מסקנה בדבר העדר שותפות
106. כאמור לעיל, הנטל להוכחת קיומם של יחסי שותפות מוטל על הטוען זאת, זאת בפרט מקום בו לא נערך הסכם שותפות בכתב [ראו לעניין זה ע"א 7065/15 לוי נ' נחלת א.מ בניה וייזום בע"מ (פורסם בנבו, 28.1.2018)].
107. המשקל המצטבר של כל המפורט לעיל מוביל למסקנה, לפיה התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולפיכך אין לראות את מערכת היחסים שבין הצדדים ככזו שהקימה יחסי שותפות, כמשמעה בפקודת השותפויות.
108. משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי מדובר בשותפות, אזי אין היא זכאית לסעד של מתן חשבונות מכוח השותפות הנטענת, ואף לא לסעדים הנתבעים בכל הנוגע לפירוק השותפות.
זכות הסירוב הראשונה
109. התובעת טוענת לזכות סירוב ראשונה ביחס לכל קורסי המובייל בג'ון ברייס. לטענתה, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיפים 26-27 לסיכומיה, על פי ההסכמות בין הצדדים, על ג'ון ברייס היה לפנות אליה תחילה, בנוגע לכל קורס בתחום המובייל. עוד לטענתה, בין הצדדים הוסכם, כי ככל שלא יעלה בידה להעביר קורס כלשהו, עדיין ייעשה שימוש בחומרי הלימוד שלה, והיא תהיה זכאית לתגמול במסגרת מודל חלוקת הרווחים שנקבע בין הצדדים, בקיזוז עלות ההדרכה.
110. מנגד, טוענות הנתבעות בסעיף 29 לסיכומיהן, כי זכות זו ניתנה לתובעת ביחס לקורסים הציבוריים בלבד וכי לגבי קורסים מוזמנים וקורסי הסבה בתחום המובייל, לא הייתה לתובעת כל זכות, וג'ון ברייס הייתה חופשיה להעבירם באמצעות כל מרצה שתבחר, וכך גם עשתה.
111. הנתבעות מבססות טענתן על נספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן. נספח זה, כאמור, הינו הודעת דוא"ל שנשלחה על ידי גב' ריפקין למר דוידיאן ובה נקבע מודל חלוקת הרווחים בנוגע לקורסים השונים. בהודעת הדוא"ל טבלה בת שתי שורות, השורה הראשונה עוסקת בקורסים מוזמנים והשנייה בקורסים ציבוריים. בעמודת ההערות, בשורה העוסקת בקורסים הציבוריים, נכתב "זכות הסירוב הראשונית תינתן לך בהעברת קורסים בתחום זה". לפיכך, טוענות הנתבעות, כאמור, כי זכות זו אינה חלה בנוגע לקורסים המוזמנים.
112. לטענת התובעת, מעדותו של מר דוידיאן עולה כי בין הצדדים הוסכם כי זכות זו תינתן לגבי כל סוגי הקורסים, ויש להעדיף את עדותו על פני גרסתה של גב' ריפקין, אשר לא הייתה חלק מג'ון ברייס בעת ההתקשרות בין הצדדים, כאמור לעיל. עוד טוענת התובעת, כי מלשונו של נספח ג' עולה, כי הביטוי "בתחום זה" מתייחס לתחום המובייל ולא לתחום הקורסים הציבוריים. בנוסף, טוענת התובעת, כי במסגרת טיוטת הסכם הספק ששלחה גב' ריפקין למר דוידיאן באוגוסט 2014 (נספח י"ד2 לתצהירו של מר דוידיאן) עוגנה זכות בלעדיות ביחס לכל סוגי הקורסים, ויש בכך כדי להעיד על מה שהיה נהוג עד לאותה עת (ראו סעיפים 28-29 לסיכומי התובעת).
113. התובעת מוסיפה וטוענת, כי נספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן, עליו מתבססות הנתבעות, אינו מתייחס לקורסי ההסבה. לטענת התובעת, בשלב מסוים לאחר ההתקשרות בין הצדדים, ביקשו הנתבעות לפתוח מסלול הכשרה למועמדים ללא רקע בפיתוח- הוא מסלול ההסבה. התובעת טוענת כי בשל העובדה שתמורת ההדרכה בקורסי ההסבה הינה נמוכה, בחרה היא שלא לממש ביחס לקורסים אלה את זכות הסירוב הראשונה שניתנה לה ולהסתפק בחלקה ברווחים מתוך קורסים אלה. עם זאת, לטענת התובעת, לא יכולה להיות מחלוקת כי זכות הסירוב הראשונה ניתנה לה אף ביחס לקורסי ההסבה, שכן קורס הסבה הינו קורס הפתוח לכלל הציבור הרחב, קרי מדובר בקורסים ציבוריים לכל דבר ועניין, אשר גם הנתבעות מודות כי ביחס אליהם עמדה לתובעת זכות סירוב ראשונה. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעות אף פנו למר דוידיאן בבקשה להשתתף ביום צילום לסרטון לקידום קורסי ההסבה, וברי כי לא היה נדרש להשקיע משאבים בקורסים אשר אין לו חלק בהכנסות מהם (סעיפים 30-31 לסיכומי התובעת).
