סיכום ביניים
41. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי החברה ונציגיה ייעצו לתובע ביחס "לכדאיות של השקעה, החזקה, קנייה או מכירה" של מכשירים פיננסיים מהסוג אותם הציעה החברה. אין לראות בחברה כמי שסיפקה לתובע מערכת מסחר ומידע בלבד. נציגי החברה הם שפנו באופן יזום לתובע, הם שכנעו אותו, דרבנו אותו והאיצו בו לבצע פעולות השקעה מסוימות, הכול כפי שפורט לעיל. התוצאה היא כי התובע הוכיח טענתו כי קיבל ייעוץ השקעות מהחברה ונציגיה וזאת ללא שהיה להם רישיון ייעוץ כדין. לאור האיסור על מתן ייעוץ ללא רישיון, אין רלוונטיות לשאלת טיב הייעוץ, ולכן אין מקום לבחון לעומקה את טענת התובע בחוות-דעתו של המומחה מטעמו הנוגעת לשאלה האם היה היגיון בביצוע הפעולות שנציגי החברה ייעצו לתובע לבצע.
הפרת חובה חקוקה
42. האם במתן הייעוץ בניגוד לדין ביצעו הנתבעים עוולה של הפרת חובה חקוקה לפי לסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") כטענת התובע?
סעיף 63 לפקודת הנזיקין קובע כך:
"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על-פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני."
43. לעוולת הפרת חובה חקוקה ישנם חמישה יסודות חיוביים ויסוד שלילי אחד: קיומה של חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; הפרת החובה החקוקה על ידי המזיק; גרימת נזק; הנזק הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק; החיקוק לא התכוון להוציא את הסעד בנזיקין (ר' למשל: ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה, פ"ד מו(5) 727 (1992)). הנתבעים העלו טענות ביחס ליסודות של הפרת החובה וגרימת נזק.
באשר להפרת החובה, הרי מהאמור לעיל עולה שהתובע הוכיח כי החברה באמצעות נציגיה הפרה חובה המוטלת מכוח חיקוק, כאשר ניתן על-ידיה לתובע ייעוץ השקעות ללא שהיה לה או למי מנציגיה רישיון לכך. מכאן שהתובע הוכיח את קיומם של היסוד הראשון והשלישי של העוולה. הטענה שיש לבחון אותה אם כן היא האם הוכיח התובע כי החוק נועד להגן על אנשים מסוגו, האם הנזק שנגרם לו הוא מסוג הנזקים אליו נתכוון החיקוק, והאם קיים קשר סיבתי בין הפרת החיקוק לבין הנזק.