השתתפות בניהול בית הספר
68. מר דוידיאן טען בתצהירו, כי בניגוד לתחומי הדרכה אחרים בהם פועלת ג'ון ברייס, אזי במסגרת ניהול בית הספר, הוא נטל חלק בקביעת התמחור של הקורסים ורק לאחר קביעת התמחור העבירה ג'ון ברייס את ההצעה למזמין הקורס (סעיף 30 לתצהירו). לטענת התובעת, הנתבעות היו אחראיות על האדמיניסטרציה והשיווק של בית הספר המשותף בעוד שהיא הייתה אחראית על הצד המקצועי ועל התמיכה בלקוחות. לטענתה, מדובר בצורה מקובלת של שותפות.
69. מנגד, גב' ריפקין הצהירה כי לאורך כל ההתקשרות, לתובעת מעולם לא הייתה כל השפעה על ניהול פעילות ההדרכה של ג'ון ברייס בתחום המובייל בכלל, ובתחום הקורסים הציבוריים והמוזמנים בפרט, זאת להוציא תחום אחריותה המקצועי של התובעת ושיקול דעתה המקצועי (ראו סעיף 31.18 לתצהירה של גב' ריפקין). כך, לטענתה של גב' ריפקין, כל ההחלטות על מספר הקורסים, תדירות הקורסים, תמחור הקורסים, מדרג ההנחות, שיווק הקורסים תקציב ועוד – הכל היה בשיקול דעתה הבלעדי של ג'ון ברייס.
70. בדומה, אף מר מנדל העיד בחקירתו, כי למיטב ידיעתו התובעת לא לקחה חלק בתמחור הקורסים, ובפרט בקביעת ההנחות שניתנו בנוגע לקורסים השונים, שכן המחירים נקבעו בהתאם לתחרות בשוק, ובהתאם להסכמי מסגרת קיימים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 75, שורות 17-31).
71. לאחר ששמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי מעורבותם של התובעת ושל מר דוידיאן בניהול בית הספר היו בפן המקצועי בלבד, ואפרט.
72. ראשית, התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה, לפיה מר דוידיאן היה מנהל בפועל ובעל יכולת הכרעה בכל התחומים הנדרשים לשם ניהול בית הספר. אין חולק כי בכל עלויות התפעול השונות נשאה ג'ון ברייס לבדה, לרבות באחזקה, שיווק, פרסום, הנהלה וכיו"ב. מכאן, שגם אם התובעת הייתה מעורבת בתמחור הקורסים, הרי שמעורבות זו הינה חלקית ביותר וזאת בהינתן ההוצאות הרבות והמגוונות הנדרשות לצורך הוצאת הקורסים אל הפועל, אשר מוטלות כאמור על כתפיה של ג'ון ברייס בלבד.
73. שנית, התובעת לא הצליחה לסתור את טענתה של ג'ון ברייס, לפיה תמחור הקורסים הציבוריים נעשה באופן בלעדי על ידי ג'ון ברייס והמקרים הבודדים בהם התבקש מר דוידיאן לתמחר קורס היו מקום בו נדרשה הכנה בקורס מוזמן עבור לקוח, כאשר לא היה מדובר ב"קורס מדף" בג'ון ברייס. אף מנספח ל"ז שצורף לתצהירו של מר דוידיאן עולה, כי התובעת העבירה לג'ון ברייס עלויות של הדרכות, ימי הכנה והכנת חומרים, על מנת שג'ון ברייס תתמחר קורסים שונים. במסגרת נספח זה, שהינו אסופה של התכתבויות בין מר דוידיאן לנציגי ג'ון ברייס, מתבקש מר דוידיאן להעביר לג'ון ברייס הנחיות לתמחור, אך אין בו עדות לכך שהתמחור הסופי נקבע על ידי התובעת.
74. שלישית, התובעת לא הוכיחה כי הייתה לה כל השפעה על ניהול פעילות ההדרכה של ג'ון ברייס בתחום המובייל בכלל, ובתחום הקורסים המוזמנים והציבוריים בפרט, זאת להוציא תחום אחריותה המקצועי ושיקול דעתה המקצועי לגבי הקורסים שסיפקה. מנספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן אף עולה כי ישנה אפשרות כי לקורס מוזמן תידרש ספרות חיצונית, בשונה מחומרים המפותחים על ידי התובעת. כלומר, התובעת אף לא סיפקה את חומרי ההדרכה בכל סוגי הקורסים. הדבר מחזק עוד יותר את המסקנה, לפיה לא הוכח כי לתובעת הייתה השפעה על כל פעילות ההדרכה של ג'ון ברייס.