114. עוד טוענת התובעת, בסעיף 32 לסיכומיה, כי מאתר האינטרנט של ג'ון ברייס עולה כי אין בו התייחסות נפרדת לקורסים ציבוריים, והחלוקה שמופיעה באתר הינה לשלושה סוגי קורסים: קורסי הכשרה והסבה (קרוסים ציבוריים ארוכים), קורסים קצרים (קורסים ציבוריים קצרים) וקורסים למגזר העסקי (קורסים מוזמנים). מכך מסיקה התובעת כי המונח "קורסים ציבוריים" הוא מונח שנוצר לצורך ההתקשרות בין הצדדים והוא כולל, לפי לשונו, את כל הקורסים הפתוחים לציבור, ביניהם גם קורסי ההסבה.
115. לטענת התובעת, ג'ון ברייס הודתה בפה מלא כי קיימה קורסים בתחום המובייל במהלך ההתקשרות בין הצדדים, שלא הועברו על ידי התובעת, ובכך הפרה את זכות הסירוב הראשונה של התובעת. התובעת טוענת, כי מגיעים לה תשלומים בגין הקורסים שלא בוצעו על ידה, אך כיוון שהנתונים בדבר קורסים אלה אינם מצויים בידה, יש לחייב את הנתבעות במתן חשבונות (ראו סעיף 41 לסיכומי התובעת).
116. באשר לקורסי ההסבה, טוענות הנתבעות, בסעיפים 29-30 לסיכומיהן, כי קורסים אלה אינם מופיעים באותם מסמכים שלשיטת התובעת משקפים את הסכמות הצדדים, כלומר נספחים ג' ו-ד2 לתצהירו של מר דוידיאן, ומר דוידיאן עצמו הצהיר בסעיף 81 לתצהירו כי התובעת לא הדריכה מעולם קורסי הסבה. משכך, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי עמדה לה זכות כלשהי בקורסים אלה. לטענת הנתבעות, ניסיונה של התובעת לכלול את קורסי ההסבה תחת הקורסים הציבוריים עומד בניגוד לעדויותיהם של גב' ריפקין ומר מנדל שהעידו כי על פי הפרשנות המקובלת בג'ון ברייס קורס ציבורי מובחן לחלוטין מקורס הסבה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 51, שורות 7-21, וכן עמ' 78, שורות 2-9). הנתבעות טוענות בנוסף, כי לא ברור על מה נסמכת ההבחנה שעושה התובעת בין קורסים ציבוריים ארוכים לקורסים ציבוריים קצרים, ואין לה עיגון בחומר הראיות.
117. עוד טוענות הנתבעות, כי משזכות הסירוב הראשונה חלה אך בנוגע לקורסים הציבוריים, הרי שזכות זו לא הופרה, שכן במהלך תקופת ההתקשרות עם התובעת כל הקורסים הציבוריים, ללא יוצא מן הכלל, הועברו על ידה (ראו סעיף 34 לסיכומי הנתבעות).
118. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו בפני, סבורתני כי לא הוכח על ידי התובעת כי הוסכם בין הצדדים שכל פעילות ההדרכה במסגרת בית הספר תבוצע על ידי התובעת, או כי תהיה לה זכות סירוב ראשונה ביחס לכל סוגי הקורסים. כל שסוכם עליו היה מתן זכות סירוב ראשונה ביחס לקורסים הציבוריים בלבד. ואנמק.
119. ראשית, זכות הסירוב הראשונה נקבעה בנספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן, בו נכללה הטבלה הבאה:
120. מטבלה זו עולה בבירור כי הזכות מתייחסת אך לקורסים הציבוריים, ולא לקורסים המוזמנים, שכן היא מופיעה בשורה בטבלה המתייחסת אך לקורסים הציבוריים. כך אף העידה גב' ריפקין בעדותה, וכאמור לעיל עדותה מקובלת ומהימנה עלי, ולפיה זכות הסירוב הראשונה אינה זכות שניתנת לכל ספק, והיא ניתנה לתובעת אך בנוגע לקורסים ציבוריים ולא לקורסים מוזמנים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 30 שורות 21-25).
121. יובהר, נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על התובעת, שהיא הטוענת לקיומה של זכות סירוב ראשונה בנוגע לכל סוגי הקורסים. עם זאת, התובעת לא הציגה כל מסמך בכתב מזמן אמת המעיד על כך שזכות הסירוב הראשונה ניתנה לה גם בנוגע לקורסים המוזמנים, וכאמור נספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן אינו תומך בטענה זו.
