפעולה בין הצדדים.
55. בשורת החלטות ארוכה בה בחנו בתי המשפט קיומה של שותפות נקבע, כי חרף העדר הסכם שותפות כתוב, אפשר והתנהגות הצדדים מלמדת על קיומה של כזו. כך, בעניין דגן המובא לעיל הדגיש בית המשפט העליון כי: "במקרה זה לא ערכו הצדדים הסכם בכתב, ועל כן צדק בית המשפט כשניסה לדלות את כוונת הצדדים מעדויות ומנסיבות המקרה".
56. ואכן, מקום בו לא נערך כל מסמך שותפות בכתב, נזקקו בתי המשפט לבחינתן של ראיות נסיבתיות שונות. יחד עם זאת, לא מצאתי כי המסמכים עליהם מסתמכת התובעת מצביעים על קיומה של שותפות, ומכל מקום ברי כי ג'ון ברייס לא התכוונה להקים שותפות כאמור.
57. עיון בנספחים עליהם מבקשת התובעת לבסס את טענתה בדבר כינונה של שותפות, כמו גם ביתר הראיות שהוצגו בתיק, מעלה כי הגם שנעשה שימוש בחלק מהתכתובות במילה "שותף", אזי השימוש במילה זו לא נעשה בהקשר של הקמת שותפות במובן המשפטי של המילה, אלא של שיתוף פעולה. כך, בנספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן, כאמור, תועד מודל חלוקת הרווחים. הא ותו לאו. מודל זה, הוא כשלעצמו איננו מכונן בהכרח יחסים של שותפות. הוא הדין באשר לנספח ד2.
58. באשר לנספח ז', על כל התכתובות שבו, עיון מדוקדק בהם, כמו גם התייחסותה של גב' ריפקין בחקירתה לכל אחד מהם, מעלה כי אכן נעשה מידי פעם שימוש במונח "שותף" ואולם כוונת ג'ון ברייס הייתה לשקף שיתוף פעולה, ולא שותפות במובן המשפטי של המילה. כך, לדוגמא, במהלך חקירתה הנגדית העידה גב' ריפקין כי:
"היה כאן, ולא משנה כמה ננסה בכוח לצייר כאן משהו שהוא אחר, היה פה תהליך נורא נורא פשוט. יש פה ספק שפנה לג'ון ברייס, נבנה איתו מודל חלוקת רווחים, הוא היה שותף לדרך של ג'ון ברייס וזה מה שג'ון ברייס עושה, ג'ון ברייס מוכרת קורסים ומי שמעביר את הקורסים אלה ספקים. שיתוף הפעולה, כשאתה מייצר שיח בין שני אנשים הם משתפים פעולה, כלומר אני לא מכירה דרך אחרת אלא אם כן קיימת דרך אחרת ביקום, שאני לא מכירה אותה." (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 33, שורות 26-31).
59. כך גם עולה מדבריו של מנהל חטיבת ההדרכה והטמעה של מטריקס ומנכ"ל ג'ון ברייס, מר זיו מנדל, שציין בעדותו:
"תקשיב, היו לי מאות חברות ואנשים, לא רק בג'ון ברייס, בכל החברות שלי, שאני עושה איתם שיתופי פעולה ואנחנו כותבים שאנחנו שותף איתם לדרך ואנחנו שותף איתם לעשייה. מעולם, בכל 27 השנים שאני נמצא בעסקים, מעולם, מעולם, זה לא עבר מהגדרת ה-PR או ההגדרה הזאת להגדרה שמגדירה את זה כשותפות עסקית. כשהיתה לי חברה שהקמתי כשותפות עסקית, עם נטקום, אז הקמנו חברה, היה לה בנק, היו לה את כל הכללים שקיימים ברמה של שותפות. ההגדרה של שותף היא קיימת, אני חייב להגיד, בעולם שלנו, כל הזמן. IBM אומרים שאנחנו שותפים שלהם, הלוואי והייתי יכול, גוגל גם אומרים שאני שותף שלהם. הלוואי והייתי יכול, על בסיס האמירה הזאת של "שותף", להתחלק ברווחים של אחת מהחברות האלה. אני שותף עם מל"מ, אני שותף עם עוד הרבה חברות. זה מושג מאוד מאוד, דרך אגב אני גם שותף עם העובדים שלי. יש מכתבים רבים שאומרים "אנחנו שותפים". הם עדיין, לא הם וגם לא אני כי אני שכיר, אנחנו לא מקבלים חלק מהשותפות עם בעלי המניות של מטריקס. זה way of speech שהוא רגיל לחלוטין, מקובל. מאוד פופולארי, אני אומר עוד פעם, לדבר על נושא של שותפות ו-partnership וכל הדברים האלה. לא קשור בכלל לסוגיה של התאגדות במובן המשפטי שאני מזהה." (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 74, שורה 29- עמ' 75, שורה 12).
