30. טענת המבקשים פורטה בסעיף 17(ג)(2) לעיל ותשובת המשיבים לטענה זו צויינה בסעיף 18(א)+(ג) לעיל.
31. טענה זו של המבקשים (כי הוטעו לחשוב שמדובר במסמך פנימי בלתי מחייב), נסתרת לכאורה על-פניה לנוכח תוכנו של סעיף 16 למסמך העוסק בפיצוי המוסכם במקרה של ביטול ההסכם ע"י מי מהצדדים.
נזכיר כי נטל הראיה והשכנוע להוכחת טענה זו רובץ לפתחם של המבקשים.
סעיף 16 למסמך קובע כדלקמן:
"ביטול הסכם זה ע"י אחד הצדדים יזכה את הצד השני בסכום השווה ל 20% מערך המגרש המתואר בסעיף 1 למעלה וסעדים נוספים. ערך החלקה שילקח בחשבון הוא מתאריך היום בו בוטלה העסקה, ויקבע ע"י שמאי".
במועד החתימה על המסמך כבר החזיקו המבקשים בידיהם דו"ח שמאי (נספח ח' לתיק המוצגים) שהזמינו לנוכח המו"מ עם הנאמן ולקראת חתימה על הסכם הנאמן (עדותה של מיכל, עמ' 20 לפרו' שו' 16-18). מדובר בחוות דעתו של השמאי מיכאל רפלסון מיום 6.1.16, במסגרתה העריך את המקרקעין כשהם ריקים ופנויים בסכום של 3,140,000 ₪.
לכן לכאורה במסגרת המסמך הסכימו המבקשים לשלם למשיבים במקרה של ביטול המסמך, סך של 628,000 ₪. היינו סכום גבוה, שאינו זניח.
לכאורה קשה לקבל טענה מצד המבקשים, כי הוטעו ע"י המשיבים לחשוב כי מדובר בהסכם פנימי ביניהם שאינו מחייב, כשהסכימו לחתום על המסמך הכולל בתוכו את סעיף 16 הנ"ל.
נשאל כל אחד מן המבקשים בעת עדותו, איך הסכים לחתום על מסמך הכולל בחובו את סעיף 16 הנ"ל אם סבר כי מדובר בהסכם פנימי שאינו מחייב, והשיבו כדלקמן:
מיכל – אין לה הסבר למה הסעיף הזה מופיע במסמך (עמ' 28 לפרו' שו' 5).
ציפורה – לא יודעת להסביר איך נכלל הסעיף במסמך (עמ' 44 לפרו' שו' 21-22).
אסתר – טוענת שלא הבינה את סעיף 16 למסמך (עמ' 55 לפרו' שו' 13-19).
הרצל – הם לא התנגדו לסעיף 16 כי היו תחת מצוקה נפשית מאוד גדולה, האמינו לציון ונסיונם "בדברים כאלה כל כך מועט" (עמ' 86 לפרו' שו' 32; עמ' 87 לפרו' שו' 1).
אדגיש כי כל אחד מן המבקשים הוא אדם אינטליגנטי, ורובם גם משכילים:
הרצל – בעל תואר שני בטיפול באומנות (עמ' 62 לפרו' שו' 20).
מיכל – וטרינרית (עמ' 18 לפרו' שו' 18).
אסתר – מרפאה בעיסוק, בעלת השכלה תיכונית והשלמות שקיבלה ממשרד הבריאות (עמ' 49 לפרו' שו' 31-35).
ציפורה – השכלה תיכונית חלקית (עמ' 35 לפרו' שו' 29).
במצב דברים זה תשובותיהם של המבקשים המפורטות לעיל לשאלה הכיצד חתמו על מסמך הכולל את סעיף 16, שלגרסתם אינו מסמך מחייב, אינן משכנעות.
בנדון צודקים המשיבים כשטוענים בסיכומיהם כי אדם החותם על מסמך לא יישמע בטענה שלא קרא אותו ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב שכן חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. הנטל לסתירת חזקה זו הינו משמעותי.
ראה לענין זה:
ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פד"י יט(2) 113, 117.
ע"א 7456/97 מלכה מליחי נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ (6.5.02).