122. שנית, אף נספח ד2, אשר נוסח על ידי מר דוידיאן עצמו ואשר לטענת התובעת קובע את תנאי השותפות, לא מפרט כי לתובעת תינתן זכות סירוב ראשונה בקורסים המוזמנים. ההיפך הוא הנכון, בנספח זה מפרט מר דוידיאן רשימה של קורסים מוזמנים והתמורה הנדרשת בגינם. לו היה מוסכם בין הצדדים על זכות סירוב ראשונה לתובעת בנוגע לקורסים המוזמנים, לא היה מקום לכלול רשימה זו בהתכתבות בין הצדדים, שכן התובעת הייתה זכאית לתשלום בגין כל קורס מוזמן, ככל שהיא מממשת את זכות הסירוב המוקנית לה, לטענתה.
יתרה מכך, לו סברה התובעת לאורך השנים כי קמה לה זכות סירוב ראשונה בנוגע לקורסים המוזמנים, אזי היה מקום לצפות כי תדרוש מהנתבעות דיווחים באשר לקורסים מוזמנים שלא הועברו על ידה, או את חלקה ברווחים בגין אותם קורסים מוזמנים. דא עקא, עיון בכל התכתובות שצורפו על ידי התובעת מעלה כי לא הוגשה כל ראיה לכך שדרשה מהנתבעות דיווחים או השתתפות ברווחים כאמור במהלך ההתקשרות ביניהן. בכך יש כדי להעיד כי לא עמדה לה זכות סירוב ראשונה ביחס לקורסים המוזמנים.
123. שלישית, כאמור לעיל, לטענת התובעת, הביטוי "בתחום זה" המופיע בטבלה שבנספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן מתייחס לתחום המובייל ולא לתחום הקורסים הציבוריים. לטענת התובעת, העובדה כי בפסקה מעל הפסקה הדנה בזכות הסירוב הראשונה נכתב כי היא רלוונטית "לכלל הקורסים הציבוריים בתחום זה", מעידה על כך שהביטוי "בתחום זה" מתייחס לתחום המובייל ולא לתחום הקורסים הציבוריים, שכן לו היה מתייחס לקורסים הציבוריים, המשפט "כלל הקורסים הציבוריים בתחום זה" היה למעשה כפל לשוני. אין בידי לקבל טענה זו. ההתקשרות בין הצדדים הייתה אך בנוגע לקורסים בתחום המובייל, משכך לא היה כל צורך להבהיר כי זכות כלשהי ניתנת לתובעת אך בנוגע לקורסים בתחום המובייל. לעומת זאת, היה מקום להבהיר כי זכות מסוימת ניתנת אך בנוגע לסוג מסוים של קורסים, וכך נעשה במסגרת הטבלה שבנספח ג'.
124. רביעית, אף נספחים ז1 ו-ז7 שצורפו לתצהירו של מר דוידיאן מעידים על כך שלא ניתנה לתובעת זכות סירוב ראשונה בנוגע לכל סוגי הקורסים. כך, בנספח ז1 מבהיר אורי לפיד, סמנכ"ל שיווק בג'ון ברייס, כי "כרגע", כלשונו, התובעת הינה השותפה היחידה של ג'ון ברייס בתחום, וכי "כרגע" ג'ון ברייס לא עובדת עם אף גורם אחר, בקורסים או בכתיבת החומר השיווקי. מכך ניתן ללמוד, שהיה באפשרותה של ג'ון ברייס לעבוד עם גורמים אחרים בתחום המובייל. אין כל ראיה לכך שבמענה להודעה זו עמדה התובעת על כך שיש לה זכות סירוב ראשונה. בנספח ז7 אף מציין מר דוידיאן עצמו, כי העובדה שג'ון ברייס מציינת פעמים רבות כי יש לה אופציות נוספות "משאירה טעם מר". גם פה מר דוידיאן אינו עומד על זכותה של התובעת לזכות סירוב ראשונה, כנטען על ידו במסגרת תובענה זו, ואף בכך יש כדי להעיד על כך שזכות זו לא עמדה לתובעת בנוגע לכל סוגי הקורסים.
125. חמישית, התובעת מוסיפה וטוענת, כאמור, כי הטיוטה ששלחה גב' ריפקין למר דוידיאן באוגוסט 2014, נספח י"ד2 לתצהירו של מר דוידיאן, מעגנת בתוכה את הסכמות הצדדים עד לאותו מועד. בסעיף 4 לטיוטה זו נכללת זכות בלעדיות לתובעת, ובכך יש לטענת התובעת כדי להעיד על כך שהסכמות הצדדים עובר לניסוחה של טיוטה זו כללו זכות בלעדיות לתובעת בנוגע לכל סוגי הקורסים (ראו סעיף 19 לסיכומי התובעת, וכן סעיף 8 לסיכומי התשובה).