60. לטענת התובעת, אין לקבל את עדותה של גב' ריפקין, שכן מעדותה עולה כי היא לא הייתה מעורבת בשלבים הראשונים להתקשרות בין התובעת לבין ג'ון ברייס, והחלה את עבודתה בג'ון ברייס אך בשנת 2010, בעוד שההתקשרות בין הצדדים החלה בשנת 2009 (ראו סעיף 9 לסיכומי התובעת). עוד טוענת התובעת, כי עדותה של גב' ריפקין הייתה רצופה סתירות, התחמקויות וטענות כבושות וכי מדובר בעדות שקר, מניפולטיבית התואמת את התנהגותה של גב' ריפקין, כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהלותה מול התובעת (סעיפים 60-61 לסיכומי התובעת). אף את עדותו של מר מנדל אין לקבל, לטענתה של התובעת, שכן הוא ניהל מאות עובדים ולא טיפל באופן אישי בהתנהלות השוטפת מול התובעת. כמו כן, מר מנדל עסק בעיקר במכירות ושיווק ולא בתחום המובייל או בבחירת הספקים. לטענת התובעת, מי שטיפל בהתקשרות מול התובעת היו מר אורי לפיד, מר מוטי חדד ומר רונן בנמפר, ושעה שהנתבעות לא זימנו אותם לעדות, יש לזקוף זאת לחובתן, בפרט נוכח העובדה כי מר מוטי חדד נכח באולם בית המשפט במהלך דיוני ההוכחות. משכך, טוענת התובעת, יש להעדיף את עדותו של מר דוידיאן, שהוא העד היחיד שלקח חלק במו"מ שקדם להתקשרות בין הצדדים (ראו סעיפים 10-17 לסיכומי התובעת).
61. אין בידי לקבל טענות אלו של התובעת. עדויותיהם של גב' ריפקין ומר מנדל היו סדורות ומהימנות בעיני. הגם שמר מנדל לא לקח חלק במו"מ הישיר שנערך בין התובעת לבין ג'ון ברייס, נוכח תפקידו הבכיר בג'ון ברייס, יש בידו להעיד על התנהלותה של ג'ון ברייס ועל השימוש במילה "שותף" וכוונתה בהתקשרויותיה השונות. בדומה, הגם שגב' ריפקין החלה את תפקידה כסמנכ"לית בג'ון ברייס לאחר שהחלו המגעים עם התובעת, היא ניהלה את מרבית המגעים עם התובעת ומר דוידיאן, מטעם ג'ון ברייס, לאורך התקופה הרלוונטית לתובענה, ומתוקף תפקידה חזקה כי אופי ההתקשרות עם התובעת היה בידיעתה. מרבית ההסכמות בין התובעת לג'ון ברייס, נעשו מול גב' ריפקין, ואף נספח ג' עליו מסתמכת התובעת בכינון יחסי השותפות הינו הודעת דוא"ל שנשלחה על ידה. זאת ועוד, ככל שסברה התובעת כי יש מקום לשמוע עדותם של גורמים נוספים שעבדו בג'ון ברייס בעת ההתקשרות בין הצדדים, היה באפשרותה לזמנם למתן עדות, בפרט מקום בו הנטל להוכחת קיומה של שותפות מוטל עליה.
