25. אף מעדות האיש בהליך דנן לא ניתן לראות הכיצד זה נטתה לטעמו תקווה לצד האישה ולא כל שכן לא ניתן להבין מדוע יש לראות את התנהגותה ככה משמעותית, עד כדי הבאת האיש לכרות הסכם לו לא הסכים בנפש חפצה. למעשה האיש אף העיד, כי עד שהגיעה אליו אותה תכתובת, ממנה למד על דבר הקשר הרומנטי כביכול שנרקם בין תקווה לבין האישה, אף הוא לא ראה כל פסול בהתנהלות תקווה במהלך המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, או בהסכם הגירושין עליו חתם. אף כעת לא הבהיר האיש איזה פסול מצא בהסכם הגירושין ואיזה עוול נגרם לו לטעמו, עת כרת את הסכם הגירושין. כל קובלנתו באשר להתנהגות תקווה מסתכמת בכך שלטענתו עת התנגד לעניין זה או אחר במהלך המשא ומתן בין הצדדים, הייתה תקווה משוחחת עמו ואומרת, כי עליו "לתת לה (לאישה –נ.פ.) מרחב, ובעצם להמשיך הלאה". ראו: ש' 29-31 בעמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16.
--- סוף עמוד 8 ---
26. עוד טוען האיש להעדר גמירות דעת עת חתם על הסכם הגירושין. אין לי אלא לדחות טענה זו. כאמור האיש העיד, כי דווקא הסכים להסכם הגירושין. ראו: ש' 26-27 בעמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.16. לשם הוכחת טענתו בדבר העדר גמירות דעתו מפנה האיש לתכתובות אותן כתבה האישה דווקא ומוענו אל תקווה, מהן עולה כי עד ליום החתימה על הסכם הגירושין האישה חששה שמא בסופו של יום האיש לא יחתום על הסכם הגירושין. ראו: עמ' 484, 485, 462 לקובץ המיילים. האיש מסתמך איפוא על תחושות האישה דווקא כדי להוכיח את אומד דעתו הוא בעת או קודם לחתימה על הסכם הגירושין. הדעת נותנת, כי האישה הייתה שרויה בסערת רגשות סביב הגירושין והצורך בהפרדת הרכוש ורצתה לסיים עם המחלוקות ולהמשיך בחייה, כאשר בידה כל המידע אודות האמצעים הפיננסים העומדים לרשותה. אין להסיק מכך מאום אודות גמירות הדעת של האיש דווקא.
27. האיש טען אף שהאישה הפעילה כלפיו מניפולציות נפשיות באמצעות בנם המשותף, ובכך גרמה לו לחתום על הסכם הגירושין. ראו: סעיף 25 לתצהיר האיש. מעדות האיש עולה, כי הבן לא שבע רצון מהתנהגות האיש, אך מכאן ועד מסקנה שהקשיים שהתגלו ביחסי הבן והאיש הובילו לפגם ברצון האיש, עד כדי שכרת את הסכם הגירושין מחמת כפיה או עושק, המרחק רב. האיש כלל לא טרח לפרט כיצד פוגע בו הסכם הגירושין. בחלק ניכר מסכסוכי הגירושין ילדי הצדדים מרגישים פגועים ובחלקם אף מי מהילדים "בוחר צד" ומטיל את האשמה על אחד מהוריו. מכאן ועד קביעה שהסכם הגירושין, אשר נכרת בין שני הורים כשירים וברי דעת, פגום מיסודו, המרחק רב. מהתכתובות שבקובץ המיילים עולה לכאורה, כי אכן נפער קרע ביחסי האיש והבן ואף ביחסי האיש ומי מבנות האישה מנישואיה הקודמים. הסיבות לקרע זה לא הובהרו, ובהחלט ייתכן שזה נבע ממורת רוחם של הילדים מאורח חיי האיש במהלך השנים. ראו לדוגמא: עמ' 455 לקובץ המיילים. ודוק, מכאן ועד מסקנה לפיה, האיש לא היה בר דעת עת כרת את הסכם הגירושין, ולא הסכים לתוכנו, המרחק רב.