126. אף טענה זו אין בידי לקבל. זכות לבלעדיות אינה זהה לזכות הסירוב הראשונה. בסעיף 4 לטיוטה האמורה נכתב כך:
כלומר, במסגרת סעיף זה נכללה זכות הבלעדיות ולא זכות סירוב ראשונה, ועל כן לא ניתן ללמוד כי נכון למועד בו נשלחה הטיוטה, הוסכם בין הצדדים על זכות סירוב ראשונה לתובעת בנוגע לכל סוגי הקורסים. מעבר לכך, ממילא אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת לא הסכימה לתנאים המפורטים בטיוטה זו.
127. זאת ועוד, מעדויותיהם של גב' ריפקין ומר מנדל עולה, כי הטיוטה האמורה לא נועדה לעגן את התנאים שהוסכמו בין הצדדים עד לאותו מועד, אלא היוותה הצעה חדשה, אשר נעשתה כחלק מעיגון כללי של כלל קשריה העסקיים של ג'ון ברייס עם כלל הספקים. כך למשל, ציין מר מנדל בחקירתו:
"זה ההסכם שאנחנו החלטנו שאנחנו, אחרי שראינו שאין הסכם פורמאלי ונכנסנו לאיזשהו תהליך, לא רק איתו, חשוב לי להדגיש, עם עוד מרצים שלא היה לנו איתם הסכם, עשינו מה שנקרא בדק בית, החלטנו לחתום, מרגריטה קיבלה הנחיה להתקדם להסכם והחליטה, על בסיס היכרות איתו, למרות הבעיות שהיו איתו... לעשות הסכם חדש, הוא הסכם חדש, זה לא ההסכם שהיה קודם כי לפני כן לא היה הסכם. ובהסכם הזה, מכיוון שהייתה רשימת קורסים מוגדרת מצומצמת וכדומה, ומכיוון שממילא באותה מסגרת של קורסים השתמשנו בו ומצד שני התחלנו לחוש שיש בעיות, אני מניח שזה היה השיקול של מרגריטה... אז היא החליטה לתת לו את הנושא של הבלעדיות אבל זה לא היה ההסכם שהיה לפני כן (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 76, שורה 24 - עמ' 77 שורה 4, וראו גם עדותה של גב' ריפקין בעמ' 49 שורה 27- עמ' 50, שורה 9).
128. אף נספח ד1 אותו צירפה התובעת לתצהירו של מר דוידיאן, מחזק את האמור בעדותו של מר מנדל, לפיו לאחר בדק בית שעשתה ג'ון ברייס החליטה לחתום על הסכמי עבודה עם גורמים מולם עבדה, שכן מנספח זה עולה כי גב' ריפקין פונה אל מר דוידיאן ומדגישה כי עליהם לחתום על הסכם עבודה, נוכח הוראותיה של מטריקס.
129. התובעת מוסיפה וטוענת בסעיף 8 לסיכומי התשובה שהגישה, כי טענת הנתבעות, לפיה טיוטת ההסכם שנשלחה אליה לא נועדה לעגן את ההסכמות שנהגו עד לאותה עת בין הצדדים, אלא היוותה הצעה חדשה, סותרת את הנטען בתצהירה של גב' ריפקין, לפיה הטיוטה נועדה לעגן את התנאים הקיימים, וכן כי אין בטענה זו היגיון כלכלי, שכן לטענת הנתבעות התגלו בעיות רבות בפעילותה של התובעת, ועל כן לא היה לנתבעות אינטרס להציע לתובעת תנאים טובים יותר מאלה שהוסכם עליהם בעבר. אף טענה זו אין בידי לקבל.
בתצהירה של גב' ריפקין לא נטען כי הטיוטה נועדה לעגן את ההסכמות שנהגו בין הצדדים נכון לאותה עת, אלא "לעגן את המשך פעילותה של התובעת כספק שירותי ההדרכה" (ראו סעיף 23 לתצהירה של גב' ריפקין, וכן פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 50, שורה 16- עמ' 51, שורה 2). זאת ועוד, ההיגיון הכלכלי בטיוטת ההסכם הוסבר היטב בעדותו של מר מנדל, המובאת לעיל, והמקובלת עלי ולפיה טיוטת ההסכם מסדירה את המשך פעילותה של התובעת ברשימת קורסים מצומצמת שבעבר הועברו על ידה. משכך, מקובלת עלי עמדת הנתבעות לפיה הטיוטה שנשלחה לתובעת באוגוסט 2014 היוותה הצעה חדשה, ואין בה כדי לבסס טענתה של התובעת בדבר קיומה של זכות סירוב ראשונה.