לתובעת אף לא הייתה גישה והיא לא הייתה רשאית לעיין בספרי הנהלת החשבונות של פעילות ההדרכה בתחום המובייל, כפי שלא הייתה זכאית לעיין בכל פעילות אחרת של ג'ון ברייס.
75. רביעית, לא נטען, וממילא לא הוכח, כי לצדדים הייתה זכות הדדית לחייב זה את זה בענייני העסק.
76. הנה כי כן, המסקנה המתבקשת היא כי מעורבותה של התובעת בניהול בית הספר הייתה בפן המקצועי בלבד.
אופן הצגת הפעילות כלפי צדדים שלישיים
77. לטענת התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 52 לסיכומיה, הנתבעות הציגו אותה כלפי צדדים שלישיים וכלפי הציבור בכללותו, לאורך כל הדרך, כשותפה שלהן בבית הספר למובייל. כך, טוענת התובעת, במסגרת כתבות שונות בתקשורת הוצג מר דוידיאן כמרכז תחום המובייל בג'ון ברייס, והתובעת הוצגה כשותפה של הנתבעות, זאת בשונה מחברות אחרות עמן עבדו הנתבעות, אשר לא הוצגו כשותפות שלהן בהודעות שיצאו לעיתונות. בדומה, אף התובעת הציגה עצמה כשותפה של ג'ון ברייס במגעיה עם אינטרביט, עמה שקלה ליצור שותפות חלופית, לטענתה.
78. מנגד, טוענות הנתבעות, בסעיף 28 לסיכומיהן, כי הפרסומים אליהם מפנה התובעת לא מלמדים על קיומה של שותפות. כך למשל, ההתייחסות למר דוידיאן כמרכז תחום המובייל בג'ון ברייס לא מלמדת על שותפות עמו או עם התובעת. גם פרסומים נוספים, שצורפו כנספח ב4 לתצהירו של מר דוידיאן מדברים על שיתוף פעולה בין הצדדים, בשונה משותפות, בדומה לפרסומים של ג'ון ברייס בנוגע לעבודתה עם ספקים אחרים.
79. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו מטעמם, אין בידי לקבוע, כי הצדדים הציגו עצמם כלפי חוץ כשותפים. התובעת סומכת טענותיה לעניין זה על פרסומים שונים שצורפו כנספח ב4 לתצהירו של מר דוידיאן. עיון בפרסומים אלה מעלה, כי מדובר בשלוש הודעות לעיתונות. שלוש ההודעות הוכתרו בכותרת זהה, לפיה ג'ון ברייס והתובעת הכריזו על שיתוף פעולה. בשתיים מתוך שלוש ההודעות נכתב בגוף ההודעה, כי התובעת נבחרה להוביל כשותפה של מטריקס את פעילות ההדרכה בתחום המובייל, אך בהמשך נעשה שוב שימוש במונח שיתוף פעולה. לעניין זה מקובלות עלי עדויות הנתבעות, לפיהן דובר בשיקולים שיווקיים בגינם נעשה שימוש בביטוי שותפה, ואין בכך כדי להעיד על כוונתן ליצור שותפות עם התובעת, על כל המשתמע מכך (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 37, שורות 26-32).
80. התובעת אף מפנה להודעות דוא"ל שהוחלפו בין מר דוידיאן, גב' ריפקין וספק נוסף עמו עבדו, במסגרתן התייחס מר דוידיאן לג'ון ברייס כשותפה שלו, בפני אותו ספק. לטענת התובעת, העובדה שגב' ריפקין לא העמידה את מר דוידיאן על טעותו וציינה בפניו כי הצדדים אינם שותפים מעידה על כך שאכן התקיימה שותפות בין הצדדים. אף טענה זו אין בידי לקבל. אמנם, בהודעות האמורות התייחס מר דוידיאן לג'ון ברייס כשותפה של התובעת, אך כפי שפורט לעיל, אין בכך כדי להוות אינדיקציה של ממש. כאמור, במסגרת תצהיר עדותה הראשית של גב' ריפקין ובחקירתה הנגדית הסבירה היא את משמעות השימוש במונח "שותף" על ידה, ולפיו הכוונה הייתה לשיתוף פעולה, ולא לשותפות עסקית, כמשמעותה בפקודת השותפויות. משכך, אף ברי מדוע לא תיקנה את מר דוידיאן כאשר עשה שימוש במילה שותפה בתיאורו את ג'ון ברייס.
