"בהתחשב בעובדה שלצופית בירגר, לא תהיה כל אפשרות אחרת להחזיר את חובה לצבי לובל, שני הצדדים מסכימים להמשיך בחוזה המכירה ..... למרות שבפועל זה יתממש ויעבור על שמו של צבי רק לאחר מותה של סבתא, ובינתיים נאחל לה עד 120. כמו כן, אנו מסכימים בזאת שהתמורה שסוכמה בהסכם המכר, לא תשונה בשום פנים ואופן....... וצופית לא דורשת ולא תדרוש מצבי תוספת תשלום במידה ומחירי הדירות ישתנו."
יחד עם זאת, הסכם זה נחתם לאחר קבלת מכתב ההתראה אשר יידע את צופית כי בכוונת צילה לפרוע את החוב כלפיה מזכויותיה של צופית בדירה, וכאשר המשיבים היו מודעים לכך שבלא קבלת הסכמת הסבתא, עתיד הסכם המכר לפקוע ולהותיר את חלקה של צופית בדירה "חשוף" לתביעות מטעם נושיה. במצב דברים זה, היה היגיון רב בהתקשרות בהסכם נוסף, כגון ההסכם הנספח, שיאפשר למשיבים להמשיך ולהגן על הזכויות בדירה באמצעות הסכמה על עסקה עתידית בזכויות צופית, המייחדת את הדירה לצבי לכשיגיע המועד בו זכויות צופית בה לא יהיו כפופות עוד להערת האזהרה הראשונה (שנרשמה לטובת הסבתא). ההסכם הנספח עלה אפוא בקנה אחד עם המטרה של המשך קיומה של עסקה מותנית, במסגרתה נותרות הזכויות בדירה בידי צופית אך כפופות לעסקה עתידית שעשויה לגבור על נושיה ולמנוע היפרעותם מזכויותיה, באופן המהווה דה-פקטו, הברחה של הדירה מפניהם. כמו כן, הקביעה בהסכם הנספח לפיה התמורה שסוכמה בהסכם המחר (דהיינו, של 500,000 ₪) לא תשונה וכי צופית לא תדרוש מצבי תוספת תשלום במידה שמחירי הדירות יעלו איננה מתיישבת עם הגרסה לפיה הזכויות בדירה הועברו כקיזוז חלקי בלבד של החוב מכיסוי ההלוואה מגרוסבארד (ס' 20 לתצהיר צבי). אין מחלוקת כי סכום ההלוואה מגרוסבארד היה גבוה בהרבה מן השווי בו הוערכו מחצית הזכויות בדירה (350,000 דולר אל מול 500,000 ₪), כאשר בנסיבות אלו, הדעת נותנת שככל שמחיר הדירה יעלה, יאפשר הדבר לצופית לכסות חלק ניכר יותר מן החוב הנטען כלפי צבי. הקביעה בהסכם הנספח כי גם ככל שתהיה עלייה במחיר הדירה לא "תדרוש" צופית מצבי תשלום נוסף, הולמת מצב דברים בו שוויין הנוכחי של הזכויות בדירה כבר תאם באופן מהותי את החוב שהיה לה כלפיו, וזאת בשונה מן הנטען על-ידי צבי. מטעמים אלו אפוא, אני מתקשה לראות בהסכם הנספח כתימוך ממשי לכנותה של עסקת המכר בין צופית לצבי.
53. לכך יש להוסיף, כי למרות שלא ניצבה בפני המשיבים כל מניעה ממשית לביסוס טענותיהם באמצעות מסמכים המצויים בפניהם וזימונם לעדות של הגורמים אשר היה ביכולתם, לכאורה, לשפוך אור על הנסיבות שסבבו את כריתת הסכם המכר, בחרו המשיבים שלא לעשות כן. מחדל זה, כאמור, נזקף לחובתם, כשאין ממש בטענת צבי כי החובה לזימונם לעדות של הגורמים השלישיים – על מנת לבסס את אמיתות עסקת מכר הזכויות בדירה – ניצבה לפתחה של צילה, או כי העדר הוכחה של טענותיו נבעה כביכול מאי-גיבושה של רשימת פלוגתאות מוסכמות.
54. לאור האמור מסקנתי היא שאותות המרמה שהוצגו על-ידי צילה לא זכו למענה מניח את הדעת מטעם המשיבים, או להוכחה כי עסקת המכר בוצעה על-ידם בתום לב.
55. "אות האמת" העיקריואולי היחידי למעשה בענייננו, הוא דיווח על עסקת המכר לרשויות המס (נספח 8 לתשובה המתוקנת להמרצת הפתיחה; נסח להודעה על הגשת ראייה), ואולם, לאור הצטברות אותות המרמה והעדר הצגת הסברים מספקים ביחס אליהם מטעם המשיבים, ובשים לב לכך שממילא מדובר בעסקה בפטור ממס, אינני סבור שיש בנתון זה כדי לשנות מן המסקנה האמורה.
56. סיכומם של דברים, כתב ההתחייבות מלמד כי סכום ההעברה והריבית שולמו כהלוואה שיש להשיבה, וכי צופית התחייבה ישירות כלפי צילה לשאת בהחזרה. התקשרותם של צבי וצופית בהסכם למכירת זכויותיה בדירה לאחר חתימת כתב ההתחייבות וקבלת מכתב ההתראה הייתה רצופה באותות מרמה רבים ומשמעותיים, והנסיבות הנטענות לכריתתו ולתמורה במסגרתו נסתרו, בין היתר, במסמכים בכתב, באופן אותו מצאתי שעולה לכדי רף הוכחה גבוה לקיומו של הסכם שנועד להסוות עסקה שלא בתום-לב. לאור זאת עבר הנטל להפרכת אותות המרמה לכתפי המשיבים, ואולם משאלו לא סיפקו כל הסבר סביר, ולמעשה אף נמנעו מהצגת ראיות ומזימון עדים נדרשים, לרבות צופית עצמה – מסקנתי היא שהוכח בענייננו כי הסכם המכר הוא חוזה למראית עין שנועד לשם הברחת זכויותיה של צופית בדירה. משכך, מדובר בהסכם בטל מעיקרא.