130. בתצהירו של מר דוידיאן טוען הוא, כי במענה לטיוטה שנשלחה אליו הבהירה התובעת כי טיוטה זו אינה משקפת את הסכמות הצדדים ומשכך קבעו הצדדים פגישה ביניהם וסיכמו כי התובעת תגיע לפגישה זו עם מסמך עקרונות המייצג את רוח השותפות. במסמך עקרונות זה, אשר צורף כנספח ט"ו2 לתצהירו של מר דוידיאן, לא מוזכרת זכות סירוב ראשונה בנוגע לקורסים מוזמנים. אף בכך יש כדי להעיד על כך כי בזמן אמת לא עמדה התובעת על זכות זו, בעוד שלו היה מוסכם על זכות סירוב ראשונה בנוגע לקורסים המוזמנים, חזקה על התובעת כי הייתה עומדת על קיומה.
131. שישית, טענה נוספת של התובעת לעניין זה הינה, כי מבין העדים שהעידו על ההתקשרות בין הצדדים, מר דוידיאן היה היחיד שלקח חלק במו"מ הראשוני בין הצדדים, במסגרתו הוסכם על מתן זכות סירוב ראשונה לתובעת, ועל כן יש להעדיף את עדותו, לפיה זכות הסירוב הראשונה חלה בנוגע לכל סוגי הקורסים בתחום המובייל, אשר לא נסתרה (ראו סעיפים 10 ו-14 לסיכומי התשובה שהגישה התובעת). עם זאת, כמפורט לעיל, סבורתני כי יש לקבל את עדויותיהם של גב' ריפקין ומר מנדל בנוגע להסכמות בין הצדדים. זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה עדותו של מר דוידיאן לעניין זכות הסירוב הראשונה לא נסתרה. למעט עדויותיהם של מר מנדל וגב' ריפקין, ישנן אינדיקציות נוספות לכך שזכות הסירוב הראשונה ניתנה לתובעת אך בנוגע לקורסים הציבוריים, כפי שמפורט לעיל.
132. נוכח כל האמור לעיל, מסקנתי הינה כי לא הוכח כי זכות הסירוב הראשונה חלה גם בנוגע לקורסים המוזמנים.
133. הוא הדין באשר לטענת התובעת, לפיה זכות הסירוב הראשונה חלה על קורסי הסבה, בהיותם קורסים ציבוריים לכל דבר ועניין, ואנמק.
134. ראשית, קורסי ההסבה כלל אינם נכללים במסגרת המסמכים שלטענת התובעת מכוננים את השותפות, לרבות נספח ד2 לתצהירו של מר דוידיאן, אשר נוסח על ידי מר דוידיאן עצמו, ועל כן איני סבורה כי ניתן לקבוע כי זכות הסירוב הראשונה, שנקבעה במסמכים אלה, וליתר דיוק בנספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן, חלה על קורסי ההסבה.
135. שנית, התובעת עצמה טוענת כי הנתבעות החליטו לפתוח מסלול של קורסי הסבה רק לאחר ההתקשרות בין הצדדים. משכך, ברי כי לא ניתן לקבל הטענה לפיה ההסכמות שהוסכמו בין הצדדים עובר לפתיחת מסלול של קורסי הסבה חלות גם על מסלול זה. במילים אחרות, שעה שבמועד ההתקשרות בין הצדדים, לא היה קיים מסלול של קורסי הסבה בג'ון ברייס (או לכל הפחות אין כל ראיה לכך שהיו קורסים כאלו), ברי כי הצדדים לא יכלו להגיע להסכמות לגבי קורסים אלה.
136. לעניין זה טוענת התובעת בסעיף 30 לסיכומיה, כי בשעה שנכתב נספח ג' לתצהירו של מר דוידיאן, כבר דנו הצדדים בהקמת מסלול של קורסי הסבה בשיתוף התובעת. עם זאת, הדבר אינו עולה מנספח ג' עצמו, שאינו מזכיר ולו במילה את קורסי ההסבה. זאת ועוד, לתמיכה בטענתה זו מפנה התובעת לנספח א2 לתצהירו של מר דוידיאן שהינו הודעת דוא"ל שנשלחה על ידי מר בנמפר ביום 20.10.2009, למר דוידיאן ולמר רוני קרן שהיה מנהל תחום הג'אווה בג'ון ברייס. במסגרת הודעה זו נכתב "מסלול הסבה פיתוח למובייל- מול רוני קרן מנהל תחום ג'אווה. רוני- אני מציע להיפגש ישירות מול עופר על מנת לדון איתו בתכנים המקצועים. עופר הוא שותף מצויין לתהליך". הודעה זו דווקא מדגישה את העובדה כי במועד בו נשלחה טרם הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לקורסי ההסבה, שכן במסגרתה מופנה מר דוידיאן להיפגש עם מר רוני קרן לעניין קורסי ההסבה. משכך, לא ניתן לטעון כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במועד זה חלות אף על קורסי ההסבה.
