יתרה מכך, נטען כי התובע לא הצביע על עילות תביעה כנגד פישמן, ולא הוכיח מעשה או מחדל שנעשו על ידיו באופן אישי ואשר בגינם יש להטיל עליו אחריות נזיקית. פישמן פעל – כך נטען – בתום לב, לטובת החברה ונקט אמצעי זהירות סבירים, לרבות קבלת ייעוץ משפטי במטרה לוודא שהחברה פועלת בהתאם להוראות החוק. פישמן דאג לכך שעובדי החברה יעברו הדרכות מתאימות על מנת למנוע מתן ייעוץ השקעות. מכאן שהוא פעל באופן סביר ולא הפר את חובת הזהירות שהוא חב כנושא משרה בחברה.
דיון
91. משנדחו טענות התובע להטעייה ונקבע כי הוא התקשר עם החברה והשקיע בה מבלי שהוטעה, נדחות טענות אלו גם כלפי פישמן. השאלה אותה יש לבחון היא האם, כטענת התובע, יש להטיל אחריות אישית על-פישמן בגין הפרת חוק הייעוץ, וזאת בדרך של הרמת מסך או על ידי הטלת אחריות אישית בנזיקין.
92. מעמדו של פישמן כמנכ"ל החברה, בעל מניות והדירקטור בה, אינו מטיל עליו כשלעצמו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראית החברה (ע"א 4612/95 מתתיהו נ' יהודית, נא(4) 769, 791-792 (1997) (להלן: "מתתיהו")). כלל ידוע בדיני חברות הוא כי לחברה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. בהתאם לנקודת מוצא זו, קובע סעיף 6 לחוק החברות כי הרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים ומוגדרים:
(א)(1) בית-משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
גם הפסיקה הבהירה לא אחת כי הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי מניות אינה דבר של מה בכך, וכי בית-המשפט יורה על כך רק במקרים חריגים בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי (1.8.2010); ע"א 2634/09 רוטנברג נ' אלגו השקיה בע"מ (6.1.2011)).