115. בעדותו נשאל השמאי קיימרי גם על שווי השוק של הנכס במצבו כפי שהיה בעת שנעשה הסכם המכירה על פי מצב הדברים שהיה ידוע לתובע. היינו – מחיר השוק של חלקת הקרקע והמבנה שהיה בנוי עליה ובשים לב לכך שניתן נגדו צו הריסה שמועד ביצועו הוארך מעת לעת. מעדות השמאי קיימרי עולה כי להערכתו שווי השוק במצב דברים זה הוא לכל היותר הסך המתקבל מחיבור רכיב שווי הקרקע – 120,000 ₪ – ורכיב עלויות הבנייה – 190,000 ₪, היינו כ- 310,000 ₪ (ע' 29, ש' 30-28, שם ציין את הסך של כ- 300,000 ₪ באורח מקורב; הערכת כל רכיב: הקרקע והמבנה, נעשתה בנפרד ובלא תלות או יחסיות ביניהם). בהקשר זה הסביר כי שוויו הכלכלי של הנכס במצב דברים זה נגזר מהתשואה הצפויה ממנו נוכח תוחלת השימוש בו, היינו פרק הזמן הצפוי בו ניתן יהיה להמשיך לעשות בו שימוש בלי שייהרס (ע' 29, ש' 33-29). בענייננו, בשים לב למכלול הנסיבות, ובכלל זה לכך שצו ההריסה לא בוצע משך קרוב לעשור עניין שיכול להקרין על האפשרות שלא יבוצע גם בהמשך, נראה כי יש להעמיד את השווי לצרכי הפיצוי על הסך האמור – 310,000 ₪.
116. בהתאם להסכם בין הצדדים שילם התובע למעלה מ- 800,000 ₪ עבור הנכס. השמאי קיימרי חיווה דעתו כי מחיר זה אינו משקף את שווי השוק של הנכס. הוא העיד כי התמורה החוזית מוטה כלפי מעלה באורח קיצוני ואינה תואמת כלל את מאפייני הנכס (ע' 29, ש' 25-24, ע' 30, ש' 32, ע' 29, ש' 3-1).
117. מן האמור עולה כי שווי הנכס – בהינתן שעומד נגדו צו הריסה – הוא, כעולה מעדות השמאי מטעם התובע, לכל היותר כ- 310,000 ₪ וכי התובע שילם מחיר העולה באורח ניכר על שוויו של הנכס, גם בהתעלם מהעובדות שלא הובאו לידיעתו לפיהן הנכס עתיד להיהרס בתוך זמן קצר.
118. במצב דברים זה נשאלת השאלה מהו הנזק שנגרם לתובע בשל התנהלות הנתבעים על חוסר תום הלב והפרת החוזה העולה ממנה?
119. התובע עתר לפיצוי בסך של 706,000 ₪ הוא הפער שבין התמורה ששילם עבור החלקה עם בית המגורים שעליה – כאן ציין סך של 826,000 ₪ – לבין השווי הכלכלי של מה שנותר בידיו בסופו של יום, היינו חלקת הקרקע בלבד, שהועמד על סך של 120,000 ₪.
120. אולם, בנסיבות העניין אינני סבור כי פער זה משקף את הנזק שעליו זכאי התובע לפיצוי.
אלמלא ניתנו ההחלטות שמכוחן נחרץ גורלו של הנכס להריסה בטווח המיידי, היה התובע הופך בעל הזכויות בנכס, החלקה והמבנה שעליה, ששוויו – על פי חוות דעת השמאי מטעמו – כ- 310,000 ₪. במצב כאמור, שלפיו לא הופרה כלפיו חובה כלשהי, לא היה זכאי לכל פיצוי בגין הפער שבין התמורה ששילם לשווי הנכס שבידיו. למעשה לא הוברר מדוע שילם תמורה העולה באורח ניכר על מחיר השוק. אפשר שלכתחילה טעה טעות בכדאיות העסקה. זו אינה מקימה לתובע זכות לסעד או פיצוי. נראה, אם כן, שהפער בין התמורה החוזית לשווי הנכס במצבו כפי שהיה אלמלא התקבלו ההחלטות שהוסתרו, אינו תוצאה של הפסול שנפל בהתנהגות הנתבעים.