137. מכל מקום, ולחילופין, ככל שהיו קורסים מסוג זה, אזי היה מקום כי יכללו מפורשות בהסכמות שבין הצדדים.
138. שלישית, גב' ריפקין ומר מנדל, העידו, בעדות שלא נסתרה, כי קורסי ההסבה הינם קו פעילות נפרד לחלוטין מהקורסים הציבוריים, ומשכך לא ניתן לקבוע כי זכות הסירוב הראשונה שחלה על הקורסים הציבוריים, חלה אף על קורסי ההסבה.
139. כך למשל, העידה גב' ריפקין, כי קורסי ההסבה הם קו פעילות נפרד מהקורסים למקצוענים. במסגרת עדותה אף הסבירה גב' ריפקין, מדוע יש להבחין בין קורסי הסבה לבין קורסים ציבוריים לעניין התמורה המשולמת בגינם, וציינה כי:
"עולם ההסבות בג'ון ברייס הוא קו פעילות שונה, שונה לחלוטין. יש לו צוות מכירה שונה, יש לו שיווק שונה לחלוטין, יש לו, זה עולם אחר לחלוטין... מסלולי הסבה אנחנו משלמים תעריף נמוך יותר. אני פונה אליהם, אני אומרת- תקשיבו, אם יש לכם אנשים שעושים פיתוח ורוצים השלמת הכנסה וכו', תביאו אני אעסיק אותם במסלול הסבה... יכול להיות שאמרתי לו שאני לא יכולה לשלם תעריף גבוה למסלולי ההכשרה, אני לא משלמת תעריף גבוה למסלולי ההכשרה כי שוב, אמרתי לך, זה line פעילות אחר לחלוטין. שיווק, אנחנו משקיעים המון המון כסף, לכן התעריפים של המרצים שם נמוכים יותר". (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 51, שורות 15-18, וכן עמ' 53, שורות 8-15).
140. בדומה לגב' ריפקין, העיד מר מנדל, כי קורסי ההסבה הם תחום נפרד לחלוטין מהקורסים למקצוענים, אשר התובעת לא לקחה בו חלק. כך למשל העיד בחקירתו, בהתייחסו למר דוידיאן, כי:
"בקורסי הסבה במובייל אין לו שום קשר, אני אסביר לך גם למה. אין לו שום קשר כיוון שקורסי הסבה במובייל זה דווקא אני כן הובלתי, היו לי וועדות היגוי רבעוניות, מעולם הוא לא נכח, לא כשהגדרנו את הקורס... מעולם, אמרתי, עוד פעם, אני לא מכיר, מעולם לא ישב איתי בישיבה ולכן ברור שקורסי ההסבה שהם קו אחר, נפרד לחלוטין, הם קורסים שונים לחלוטין. הם גם לא מצוינים בהסכם שיתוף הפעולה ובחיים לא הייתי עושה איתו שיתוף פעולה. לא ברור לי מאיפה הגיע הנושא" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 77, שורות 9-21).
141. כמפורט לעיל, קורסים ציבוריים מיועדים לאנשי מקצוע מנוסים, בעוד קורסי הסבה מיועדים לקהל בלתי מנוסה בתחום המובייל. השוני בקהל היעד של כל אחד מסוגי הקורסים מצריך כמובן גם תכני לימוד שונים. מעדותה של גב' ריפקין אף עולה, כי מערך השיווק של קורסי ההסבה היה נפרד לחלוטין מזה של הקורסים הציבוריים, והצריך השקעה רבה, ומשכך אף התמורה ששולמה בגין הדרכה בקורסי ההסבה הייתה נמוכה יותר. בנסיבות אלה מקובלת עלי עמדת הנתבעות, לפיה לא ניתן לומר כי קורסי ההסבה הינם קורסים ציבוריים לכל דבר ועניין. העובדה שההכנסה מהקורסים הציבוריים הייתה גבוהה יותר מההכנסה מקורסי ההסבה (עובדה שאף התובעת אינה חולקת עליה, ובגינה בחרה שלא להעביר את קורסי ההסבה), יש בה כדי להבהיר מדוע בקורסים הציבוריים ניתנה לתובעת זכות סירוב ראשונה, בניגוד לקורסי ההסבה- שעה שההכנסות מקורסים אלה ממילא הייתה נמוכה, לא היה היגיון כלכלי בהבטחת רווחים בגינם לתובעת.