81. בכל מקרה, פסיקת בתי המשפט הבהירה לא פעם כי אפילו משתמשים שניים במונח "שותף" האחד כלפי רעהו, גם אם בנוכחות צד שלישי, עדיין אין בכך כדי להפוך אותם לשותפים [ראו למשל ת.א (מחוזי ת"א) קליין נ' חגואל (פורסם בנבו, 3.4.2012) (להלן: "עניין חגואל")]. מדובר בשאלה משפטית, המוכרעת לאור מכלול הראיות המובאות לפני בית המשפט. כאמור, במקרה הנוכחי, מצאתי כי מכלול הראיות אינו מצביע על כך שעסקינן בשותפות במובן המשפטי.
משך קיומה של השותפות הנטענת בין הצדדים
82. לטענת התובעת ההתקשרות בין הצדדים התפרסה על פני תקופה של 5 שנים, 2009-2014, במהלכן בית הספר למובייל צמח והתפתח. לטענתה, מדובר בתקופה משמעותית בה ביססה ג'ון ברייס את מעמדה בתחום הדרכת המובייל על חשבון פעילותה של התובעת במסגרת בית הספר המשותף. במענה לטענת הנתבעות, לפיה בתחילת ההתקשרות לא הונהג מודל חלוקת הרווחים באשר לקורסים הציבוריים, אלא נקבע מחיר שעתי לשעת הדרכה, טוענת התובעת, כי לכל המאוחר ביוני 2010 כבר הוסכם על מודל חלוקת הרווחים (סעיף 21 לסיכומי התשובה מטעם התובעת).
83. מכל מקום, במהלכה של תקופה זו הייתה הפעילות המשותפת מצומצמת, שכן אין חולק כי התובעת לא הייתה שותפה בכל פעילותה של ג'ון ברייס, אלא, לטענתה, השותפות הייתה אך ורק ביחס לפעילות בתחום המובייל, בעוד שג'ון ברייס עוסקת בכל הקשור לתחום הדרכת המחשוב וטכנולוגיית המידע וכן לתחום מיומנות הניהול, השירות והמכירות, כפי שעולה מתצהירה של גב' ריפקין.
השתתפות ברווחי העסק ובהפסדיו
84. סעיף 2(8) לפקודת השותפויות קובע כי קבלת חלק מרווחי העסק תהא ראיה לכאורה לקיומה של שותפות. ממכלול הראיות עולה כי בין הצדדים אמנם הוסכם על מודל של חלוקת רווחים. כך, מנספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן עולה, כי בנוגע לקורסים הציבוריים הוסכם בין הצדדים כי לאחר קיזוז ההוצאות של ג'ון ברייס בגין כיתות, מכר ושיווק, ארוחות והדפסת חומרי עזר, וקיזוז הוצאות התובעת, יחולקו הרווחים בין התובעת לג'ון ברייס. תמונה דומה עולה אף מנספח ד2 לתצהירו של מר דוידיאן.
85. עם זאת, מהנספחים האמורים עולה, כי חלוקת הרווחים בין הצדדים הייתה רלוונטית אך לקורסים הציבוריים, בעוד שלעניין הקורסים המוזמנים סוכם כי התובעת תקבל תעריף קבוע ליום הדרכה.
86. בנוסף, התובעת לא השתתפה בהוצאות השוטפות של בית הספר, כדמי שכירות, טלפון, חשמל, ארנונה, מים, אינטרנט, ביטוח וכו' (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018, עמ' 59, שורות 6-21); היא לא ערבה להתחייבויותיו, וג'ון ברייס ניגשה לבדה למכרזים, ללא השתתפות של התובעת (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018, עמ' 60, שורה 27- עמ' 61, שורה 7). למעשה, התובעת לא נטלה על עצמה כל סיכון כספי בגין בית הספר, לא העמידה ערבויות כלשהן, ולא השקיעה בו כל השקעה הונית (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018, עמ' 69, שורות 7-9).
