9. עוד יצוין כי התובע צירף לתצהירו המשלים את ההוכחות לתשלום חובות החברה בכרטיס אשראי באמצעות הצגת דו"ח פירוט תשלומים של כרטיס האשראי. אין כל ראיה התומכת בטענת התובע כי מדובר בחשבונות וחיובים של החברה דווקא.
בעקבות העברת הזכויות בעסק באמצעות ההסכם השני מיוני 2017, כל הניירת הרלוונטית לחשבונות וחיובים של החברה כלפי ספקים ורשויות מצויה בידיהם של אחיו וגיסתו של התובע, שני עדים שהובאו על ידי התובע לתמיכה בגרסתו.
מול הכחשת הנתבע חובות אלו, היה מקום מצדו של התובע להמציא מסמכים המקשרים בין התשלום לחיוב החברה ואלו לא הומצאו.
התובע מוצא מזור בטענה כי החברה מסרה לו שקים לפירעון חובותיה כלפיו כמעיד על סכום החוב וכן בהודאותיו של הנתבע בסכום חוב של 40,000 ₪ הן בטבלה שצורפה למסרון ששלח לו והן עדות לקיומו של חוב בהסכם השני להעברת הבעלות החברה.
אלא שהתובע אינו מפרט ואינו מצרף את כל ההמחאות שמסרה לו החברה מול טבלת החוב המפורטת בתצהירו המשלים. התובע אף מציין בסעיף 13 לתצהירו הראשון כי עד לחודש דצמבר 2016 נפרעו כלל ההמחאות הדחויות שמסרה לו החברה.
זאת בנוסף לעדות התובע בחקירתו הנגדית כי:
"בסיום כל חודש עשיתי חשבון כמה הם השתמשו בכרטיס אשראי...לפני שהיו גובים ממני את הסכום בפועל ב 15 לחודש הם היו מוסרים לי שיק של החברה לכיסוי השימושים" (עמ' 8 בפרוטוקול שורות 15-16).
עדות זו נתמכה גם באמור בסעיף 14 לתצהירה המשלים של טטיאנה.
רק ביום 11.1.17 חזר לראשונה שיק של החברה (סעיף 14 לתצהיר עדותו הראשון של התובע).
בהתאם לטבלה בתצהירו המשלים עולה כי החיוב האחרון בכרטיס אשראי היה ביום 11.12.16.
כל החיובים הנ"ל מן הסתם נגבו על ידי חברת האשראי ביום 15.12.16 כך שהשיק שנועד לתשלום בגין חיובים אלה בכרטיס האשראי נפרע בחשבונו של התובע קודם לכן ואין לשיק מינואר 2017 כל קשר לחיובים אלה.
המסקנה היא כי החברה לא נותרה חייבת לתובע כספים בגין שימושים בכרטיס אשראי.
10. נותר לדיון פירעון הלוואות שהלווה התובע לחברה.
התובע ציין 6 הלוואות שונות בסכום כולל של 129,500 ₪ מהם 50,000 ₪ ללא כל ראיות בכתב – כל זאת בתצהיר משלים שהגיש לאחר תצהירי עדות ראשית מטעמם של הנתבע ואשתו ולריה אשר פירטו בהם את סכומי ההלוואות וסכומי ההחזרים כעולה מחשבון הבנק של החברה.
לטענת התובע מסר לנתבע בספטמבר 2016 סך של 30,000 ₪ במזומן בחנות הירקות וסך של 20,000 ₪ במזומן לדימיטרי בגן הילדים אשר הפקיד אותם בחשבון הבנק של החברה.
גרסה זו נתמכה בעדויות של דימיטרי וטטיאנה בתצהירים משלימים מטעמם וכן על תוכן שיחות טלפוניות עם הנתבע שתמלולן הוגש ומסרון ששלחה ולריה לדימיטרי.
לא מצאתי מקום לתת אמון בגרסה זו של התובע.
פירוט הכספים ששילם התובע בעבור החברה והילווה לה הובאה רק בתצהיר משלים בעקבות הגשת תצהיר עדותו של הנתבע אשר פירטה ברחל בתך הקטנה את התשלומים שביצעה החברה לתובע ואשר לא הוכחשו על ידי התובע.
קשה להיפטר מהחשד כי שתי ההלוואות במזומן, למרות שיתר ההלוואות ניתנו בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של החברה, הומצאו על מנת לייצר את יתרת החוב החסרה לאחר תשלומי החברה.
לאחר ליקוט ראיות, תמלול שיחה ומסרון של ולריה, טוען לפתע התובע בתצהירו המשלים כי בעצם החוב הוא 50,000 ₪ ולא 41,000 ₪ כפי שנרשם על פני השיק (סעיף 4 בתצהיר המשלים). דהיינו, כאשר רשם התובע את סכום החוב על גבי השיק, לא בדק באופן קפדני את יתרת החוב או לא ערך רישום של הכספים ששילם או הילווה לחברה - דבר המטיל ספק בנכונות גרסתו.
מתן כספים במזומן לידי דימיטרי והנתבע ללא כל תמיכה בכתב, לאחר ביצוע העברות בנקאיות של כספים ישירות לחשבון הבנק של החברה אינו מוסבר. במיוחד כאשר התובע לא נמנע מביצוע העברות בנקאיות לחשבון החברה לאחר מכן בדצמבר 2016.
גרסתו של התובע כי הנתבע פנה אליו בבקשה להלוות כספים לחברה התבררה כלא נכונה כאשר דימיטרי מעיד כי הוא פנה אל אחיו כדי שיסייע כספית לחברה (עמ' 20 בפרוטוקול שורות 11-12, 14).
מחקירתו הנגדית של דימיטרי עולה כי סכום הכספים ששולמו על ידי התובע לחברה נרשם על פני יומן ממנו שאב את הפרטים בדבר תשלום הכספים על ידי התובע (עמ' 21 בפרוטוקול שורות 1-3).
יומן זה לא הוצג ולא ניתן לפסול על הסף כי המידע בדבר תשלום כספים במזומן לחברה נמסר לתובע על ידי דימיטרי ולא ממקור אחר כפי שיתרת החוב שנרשמה על ידי השיק בוצעה כנראה על פי הוראותיו של דימיטרי ומסבירה מדוע לא רשם התובע את סכום החוב הנכון ומדוע לא פירט בתצהירו הראשון את סכומי הכסף שהעביר לחברה.
התובע נסמך בראיותיו על הודאתו של הנתבע כי סכום חוב החברה לתובע עומד על סך 40,000 ₪ כפי שנרשם על פני טבלה ששלח בנתבע במסרון קבוצתי ואף נאמר על ידו בשיחות טלפון עם התובע.
אם כך, מדוע רשם התובע סכום חוב של 41,000 ₪ ולא 40,000 ₪?
נראה כי בכל מקרה, התובע רשם על פני השיק סכום חוב שגוי בניגוד להרשאה שניתנה לו.