142. זאת ועוד, מעדותה של גב' ריפקין, שלא נסתרה, עולה, כי הסילבוסים של קורסי ההסבה לא הוכנו על ידי התובעת, אלא על ידי גב' יעל דותן, שעבדה בג'ון ברייס. ייתכן שהדבר נעשה בהתייעצות עם מר דוידיאן, אך הסילבוסים נבנו על ידה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 52, שורות 30-32). בנסיבות אלה, בהן לא התובעת היא זו שהכינה את הסילבוסים ששימשו לקורסי ההסבה, ובהן התובעת עצמה מודה כי בחרה שלא להעביר את קורסי ההסבה (ראו סעיף 30 לסיכומי התובעת), ברי כי אין היא יכולה לטעון לזכות סירוב ראשונה בנוגע לקורסים אלה.
143. אין בידי אף לקבל את טענת התובעת, לפיה מאתר האינטרנט של ג'ון ברייס עולה כי אין בו התייחסות נפרדת לקורסים ציבוריים, והמונח "קורסים ציבוריים" הוא מונח שנוצר לצורך ההתקשרות בין הצדדים והוא כולל בתוכו קורסי ההסבה. האבחנה שנעשית באתר האינטרנט של ג'ון ברייס, המיועד לקהל המתעניינים בקורסים המוצעים על ידה, אינה מעידה בהכרח על האבחנה שעושה ג'ון ברייס בין הקורסים השונים במסגרת התקשרותה עם ספקים ונותני שירותים. עובדה היא כי באתר האינטרנט של ג'ון ברייס נעשית הבחנה בין קורסי הכשרה לקורסי הסבה. מכל מקום, אין בכך כדי לשנות מהעובדה כי מסלול קורסי ההסבה לא היה קיים בג'ון ברייס במועד ההתקשרות עם התובעת, ומשכך לא ניתן לקבוע כי הסכמות הצדדים, שהוסכמו עובר לפתיחתו, חלות אף על מסלול זה.
144. אף האמור בנספח א2 לתצהירו של מר דוידיאן, המוזכר לעיל, מחזק את עמדת הנתבעות, לפיה קורסי ההסבה היו קו פעילות נפרד לחלוטין מהקורסים הציבוריים. עובדה היא כי לעניין קורסי ההסבה מופנה מר דוידיאן להיפגש עם מר רוני קרן, מנהל תחום הג'אווה, ולא לגורמים מולם התקשר בנוגע לקורסים האחרים, מר בנמפר וגב' ריפקין.
145. חמישית, כאמור לעיל, התובעת מוסיפה וטוענת, כי העובדה שמר דוידיאן נדרש להשתתף ביום צילומים לסרטון לקידום קורסי ההסבה, תומכת בעמדתה לפיה עמדה לה זכות סירוב ראשונה ביחס לקורסים אלה, שכן ברי כי לא היה נדרש לעשות כן אם לא היה זכאי לרווחים מקורסים אלה. כמו כן, טוענת התובעת, כי בעמוד ה-facebook וה-youtube של ג'ון ברייס הועלו סרטונים בהם מופיע מר דוידיאן ומסביר על בית הספר המשותף, כאשר בטקסט הנלווה לסרטון צוין על ידי הנתבעות כי בין היתר קיים מסלול הסבה. עם זאת, התובעת לא הגישה את הסרטונים כראיה.
מכל מקום, התובעת אינה טוענת כי הסרטונים בהם מופיע מר דוידיאן, אשר הועלו לעמוד ה-facebook וה-youtube של ג'ון ברייס, כוללים הסבר של מר דוידיאן על קורסי ההסבה, אלא שבטקסט הנלווה אליהם צוין כי קיים מסלול הסבה בג'ון ברייס, כפי שאף ניתן לראות בנספח ב3 לתצהירו של מר דוידיאן . בנסיבות אלה אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה יש לראות בסרטונים האמורים, ובנספח כ"ז לתצהירו של מר דוידיאן אינדיקציות לכך שיש לה זכות כלשהי בנוגע לקורסי ההסבה.
146. מעבר לדרוש יוסף, כי אף אם מר דוידיאן אכן השתתף בסרטון כזה או אחר אשר קידם את קורסי ההסבה של ג'ון ברייס, יש בכך כדי לקדם את שיתוף הפעולה העסקי בין הצדדים, וזה כשלעצמו מניע מספק להשתתפותו בסרטונים, מבלי להעיד על זכות כלשהי של התובעת בקורסי ההסבה. מכל מקום, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי, לפיה התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הצדדים הסכימו כי לתובעת תינתן זכות סירוב ראשונה בנוגע לקורסי ההסבה, כמפורט לעיל.
147. לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי זכות הסירוב הראשונה חלה אך בנוגע לקורסים הציבוריים.