87. אין בידי לקבל את טענת התובעת בהקשר זה, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיפים 48-49 לסיכומיה, לפיה שעה שההכנסות שחולקו בין הצדדים היו הכנסות נטו, קרי לאחר קיזוז ההוצאות של הצדדים השונים, יש לראות בכך משום השתתפות בהפסדים, שכן כל צד נשא בהוצאותיו. התובעת טוענת, כי בדומה להוצאות הנתבעות, אף לה היו הוצאות שלא נלקחו בחשבון, כגון בניית סילבוסים וקיום שיחות עם לקוחות, וכי נציגיה השקיעו שעות עבודה רבה בשותפות, מבלי שקיבלו שכר בגין שעות עבודה אלה. אין בידי לקבוע כי נשיאה בהוצאות אלה שווה לנשיאה בהפסדי העסק, או כי נשיאה בהוצאות אלה שוות ערך לנטילת סיכון כספי בניהול בית הספר, ואנמק.
88. ראשית, התובעת לא הוכיחה את טענתה בדבר גובה ההוצאות שהוציאה וכי לא קיבלה החזר על הוצאות אלו, וכן לא המציאה אסמכתאות להוצאות הנטענות.
89. שנית, מקובלת עלי טענת הנתבעות, לפיה התובעת לא קיבלה דיווחים בנוגע לקורסי ההסבה שעה שהיו הפסדיים, ואף לא עמדה על קבלת דיווחים בקשר לקורסים אלה. בסעיף 80 לתצהירו של מר דוידיאן, מצהיר הוא, כי התובעת בחרה שלא להעביר את קורסי ההסבה נוכח התמורה השעתית הנמוכה, וכל עת שהתעניין בפעילות הנעשית במסגרת קורסים אלה, נמסר לו כי הפעילות היא הפסדית ולכן אין מה לדווח או לעדכן את התובעת. עובדה זו מהווה אינדיקציה לכך שהתובעת לא נשאה בהפסדי השותפות הנטענת. שהרי לו היה מדובר בשותפות, היה על התובעת להתחלק עם ג'ון ברייס בהפסדים של קורסי ההסבה. סבורתני כי עצם העובדה שהתובעת לא דרשה דיווחים בנוגע לקורסים אלה מעידה כי לא נשאה בהפסדי בית הספר.
90. שלישית, הפסיקה עליה מסתמכת התובעת לביסוס טענתה, לפיה חלוקת רווחים לאחר קיזוז הוצאות מקבילה לנשיאה בהפסדים, מלבד היותה פסיקה של בתי משפט השלום, אשר אינה מחייבת את בית משפט זה, אינה רלוונטית לענייננו. בפסיקה אליה מפנה התובעת, לא היה הצד הטוען לנשיאה בהפסדים זכאי להחזר הוצאות, והכנסתו הייתה תלויה ברווחיות העסק. משכך, נקבע כי עצם החלוקה ברווחים נטו מהווה נשיאה בהפסדים. לא כך הדבר בענייננו, שעה שאין חולק כי התובעת הייתה זכאית להחזר הוצאותיה.
91. כמו כן, גם בקורסים הציבוריים הובטח לתובעת תשלום מינימאלי בסך של 15,200 ₪, כך שבכל מקרה לא היה יכול להיות מצב בו יועבר קורס באופן הפסדי עבורה.
92. בסעיף 48 לסיכומיה טענה התובעת, כי במודל בו פעלו הצדדים לא יכולה להיות פעילות הפסדית, שכן התשומות ידועות מראש והצדדים ידעו לתכנן את הקורסים כך שללא מספר מינימלי של משתתפים, אשר יבטיח קורס רווחי, לא ייפתח קורס, ובכך לא ייגרמו הפסדים לבית הספר. לטענת התובעת, בפעם היחידה בה נגרם לבית הספר הפסד ממשי, היא הייתה זו שנשאה בו.
93. כך, לטענת התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 32 לתצהירו של מר דוידיאן, במקרה של קורס מוזמן לחברת AVAYA, רק לאחר שהוכנו חומרי הלימוד לקורס על ידי התובעת והוזמנו 5 ימי הדרכה, ולאחר שהקורס החל להתבצע, התברר כי קבוצת התלמידים הטרוגנית באופן שאינו מאפשר את ביצוע ההדרכה, ומשכך הופסק הקורס על ידי הלקוח, כל זאת מבלי ששולם על ידו תשלום כלשהו. לטענת התובעת, שני הצדדים נשאו באופן שווה בהפסד ההכנסה מהקורס, אך היא ספגה הפסדים אף בגין העבודה שהשקיעה בהכנת הקורס ובהעברת יומו הראשון.
