לא שוכנעתי מתשובה זו של הרצל. לשם הוכחת רצינות לא חותמים על מסמך הנושא סעיף סנקציה (פיצוי מוסכם) משמעותי, דוגמת סעיף 16 למסמך דנן, המוזכר לעיל.
יותר שוכנעתי מהתשובה הראשונה של הרצל כי חתמו על המסמך בידיעה כי מחייב, וזאת לנוכח הלחץ בו היו נתונים מכח הסכם הנאמן, והיום, בדיעבד, הוא סבור כי הם עשו טעות כשחתמו על המסמך מבלי להיוועץ קודם לכן עם עורך דין.
33. כן אציין כי לא שוכנעתי מטענתם של המבקשים כי המשיבים שכנעו אותם, טרם החתימה על המסמך, כי אין צורך להתייעץ עם עורך דין (ראה טענתם בסעיף 17(ג)(5) לעיל; כך טענו המבקשים גם בתצהירי עדותם הראשית לדוגמא תצהירו של הרצל ת/4 סעיף 43), ממספר טעמים כדלקמן:
א. גם אם אקבל את טענת המבקשים בנדון במלואה, הבחירה אם להתייעץ עם עורך דין אם לאו טרם החתימה על מסמך (ביודעם כי חתימתם מחייבת – כמסקנתי לעיל), היתה נתונה בידם, והם בחרו שלא להתייעץ עם עורך דין טרם החתימה כאמור. עסקינן במבקשים בגירים, משכילים ברמה כזו או אחרת שרק זמן קצר לפני החתימה על המסמך (7.2.16) חתמו על הסכם הנאמן בהיותם מיוצגים ע"י עורכת דין. במצב דברים זה יש לומר, כי לו רצו להיות מיוצגים ע"י עורך דין טרם החתימה על המסמך היו יכולים לעשות כן.
בחירת המבקשים בסופו של דבר לא להיות מיוצגים ע"י עורך דין עובר לחתימת המסמך נעשתה מרצונם החופשי, אף כי יתכן שבדיעבד היא בגדר טעות, כפי שהבין זאת אף הרצל, שהיה נציגם של המבקשים בניהול המו"מ מול המשיבים (עדותו של הרצל, עמ' 68 לפרו' שו' 15-16), כעולה מתשובתו המצוטטת בסעיף 32(ד) לעיל.
ב. חיזוק משמעותי לדבריי ולמסקנתי שבס"ק (א) לעיל אני מוצא בעובדה, עליה אין מחלוקת, כי עובר לחתימת המסמך יצאו המשיבים מן החדר והותירו את המבקשים לנפשם, לדון בינם לבין עצמם על המסמך שהתגבש וחתימתם עליו. בפרק זמן זה בו שהו לבדם ללא נוכחות המשיבים היו יכולים המבקשים לגבש עמדה כי אינם רוצים לחתום על המסמך טרם בדיקתו ע"י עורך דין מטעמם, או אף להתקשר לעו"ד מטעמם רק בכדי להציג לו הדברים בקצרה וקבלת עצתו המיידית. המבקשים בחרו, שוב מרצון חופשי, שלא לנקוט באחת משתי הדרכים שעמדו לפניהם, ללא הסבר סביר.
מיכל ציינה כי – "מאוד התלבטנו חשבנו שזה נייר לא מחייב...ובגלל זה לא פנינו לעו"ד..." (עמ' 29 לפרו' שו' 1-2).
ציפורה ציינה כי אינה זוכרת אם ברגע שהמשיבים יצאו מן החדר, עובר לחתימת המסמך, היא ציינה באוזני יתר המבקשים כי כדאי להתייעץ עם עורך דין (עמ' 43 לפרו' שו' 9-10). תשובתה זו תמוהה לנוכח עדותה זמן קצר קודם לכן, כי אמרה למשיבים שברצונה להתייעץ עם עורך דין והם לא נתנו לה באומרם "שזה בינינו" (עמ' 43 לפרו' שו' 5-6).
אסתר ציינה כי בזמן שהותם לבד בחדר הם לא התקשרו לעורך דין כיוון ש"ציון באמת השרה דבר שהוא בטוח ואין לכם מה לדאוג" (עמ' 56 לפרו' שו' 26), וכי אין סיבה לפנות לעורך דין (עמ' 56 לפרו' שו' 31). בנוסף, היא סמכה על מיכל, וכשראתה שמיכל והרצל חותמים מבלי להתעקש על יעוץ משפטי קודם לחתימה גם היא נהגה כן. כך נהגה למרות ששמעה שאימה (ציפורה) אמרה שהיא מעדיפה להתייעץ קודם עם עורך דין (עמ' 56 לפרו' שו' 23-34).
הרצל ציין כי לא ניצלו את זמן שהותם בחדר לבד בכדי להתקשר לעורך דין כיוון שסברו שהמסמך אינו מחייב והמשיבים אמרו להם "שעורך דין דווקא יכול לתקוע את כל התהליך הזה..." (עמ' 85 לפרו' שו' 29-31), אך בהמשך כינה התנהלות זו של המבקשים במילים "היינו טיפשים" (עמ' 86 לפרו' שו' 4).