31. לדברי האיש אין ללמוד מהסכמתו לעניין מכר הדירה להסכמתו להסכם הגירושין, שנחתם בסופו של יום, שכן לא היה קשר ענייני בין שני ההסכמים. זאת בשל שני טעמים. האחד, כיוון שסוכם בין הצדדים, כי האישה תקנה דירה אחרת לצורך מגוריה ולכן נדרשה לקבל אחוז גבוה יותר מתמורת מכר הדירה, ובסופו של יום האישה בחרה לשכור דירה. השני, הוסכם כי מועד פינוי הדירה יהיה כאמור בחודש אוגוסט 2016 אך הוקדם לחודש פברואר, דבר שפוגע בכדאיות העסקה מול משפחת XXX, שכן יש ערך כלכלי לחודשים בהם יכולה האישה להמשיך ולהתגורר בדירה. הבנות אלו בין הצדדים, לטענת האיש, הביאו אותו לחתום על הסכם הגירושין בנוסחו הסופי. השינויים שבוצעו הן לעניין מועד הפינוי והן לעניין שכירת דירה, מאיינים את תוקף הסכם הגירושין, ועל כן לטענת האיש אין להורות על אכיפתו. ראו: ש' 14-30 בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.16.
32. עם כל ההבנה לתובנות האיש באשר לשינויים שחלו בהסכם המכר אין בידי לקבל את טענותיו. לאיש נודע על השינוי במועד הפינוי לכל המאוחר ביום 6.8.15, עת קיבל מכתב
--- סוף עמוד 10 ---
מאת עוה"ד שמואל, הממוען לשני הצדדים, בדבר שינויים שבוצעו בטיוטת הסכם המכר וביניהם הקדמת מועד הפינוי לסוף חודש ינואר 2016 וכפועל יוצא מכך אף הקדמת התשלום האחרון שאותו היה על משפחת XXX לשלם לצדדים לאותו המועד. ראו: מוצג נ/1. האיש אמנם הביע מורת רוח משינוי זה, אך בסופו של יום בחר מרצונו לחתום הן על הסכם המכר והן על הסכם הגירושין, ביודעו על מועד הפינוי החדש. טוען האיש כי בשלב זה של המו"מ לא ניתן היה לבטל את ההסכם עם משפחת XXX, ודוק – האיש לא טרח להבהיר מדוע לטעמו היה מחויב להסכים להקדמת המועד, בטרם נחתם כל הסכם עם משפחת XXX.
33. האיש העיד, כי פנה אל עוה"ד שמואל בכדי לתהות על עניין הקדמת המועד והתמורה שהתקבלה בגין ההקדמה, ודוק לא פנה אל עוה"ד שמואל ואף לא אל בא כוחו בתביעה הנוכחית בבקשה לבחון את האפשרויות המעשיות העומדות בפניו. ראו: ש' 1-15 בעמ' 35 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. בסופו של יום כאמור, האיש חתם על הסכמי הגירושין והמכר, כאשר היו ברורים לו מועדי הפינוי והתשלום העדכניים, ובכך יש לראותו כמי שזנח טענתו באשר להקדמת מועד הפינוי, ככל שעמדה לו טענה כלשהי.
34. למעלה מכך לא הוכח ואף לא נטען בפני, כי לאיש נגרם נזק כלכלי ולא כל שכן נזק כלכלי ממשי בשל הקדמת מועד פינוי הדירה וכפועל יוצא מכך אף הקדמת קבלת מלוא תמורת מכר הדירה. ייתכן וצודק האיש בטענתו, כי ניתן היה לקבל מחיר גבוה יותר נוכח הקדמת מועד הפינוי, אך טענה זו לא הוכחה ולא הובאה לה כל ראיה. הקדמת מועד הפינוי אף הובילה להקדמת מועד תשלום מלוא התמורה, ואזי היה בידי הצדדים לעשות שימוש בסכומי כסף אלו במועד מוקדם מזה שדובר עליו קודם לכן, ואף לכך ערך כלכלי לטובת הצדדים. לא זו אף זו, שלאיש עצמו לא נגרם כל חסרון כיס מהקדמת מועד מסירת החזקה בדירה (וקבלת תמורת המכר במועד מוקדם יותר), שכן הוא כלל לא התגורר בדירה, כי אם האישה ובנם התגוררו בה לבדם. כך שלמעשה האישה היא זו שנטלה על עצמה את הנפקות הכלכלית של הקדמת מועד הפינוי, שהרי עליה לשאת בעלות מדור חלופי לכחצי שנה נוספת. ראו: ש' 23-33 בעמ' 35; ש' 1-2 בעמ' 36 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16.