94. אין בידי לקבל טענה זו, שכן העובדה כי קורס מסוים כזה או אחר בוטל לבסוף, וממילא לא התקבלה הכנסה בגינו, אינה מלמדת שעל התובעת היה לשאת בהפסדים של בית הספר "המשותף". כמו כן, אין בביטולו של קורס אחד כדי להצביע על מסקנה גורפת, ולפיה הצדדים התחלקו בהפסדי בית הספר. לכך יש להוסיף כי התובעת לא צירפה אסמכתאות להוכחת הוצאותיה הנטענות וההפסדים שנגרמו לה בגין ביטולו של הקורס. כל שצורף על ידה הם מסמכים המעידים על כך כי הקורס בוטל (נספח ל"ח לתצהירו של מר דוידיאן).
אינדיקציות נוספות
95. כאמור, לטענת התובעת, ההסכמות בין הצדדים הבשילו לכדי שותפות מחייבת. לטענתה, העובדה כי אין הסכם שותפות כתוב, או כי השותפות לא נרשמה, לא מעידות על כך שלא הייתה שותפות בין הצדדים, בהתאם לפסיקה ולקבוע בפקודת השותפויות. מכך מבקשת התובעת להסיק, כי גם לעובדה שלא נפתח תיק מע"מ לשותפות והכנסות השותפות לא דווחו יחדיו, אלא על ידי כל צד בנפרד, אין נפקות (סעיפים 55-56 לסיכומי התובעת).
96. עוד טוענת התובעת, בסעיף 57 לסיכומיה, כי הגם שהשותפות נוהלה בהפרדה כספית, אין בכך לפגוע בעובדה כי בין הצדדים כוננה שותפות, שכן לא היה כל צורך בניהול מרכזי של השותפות כיוון שכל צד ניהל את חלקו בשותפות, וכבר נקבע בפסיקה, כי גם מקום בו צד שלישי משלם לאחד השותפים והשותף השני מקבל את חלקו כנגד חשבונית, כמו בענייננו, מדובר בשותפות, וכן כי אין בהיעדרם של סממנים כגון ניהול חשבון בנק משותף, הכנת דו"חות כספיים וכיו"ב כדי למנוע את הצגתם של הצדדים כשותפים. בנוסף, לטענת התובעת, מעדותו של מר דוידיאן עולה, כי בין הצדדים הוסכם כי כשהפעילות המשותפת תהיה ענפה מספיק, תבוצע הפרדה כספית של פעילות השותפות מיתר פעילות הצדדים.
97. מנגד, טוענות הנתבעות בסעיף 16 לסיכומיהן, כי התנהלות הצדדים בפני צדדים שלישיים, ובפרט בנקים ורשויות שונות, מהווה אינדיקציה לקיומה או אי קיומה של שותפות. בענייננו, שעה שלא נפתח חשבון בנק משותף, הצדדים דיווחו בנפרד לרשויות המס, לא נפתח תיק מע"מ משותף או תיק משותף במוסד לביטוח לאומי, לא מונו עורכי דין ורואי חשבון משותפים ולא הוגדרו זכויות חתימה בשותפות הנטענת, ברי כי שותפות כאמור לא התקיימה. עוד טוענות הנתבעות, כי הגם שהיעדר רישומה של השותפות ברשם השותפויות כשלעצמו אינו שולל קיומה של שותפות, הוא בהחלט מהווה אינדיקציה להיעדר כוונה מטעם הצדדים להיות שותפים.
98. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי במסגרת דיווחי התובעת לרשויות המס נדרשה התובעת להצהיר לגבי תאגידים בהם היא קשורה, אלא שבמסגרת דיווחים אלה לא דיווחה התובעת על קיומה של שותפות עם ג'ון ברייס. משמעות הדבר, לטענת הנתבעות, הינה כי התובעת למעשה הודתה בהודאת בעל דין שאין שותפות כלשהי שהיא קשורה בה, והיא מנועה מלטעון אחרת (ראו סעיף 17 לסיכומי הנתבעות).
99. בסיכומי התשובה שהגישה התובעת טוענת היא, כי הצגת הצדדים בפני רשויות המס אינה אינדיקציה הכרחית לקיומה של שותפות והצדדים יכולים לקיים שותפות תוך הפרדה כספית ביניהם. באשר לדיווחיה של התובעת לרשויות המס, טוענת היא כי הדיווח עליו מסתמכות הנתבעות נטול כל משקל ראייתי מאחר ודיווחים מסוג זה ממולאים על ידי רואה החשבון של התובעת, אשר מודע לצד החשבונאי של הדברים, ואין מחלוקת כי הייתה הפרדה כספית בין הצדדים, ולא לצד המשפטי-עסקי של ההתקשרות בין הצדדים (ראו סעיף 18 לסיכומי התשובה).