62. באשר לטענותיה של התובעת בנוגע לעדותה של גב' ריפקין, לפיהן מדובר בעדות שקר רצופה התחמקויות וסתירות, לא התרשמתי כי הדוגמאות אליהן מפנה התובעת בסיכומיה מצביעות על סתירות או התחמקויות כלשהן בעדותה. כך למשל, בסעיף 60.2 לסיכומיה טוענת התובעת, כי גב' ריפקין "עשתה עצמה" מקריאה מתוך נספח ט2 לתצהירו של מר דוידיאן הנחיה לפיה מודל הרווחים בין הצדדים ייסגר מולה, על אף שהנחיה כאמור לא מופיעה בנספח ט2, אלא שבפרוטוקול הדיון אין כל זכר לכך שגב' ריפקין מפנה או מתייחסת לנספח האמור, אלא מתייחסת להנחיה לפיה הסגירה תתבצע מולה. גב' ריפקין לא טענה כי הנחיה זו מופיעה בנספח ט2. עובדה היא כי בפועל סגירת מודל חלוקת הרווחים אכן בוצעה מול גב' ריפקין, כפי שעולה מנספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן (ראו פרוטוקול הדיון מיום 171.2018, עמ' 29, שורות 25-27). בדומה, אף ביתר הדוגמאות אליהן מפנה התובעת במסגרת סעיף 60 לסיכומיה אין, לדידי, כדי לתמוך בטענותיה באשר לעדותה של גב' ריפקין. כאמור לעיל, התרשמתי כי עדות זו הייתה סדורה ומהימנה.
63. בנוסף, מקובלת עלי טענת הנתבעות, לפיה מר דוידיאן אישר בחקירתו הנגדית, כי במועד בו לטענתו כוננה השותפות, לא סוכמו תנאי השותפות במלואם, אלא תנאים חלקיים בלבד (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018, עמ' 27, שורות 12-15). אכן, מהמסמכים אליהם מפנה התובעת עולה, כי אין בהם התייחסות לתנאי השותפות הנטענת, למעט מודל חלוקת הרווחים. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי כוונת הצדדים לא הייתה להקים שותפות במובנה המשפטי. בנסיבות אלה אף אין באפשרות התובעת לטעון כי אין להסתמך על עדותה של גב' ריפקין, שכן לא הייתה מעורבת בשלבים הראשונים של ההתקשרות בין הצדדים, שעה שאף התובעת מודה כי מדובר על הסכמה "מתגלגלת" שתנאיה סוכמו תוך כדי תנועה.
64. עוד מקובלת עלי טענת הנתבעות, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 14 לסיכומיהן, לפיה לו הייתה בין הצדדים הסכמה על הקמת שותפות, היה הדבר צריך להיות מאושר על ידי האורגנים הרלוונטיים בג'ון ברייס, ואילו מעדותו של מר מנדל, שהינו כאמור מנכ"ל ג'ון ברייס, עולה כי דבר הקמתה של שותפות כלשהי עם התובעת מעולם לא הובא לאישורו (ראו סעיף 15 לתצהירו של מר מנדל). טענה זו לא נסתרה בחקירתו של מר מנדל. התובעת אף לא הציגה ראיה לכך שדבר הקמת השותפות אושר על ידי מי מהאורגנים הרלוונטיים האחרים בג'ון ברייס.
65. גם מההתכתבות אותה צירפה התובעת עצמה כנספח א' לתצהירו של מר דוידיאן, בין התובעת לבין מר רונן בנמפר (להלן: "מר בנמפר"), אשר לטענת התובעת מולו החלה ההתקשרות בין הצדדים, אין עדות לכך שדובר על הקמת שותפות בין הצדדים. כך, בהודעת דוא"ל מיום 25.8.2009 כתב מר בנמפר למר דוידיאן, כי הוא שמח כי יצא להם להיפגש ולדון באפשרויות העסקיות השונות. בהודעה נדונה אפשרות של פעילות משותפת, וכן הידוק שיתוף הפעולה. עוד צוין בהודעה זו, כי בשלב ראשון על המדריכים מטעם התובעת לעבור מבחן בד. בסיום ההודעה איחל מר בנמפר לשני הצדדים שיתוף פעולה מוצלח. בשום מקום בהודעה זו לא נזכרת האפשרות של הקמת שותפות בין הצדדים.
66. לכך יש להוסיף, כי בטיוטת הסכם התקשרות שהעבירה ג'ון ברייס לתובעת בשנת 2014 הגדירה היא את התובעת כספק בלבד. אמנם מדובר בטיוטה בלבד, אך יש בכך כדי להעיד על כוונת הצדדים בזמן אמת, ועל כך שג'ון ברייס לא ראתה עצמה כחלק משותפות כלשהי עם התובעת.
67. הנה כי כן, עולה בבירור כי ג'ון ברייס מעולם לא התכוונה להקים שותפות עם התובעת, שותפות כאמור לא הוקמה, וג'ון ברייס נהגה עם התובעת כפי שהיא נוהגת עם כלל ספקיה.