הנתבעים הוסיפו וציינו כי התובע היה מודע לכך שהחברה עוסקת במסחר בפורקס ולא בהשקעה במניות. הוא היה מודע לעמלות הכרוכות בכל פעולה, באפשרות לבצע פעולות גידור, לשימוש במונחים המאפיינים מסחר בנגזרים, וכן הוא היה מודע לעובדה שהוא סוחר במט"ח ובסחורות. מכאן שלתובע יש אחריות מלאה לנזקיו ויש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 100% להפסדים שנגרמו לו.
13. עוד טענו הנתבעים כי יש לסלק את התביעה נגד פישמן על הסף, שכן התובע התקשר בהסכם עם החברה בלבד. פישמן, מנכ"ל החברה, לא היה מעורב בהתקשרות, ואין מקום להרים את מסך ההתאגדות בנסיבות אלה. עוד נטען כי פישמן פעל באופן סביר ולא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.
באשר לחוות-דעתו של מר פלד, המומחה מטעם התובע, נטען כי אין לאמצה משום שהמומחה ערך חלוקה אקראית ולא מדויקת בין הפסדים שנגרמו לתובע בשל תנודות מחיר לבין אלה שנגרמו לו מגביית עמלות על-ידי החברה. נטען כי למר פלד אין ניסיון והשכלה רלוונטיים בתחומי המימון, המסחר במניות וזירות פורקס. מעבר לכך, ממצאי חוות-הדעת של המומחה מטעם הנתבעים סותרים את אלה של מר פלד, ועולה מחוות-דעת זו כי לא היה פגם בהתנהלות החברה. זאת למעט העסקאות שנפתחו בסוף יום המסחר של ה-16.6.2016, ששימשו לגידור מלא של התיק ובעקבות זאת לתשלום הפרשי ריביות שאין להן הצדקה כלכלית. מחוות-דעתו של המומחה מטעם הנתבעים עולה כי הנזק שנגרם לתובע מפעילותו במערכת המסחר של החברה עומד על סך של כ-4,681$ בלבד.
דיון
14. כעולה מתיאור טענות הצדדים, ישנם מספר נושאים שיש מקום להכריע בהם במסגרת פסק-דין זה.
ראשית יש לבחון את הטענות הנוגעות להפרת הוראות חוק הייעוץ. בהקשר זה תיבחן השאלה האם עסקה החברה במסגרת יחסיה עם התובע במתן שירותים שהיא לא היתה רשאית לעסוק בהם, ובכלל זה שירותי ייעוץ וניהול תיקים. כדי לבחון נושא זה יהיה מקום לברר אילו שירותים היתה החברה רשאית לספק לתובע; מהם השירותים שסופקו לו על ידה בפועל; והאם פעלה החברה כחוק כאשר סיפקה לו שירותים אלה.
בהנחה שהחברה פעלה בניגוד להוראות חוק הייעוץ, יהיה מקום לבחון האם עומדת לתובע עילת תביעה של הפרת חובה חקוקה, ובעיקר האם הוא הוכיח קשר סיבתי בין ההפרה של ההוראות הללו לבין הנזק שהוא טען שנגרם לו.
15. שנית, וככל שיהיה בכך צורך, תיבחן גם טענת ההטעיה שהעלה התובע בנוגע למידע שנמסר לו על ידי החברה, לרבות ביחס לשיעורי העמלות שהחברה גובה ולניגודי העניינים שלה. בהקשר זה יהיה מקום לבחון את השאלה איזה מידע נמסר לתובע, איזה מידע היה ידוע או יכול היה להיות ידוע לו והאם ניתן לקבל את טענתו לפיה הוא התקשר בהסכם עם החברה כתוצאה מהטעיה, ושאלמלא כן הוא לא היה מתקשר איתה בהסכם.