100. אין בידי לקבל את עמדת התובעת, לפיה אין בהפרדה הכלכלית שנהגה בינה לבין ג'ון ברייס או בדיווחיה לרשויות המס כדי להצביע על אי קיומה של שותפות. ראשית, חזקה על הדיווחים שמגישה התובעת לרשויות המס כי הם משקפים נאמנה את מצבה הכספי והעסקי. שנית, הצדדים לא ניהלו חשבון בנק משותף, לא חלקו אותה הנהלת חשבונות, וכן החשבוניות והקבלות כמו גם העוסק המורשה היו נפרדים. בהתאם לפסיקה, יש בכך כדי להוות אינדיקציה לכך שבין הצדדים לא כוננה שותפות, או למצער כי לא זו הייתה כוונת הצדדים (לעניין זה ראו עניין חגואל הנ"ל).
101. מעבר לדרוש יצוין, כי אינדיקציה לכך שהתובעת לא ראתה עצמה כשותפה של ג'ון ברייס הינה העובדה שהיא עצמה ניסתה להתחרות בה. כך, במהלך העבודה המשותפת של הצדדים פנה מר דוידיאן למר יוני סלוקי, מטעם אינטרביט, שהינה חברה מתחרה של ג'ון ברייס, והציע לו להקים בית ספר משותף למקצועות המובייל. מר סלוקי העיד כי מר דוידיאן סיפר לו שפנה לג'ון ברייס בבקשה להיות שותף שלה אולם זו סירבה, ולכן פנה לחברת אינטרביט, אותה רכש מר סלוקי, בהצעה להקים בית ספר למקצועות המובייל בשותפות (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 70, שורות 27-32).
מר סלוקי ביקש לבחון תחילה את כישוריו של מר דוידיאן כמדריך ולכן חברת אינטרביט שיבצה את מר דוידיאן להעביר את אחד הקורסים שלה, אלא שהקורס לא עלה יפה. משכך, הודיעה אינטרביט למר דוידיאן כי הרעיון למיזם משותף אינו רלוונטי ובתגובה הודיע מר דוידיאן כי הוא מתכוון לפתוח לבד בית ספר למקצועות המובייל.
102. נוכח העובדה שמר סלוקי הינו בעליה של חברת אינטרביט, שהינה מתחרה של ג'ון ברייס, ובכל זאת בחר להעיד לטובתה, סבורתני כי יש לתת משקל ממשי לעדותו.
103. בדומה, בסוף שנת 2015 הוקמה על ידי אשתו של מר דוידיאן, גב' קרן דוידיאן, שהינה גם סמנכ"ל התובעת, חברה בשם "MTI ביה"ס למקצועות המובייל", אשר פועלת ממשרדי התובעת, ומר דוידיאן מרצה בה בתחום המובייל. מר דוידיאן אישר בעדותו כי מדובר בחברה המתחרה בשותפות הנטענת בין התובעת לג'ון ברייס (פרוטוקול הדיון מיום 11.1.2018, עמ' 53, שורות 20-25). פעילות זו החלה במועד בו תביעת התובעת לפירוק השותפות עודנה תלויה ועומדת. אף בכך יש אינדיקציה לכך שהתובעת לא ראתה עצמה כבולה בקשרי שותפות כלשהם.
104. לעניין זה טוענת התובעת בסיכומי התשובה שהוגשו מטעמה, כי שני המקרים האמורים אירעו בשנים 2014-2015, שעה שהיה ברור לתובעת כי הנתבעות מנסות לנשל אותה מהשותפות. בנסיבות אלה, לטענתה, לא הייתה היא מנועה מלבחון את האופציות העומדות לרשותה (ראו סעיף 20 לסיכומי התשובה).
105. אף אם אקבל טענה זו של התובעת, הרי שבהתאם להוראות סעיף 39 לפקודת השותפויות שותף המקיים עסק הדומה לעסק השותפות ומתחרה בו, ללא הסכמת השותפים האחרים, חייב ליתן לשותפות דין וחשבון על כל הרווחים שעשה באותו עסק ולשלמם לשותפות. אף העובדה שהתובעת לא נהגה בהתאם להוראות אלה, והיא אף לא טוענת שנהגה כך, יש בה כדי להעיד על כך כי לא ראתה עצמה כשותפה של ג'ון ברייס.