148. לתובעת הומצאו רשימות כלל הקורסים בתחום המובייל שהתקיימו בג'ון ברייס במהלך תקופת ההתקשרות (סעיף 70 לתצהירה של גב' ריפקין). הנתבעות טענו, כי מרשימות אלו עולה כי כל הקורסים הציבוריים שהועברו במהלך תקופת ההתקשרות בין הצדדים הועברו על ידי התובעת (סעיף 34 לסיכומי הנתבעות). התובעת לא הפריכה טענה זו ולא הצביעה על קורס ציבורי אחד שהועבר על ידי מרצה אחר.
149. מכאן שזכות הסירוב הראשונה, שכאמור רלוונטית אך ביחס לקורסים הציבוריים, לא הופרה. האסמכתאות שצירפה התובעת להוכחת טענתה בדבר הפרת זכות הסירוב הראשונה (נספחים י"א3-י"א4 לתצהירו של מר דוידיאן) מתייחסות אך לקורסים מוזמנים, אלא שכפי שקבעתי לעיל, זכות הסירוב הראשונה לא חלה ביחס לקורסים אלה.
150. בנוסף, מתצהירו של מר לירן בן חיים, אשר לטענת התובעת העביר קורסים בתחום המובייל בג'ון ברייס, חרף זכות הסירוב הראשונה שניתנה לה, עולה כי הוא מעולם לא העביר קורסים בתחום פיתוח האפליקציות למובייל. מרבית הקורסים שהעביר היו קורסים מוזמנים ומעטם בלבד היו ציבוריים. כל הקורסים הציבוריים שהעביר לא היו בתחום המובייל. אף בחקירתו העיד מר בן חיים, כי הקורסים שהעביר לא היו בתחום המובייל (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 67, שורות 21-25).
151. כאמור לעיל, התובעת מוסיפה וטוענת להפרת זכות הסירוב הראשונה גם בכל הנוגע לפעילות ההדרכה בסין, שלטענתה מהווה חלק בלתי נפרד מההתקשרות בין הצדדים. אלא שאף התובעת מודה כי הפעילות בסין בוצעה מול חברת JB CHINA. לטענת הנתבעות, ההתקשרות מול JB CHINA הינה נפרדת מההתקשרות מול ג'ון ברייס, והדרכת הקורסים בסין והתשלום בעבורם נסגרו באופן פרטני לגבי כל קורס וקורס ולא כחלק מהסכמות הצדדים ביחס להדרכות בישראל (סעיפים 56-64 לתצהיר גב' ריפקין, וסעיפים 33-36 לתצהירו של מר מנדל). עוד טוענות הנתבעות, כי מר דוידיאן היה מודע לכך שיש מרצים נוספים מלבדו המעבירים הדרכות בסין (ראו נספח 20 לתצהירה של גב' ריפקין).
152. טענות אלה לא נסתרו בחקירתם של המצהירים מטעם הנתבעות. ההיפך הוא הנכון, במסגרת חקירתו העיד מר מנדל, כי הפעילות בסין היא פעילות נפרדת לחלוטין, עם מנהל שהיו לו סמכויות נפרדות לקבוע הדרכות עם מרצים שונים, והוא אכן סיכם עם מר דוידיאן תעריפים שונים מהתעריפים שנקבעו במסגרת ההתקשרות בין התובעת לג'ון ברייס (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.1.2018, עמ' 78, שורה 30- עמ' 79, שורה 3).
משכך, אין בידי לקבל את טענתה של התובעת, לפיה העברת הקורסים בסין היא חלק מהסכמות הצדדים ומהשותפות הנטענת, וזכות הסירוב הראשונה חלה אף בנוגע לפעילות ההדרכה בסין.
153. לטענת התובעת, בנספח ד2 לתצהירו של מר דוידיאן נקבע כי ביחס לקורסים בחו"ל יחול מודל חלוקת הרווחים, ומנספחים ה4 ו-ה15 עולה כי הוצאותיה בגין ההדרכות שהעבירה בסין אכן נכללו כחלק מההתחשבנות בין הצדדים במסגרת מודל חלוקת הרווחים שנקבע ביניהם ביחס לקורסים הציבוריים, ובכך יש כדי להעיד על כך שהפעילות בסין הייתה חלק בלתי נפרד מההתקשרות בין הצדדים. כאמור לעיל, אין בידי לקבל את הטענה כי הפעילות בסין הייתה חלק בלתי נפרד מההתקשרות בין הצדדים. מכל מקום, אף אם מודל חלוקת הרווחים הוחל על הקורסים בסין, ואיני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי אכן כך היה, שכן הדבר אינו עולה מהנספחים אליהם מפנה התובעת, אין בכך כדי להעיד על כך שניתנה בקשר לקורסים אלה זכות סירוב ראשונה.
154. נוכח האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה זכות הסירוב הראשונה עליה הוסכם בין הצדדים הופרה, ועל כן אף אין בידי להיעתר לסעדים הנתבעים מכח הפרה נטענת זו.