93. מטענות התובע עולה כי לשיטתו, לצורך הרמת מסך די כך שפישמן היה מודע להוראות חוק הייעוץ ושפעילות החברה נעשתה תוך הפרת חוק הייעוץ. פעילות כזו מנוגדת לטענתו ל"'תכלית החברה' לפעול באופן חוקי" (סע' 32 לסיכומי התובע). ואולם, קבלת הטענה של התובע הייתה מובילה לתוצאה לפיה בכל מקום בו היה מוצא בית-המשפט כי חברה הפרה את הדין, מסך ההתאגדות היה מורם.
אכן, כפי שנקבע לעיל, החברה הפרה את חוק הייעוץ ובמספר הזדמנויות שונות קיבל התובע ייעוץ אסור על-ידי נציגים שונים של החברה. כמו כן, מחקירתו של פישמן עולה כי הוא היה מודע לאיסור המוטל על החברה ועובדיה לתת ייעוץ השקעות (פ' 4.3.2018 עמ' 308 ש' 22 – עמ' 309 ש' 3). יחד עם זאת, מתן הייעוץ האסור על ידי החברה – אף אם הוא נעשה באופן שיטתי, אינו מוביל באופן ישיר למסקנה שיש להרים מסך כלפי פישמן. תוצאה שכזו מנוגדת לגישה הזהירה של הדין והפסיקה בדבר הרמת מסך ולקביעה כי יש לנקוט בצעד זה במקרים חריגים.
94. לצורך הרמת מסך, היה על התובע להוכיח שפישמן עשה באופן מודע שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו להונות או לקפח אדם (סעיף 6(א)(1)(א) לחוק החברות), או שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה תוך פגיעה בתכלית החברה או ביכולתה לפרוע את חובותיה (סעיף 6(א)(1)(ב) לחוק החברות). התובע לא עמד בנטל זה.
מחומר הראיות עולה כי בחברה הועסקו בתקופה הרלוונטית כ-180 עובדים והיו בה 8 מחלקות שונות, ביניהן מחלקה משפטית שהייתה אחראית על יישום הרגולציה בחברה, ומחלקת הדרכות שהעבירה בין היתר הדרכות רגולציה לעובדי החברה (כמתואר בסעיף 10 לתצהירו של פישמן). מבנה זה מעיד על כך כי בניגוד לנטען על ידי התובע, החברה לא נועדה להוות אך ורק כסות עבור פישמן. כמו כן, פישמן טען בתצהירו (והדברים לא נסתרו במסגרת חקירתו הנגדית) כי דאג שלעובדי החברה יינתנו הדרכות רגולציה מתאימות (סעיף 10.8 לתצהיר פישמן), וכי הוא נקט באמצעים לרבות קבלת ייעוץ משפטי, כדי לוודא שהחברה פועלת בהתאם להוראות הדין (סעיף 15 לתצהיר פישמן). טענה זו – אשר כאמור לא הופרכה במסגרת חקירתו הנגדית, מעידה על כך כי החברה לא נועדה להוות כסות לפעילות בלתי חוקית תוך ניצול אישיותה הנפרדת של החברה, וכי לא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרמת מסך. מכל מקום, הנטל להוכיח כי פישמן פעל באופן זה מוטל על התובע, ולאור מכלול האמור לעיל אני סבורה כי הוא לא הרים אותו.