36. כאמור, קביעתי העובדתית היא כי הנתבע ידע על האיומים ביחס לנכס ועל כן ביקש למכור את העסק ואף סרב לקבלו חזרה. אולם גם אם הייתי קובעת כי הנתבע לא ידע על כך, הרי שאני סבורה כי מן הצדק יש מקום להורות על ביטול ההסכם בנסיבות בהן חלפו ימים בודדים מאז מועד העסקה ולאור קבלתי את גרסתו העובדתית של התובע לפיה הוא קיבל איומים ביחס להפעלת העסק (מועד האיומים 11.7.16 מועד הרכישה 4.7.16). בנסיבות אלה, רשאי בית המשפט להורות על ביטול ההסכם, ולחייב את הצד שטעה בפיצוים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. אולם, לא הובאה כל ראיה על ידי הנתבע, לענין הנזקים שנגרמו לו בעקבות ביטול החוזה, ולא נטען כיצד הקטין את הנזק, ככל שהיה טוען לנזק.
כך בכתב ההגנה ובתצהירים נטען כי "הנתבע אינו זכאי להשבת כסף ששולם עבור הציוד שרכש בוודאי לאחר שגרם וגורם נזק לנתבעים על הפרת ההסכם עם הנתבעים" ... "מי שנוטש עסק וזורק מפתחות גורם נזק ועוגמת נפש לזולתו ולא לעצמו".
נזכיר כי המפתחות הועברו לידי התובע ביום 5.7.16 כאשר ביום 11.7.16 לטענתו אוים על ידי גברתנים וכבר ביום 12.7.17 הודיע התובע על ביטול העסקה.
מהו הנזק שנגרם בפרק הזמן הזה? אין לכך כל התייחסות בתצהירי הנתבעים.
37. בהקשר זה יצוין כי בתצהיר שצורף מטעם הנתבעים הובא תצהירו של מר אהרון קמחי שעבד אצל חמיס בתור שוטף רכבים והוא הצהיר כי "דוד קנה את כל הציוד בתחנה... השוכר שבא אחריו מצא מגרש ריק והיו צריכים לרכוש חדש". טענה זו לא עלתה בתצהיר הנתבע אלא בתצהירו של מר קמחי בלבד אשר לא הובא להעיד על תצהירו, ועל כן אין לדברים אלה כל ערך ראייתי. יחד עם זאת, עדיין ניתן ללמוד מגרסה זו כי העסק כן הושכר לשוכר חלופי – דבר שמעלה תהיות לענין הנזק הנטען.
38. לעניין נזק של עגמת נפש- מאחר שהתובע הוא הגורם שאוים לא מצאתי מהי עגמת הנפש שנגרמה לנתבע.
39. אשר על כן, גם בהינתן כי היה נקבע כי התובע טעה להבדיל מהוטעה יש מקום להורות על השבת הכספים.
40. למעלה מן הצורך, אציין כי מסקנה זהה מתקבלת אם התובע היה נחשב כמי שהפר את ההסכם. הביטול הוא סעד עצמי וככזה, כאשר צד מודיע לצד שכנגד כי הוא מבקש לבטל את ההסכם בגין עילת ביטול, הרי שיש לו זכות להודיע על ביטול, וכפועל יוצא ובהעדר הסדר חוזי אחר –זכות להשבה. ככל שהביטול מתברר שנעשה שלא כדין, עומדת לצד שכנגד הזכות המשפטית לטעון להפרה ובהתאם לעתור לאכיפת ההסכם או לחלופין לתשלום פיצויים. בעניינו, לא הוגשה תביעה לאכיפת ההסכם ו/או לפיצויים מטעם הנתבעים ולא נטען בכתב ההגנה כאמור לנזקים מוכחים שניתן היה לבחון קיזוזם מסכום ההשבה, ככל שהדבר היה נטען. בכל אופן, גם אם היה התובע נחשב כמפר של ההסכם, היה על הצד השני להראות מהו הנזק שנגרם לו כתוצאה מההפרה, כאשר הזכות להשבה היא נגזרת מביטול ההסכם.