פסק-דין
השופטת ד' דורנר
1. המשיבים, הידועים בציבור כבני-זוג החיים יחד ומנהלים משק בית משותף, ביקשו להסדיר את חייהם המשותפים, ובכלל זה את ענייני הממון והרכוש, בהסכם שכרתו (להלן – ההסכם) ושהגישו לאישור בית-המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב-יפו והמרכז על-מנת שיינתן לו תוקף של פסק-דין. בית-המשפט לענייני משפחה סירב לאשר את אותם חלקים בהסכם שנגעו ליחסי הרכוש והממון, שכן לקביעתו, סמכותו מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן – חוק יחסי ממון) משתרעת אך על הסכמים בין בני-זוג נשואים או העומדים להינשא.
2. על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה ערערו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (סגן הנשיא ח' פורת) – לאחר שביקש את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, שסבר כי יש לדחות את הערעור – פסק כי חוק יחסי ממון אמנם אינו חל על בני-זוג ידועים בציבור, אלא שסעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן – החוק או חוק בית המשפט למשפחה) – המסמיך את בית-המשפט לענייני משפחה לאשר כל הסכם הקשור לענייני משפחה שבסמכותו – מאפשר אף אישורו של הסכם ממון בין ידועים בציבור.
בית-המשפט המחוזי קבע כי אישור הסכם ממון בין ידועים בציבור אינו משליך על שאלת מעמדם של בני-הזוג או על מהות הקשר ביניהם, ופעולתו של בית-המשפט לענייני משפחה בהקשר זה מצטמצמת אך לבחינת השאלה העובדתית אם הקשר בין השניים הוא אכן קשר של ידועים בציבור. אף אין באישור הסכם כזה, לדעת בית-
--- סוף עמוד 494 ---
המשפט המחוזי, כדי לפגוע בצדדים שלישיים, שכן ההסכם המאושר – ככל הסכם – מחייב אך את הצדדים לו.
עוד קבע בית-המשפט המחוזי כי ההוראות שבחוק יחסי ממון ובחוק בית המשפט למשפחה אינן סותרות זו את זו, כי אם משלימות במובן זה שבני-זוג נשואים, או העומדים להינשא, אם ברצונם לערוך הסכם המסדיר עניינים המוגדרים בחוק יחסי ממון, חייבים לאשרו בבית-המשפט לענייני משפחה לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק יחסי ממון, שאלמלא כן לא יהא לו תוקף. ואילו בני-זוג ידועים בציבור רשאים, מכוח סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט למשפחה, להגיש הסכם לאישור בית-המשפט, ויהיו העניינים המוסדרים בו כאשר יהיו, אך תוקף ההסכם אינו תלוי במתן האישור.
3. על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ביקש היועץ המשפטי לממשלה רשות לערער לבית-משפט זה. ביום 14.12.2000 ניתנה הרשות, ונקבע כי הבקשה תידון כערעור על-פי הרשות שניתנה.