במקרה דנן לטעמי, לא עמדו המבקשים בנטל לסתירת החזקה האמורה, בין היתר לנוכח סעיף 16 למסמך, המלמד בבירור על תוקפו המשפטי המחייב.
32. אם בכך לא סגי, ראינו כי המבקשים היו מודעים לכוחה המחייב של חתימתם, ונמחיש את דברינו בעדותם של המבקשים, כדלקמן:
א. אין מחלוקת בין הצדדים כי טרם השיג והשיח שלהם עם המשיבים לענין בניה במקרקעין, הם קיבלו הצעת מחיר לעסקת קומבינציה במקרקעין מאדון בשם טל, שהיה בן זוגה של עורכת הדין מאיה לביא שיצגה אותם מול הנאמן במשא ומתן לקראת הסכם הנאמן (להלן: "טל"). על הצעת המחיר של טל הם לא חתמו.
כשנשאלה ציפורה מדוע על הצעת המחיר של טל הם לא חתמו השיבה – "רצינו לראות עוד הצעות ובגלל זה לא חתמתי" (עמ' 40 לפרו' שו' 26). היינו ציפורה הבינה כי חתימה היא מחייבת, ולכן לא חתמה על הצעת המחיר של טל. זאת לעומת חתימה על המסמך דנן.
לציפורה לא היה הסבר מה היתה מטרת החתימה. בלשונה: "זו השאלה. כנראה שלא הייתי במיטבי. קודם היינו בלחץ של זמן שנצטרך לעזוב את הבתים וכל המסביב" (עמ' 44 לפרו' שו' 14-15).
תשובה זו לכאורה מלמדת דווקא ההיפך, כי ציפורה הבינה שחתימה על המסמך מחייבת ואינה בגדר "קישוט" בעלמא, אך בחרה לחתום לנוכח לחץ הזמן בו היתה נתונה מכח הסכם הנאמן.
ב. מיכל ציינה בעדותה כי המבקשים לא תכננו לחתום על כל מסמך בפגישת יום 4.3.16, בו נחתם המסמך (עמ' 26 לפרו' שו' 27).
מכאן המסקנה המתבקשת, כי היתה מודעת לכוחה המחייב של החתימה על מסמך, וזו הסיבה שלא תכננה, כיתר המבקשים, לחתום על כל מסמך במסגרת הפגישה ביום 4.3.16.
כשנשאלה בהמשך עדותה אז מדוע חתמה על המסמך, השיבה, כי זה היה לצורך התקדמות במגעים עם המשיבים (עמ' 27 לפרו' שו' 14-25).
היינו, כך אני מפרש את עדותה זו, החתימה נועדה להראות רצינות במגעים עם המשיבים לשם המשכם.
בכל הכבוד קשה לי לקבל תשובה זו של מיכל. במועד חתימת המסמך כבר היתה מיכל לאחר חתימה על הסכם עם הנאמן, והיא מודעת או אמורה להיות מודעת לכוחה של חתימה. זו גם הסיבה מדוע לא תכננה לחתום במסגרת הפגישה על כל מסמך מחייב.
במצב דברים זה לא נותר אלא לקבוע כי מיכל חתמה על המסמך ביודעה את כוחה המחייב של חתימתה, אך בחרה לעשות כן כיתר המבקשים, כנראה עקב לחץ הזמנים שהיו נתונים בו לנוכח הסכם הנאמן, עליו גם דיברה בעדותה, והצורך בפינוי בית מגוריה מכוחו (עמ' 24 לפרו' שו' 13-31).