35. באשר לבחירת האישה לשכור דירה חלף רכישתה, הרי שמכתב האיש מיום 8.8.15 מעיד, כי למצער באותה עת ידע שהאישה מתכוונת לשכור דירה. אמנם האיש טען שאילו מלכתחילה היה יודע זאת לא היה מסכים לחלוקת תמורת מכר הדירה, באופן בו האישה מקבלת 65% ממנה. שכן הטעם להסכמתו, כך לטענתו, היה לסייע לה לרכוש דירה. יחד עם זאת, יומיים לאחר מכן חתם האיש על הסכם הגירושין ושלושה ימים אחר כך אף חתם על הסכם המכר, תוך שהוא מביע בפירוש הסכמתו להסכמים האמורים על אף השינוי שחל במועד פינוי הדירה. ראו: עמ' 468, 501 לקובץ המיילים; סעיף 5 לכתב התביעה; סעיף 6 לכתב ההגנה.
--- סוף עמוד 11 ---
36. אף אם אניח, כי לכתחילה ראה עצמו האיש כמי שמסכים ליתן לאישה חלק גדול יותר מתמורת מכר הדירה משיקולים אלטרואיסטיים, של סיוע לאישה לרכוש דירה חלופית וטעם אלטרואיסטי זה לא היה עוד בר תוקף; הרי, שאף לאחר שהבין האיש, כי אין בדעת האישה לרכוש דירה חלופית באותה העת, שב והסכים לאותה חלוקה של תמורת מכר הדירה, לייתר תניות הסכם הגירושין ולמכר הדירה למשפחת XXX, בהתאם לטיוטות ההסכמים שגובשו עד אותו המועד. בין אם ראה האיש עצמו כמסכים להעניק לאישה זכויות לפנים משורת הדין, ובין אם עשה כן היות והבין שיש אף ערך כלכלי לויתורה של האישה על זכויותיה בנכסיו, ובפרט בעסקיו, עשה זאת האיש תוך מודעות והסכמה.
37. ממכתב האיש אל תקווה, אליו צירף את התכתבותו עם עורך דין שמואל עולה, כי הטעם להתנגדותו הראשונית להקדמת מועד פינוי הדירה, נבעה מצרות עינו במשפחת XXX. האיש שב והזכיר את התעשרות מר XXX מעסקיו השונים וניסיונו הרב של מר XXX בעריכת עסקאות. לאור זאת חש האיש עצמו כמקופח היות והקדמת מועד מסירת החזקה בדירה לא גררה אף תוספת לתמורת הדירה. ראו: עמ' 501 לקובץ המיילים. אזכיר, שהאיש עצמו כלל לא נפגע מהקדמת מועד הפינוי, שהרי האישה היא שהתגוררה בדירה. כעת מנסה האיש להטיל על האישה את מחיר רצונו לקבל תמורה נוספת מאת מר XXX, רצון אותו לא טרח לגבש לידי חוזה מחייב, ואף כלל לא ברור האם העלה דרישה זו במהלך המשא ומתן.
38. האיש לא הצביע איפוא על פגם כלשהו שנפל בהסכם הגירושין, או בהסכם המכר, המצדיק את אי אכיפת הסכם הגירושין. דא עקא, שכאמור הסכם הגירושין הוא הסכם ממון, וככל שחלות עליו הוראות חוק יחסי ממון הרי, שתוקפו מותנה ככלל באישורו על ידי בית המשפט. אישור אשר לא ניתן. ודוק, כאמור, ניתן "להתגבר" על העדרו של אישור בית המשפט מקום בו מטעמי תום לב מושתק או מנוע האיש מלטעון לאי אכיפת ההסכם בשל העדר הדרישה הצורנית של אישור בית המשפט את ההסכם.