כשנשאלו על כך המשיבים, הכחישו הטענה כי מדובר במסמך פנימי בלתי מחייב, וציינו כדלקמן:
השימוש במילים "מסמך פנימי" או "בינינו" לא בא לגרוע מתוקפו המשפטי המחייב, אלא נועד לשמירת המסמך בסוד מהנאמן, לפי בקשת המבקשים, כי חששו מתגובתו (נ/1 ו-נ/2 סעיף 16).
ציון הוסיף בחקירתו כי את המילים "הסכם אופציה" שבכותרת המסמך הוסיפו, כיוון שסברו שהמשך תוקפו המשפטי המחייב של המסמך תלוי באישור בית המשפט את הסכם הנאמן ומילוי תנאיו (עמ' 123 לפרו' שו' 28-30; עמ' 126 לפרו' שו' 24-28).
רועי אמר דברים דומים לענין המילים "הסכם אופציה" שבמסמך (עמ' 154 לפרו' שו' 25-27).
רועי הוסיף בחקירתו, כשעומת עם האמור בתמלילים, כי בשיחות עם המבקשים הם ביקשו שוב ושוב "שהמסמך יהיה בינינו, זו בקשה שלהם ולא שלי...מכיוון שאמרו שהם פוחדים מתגובה של הנאמן ושל עורכת הדין שלהם..." (עמ' 153 שו' 13-18; הוא חזר על דבריו אלה בעמ' 165 לפרו' שו' 29-33).
כשרועי עומת עם גרסת המבקשים כי נאמר להם ע"י המשיבים, וכך הבינו, כי המסמך היה בגדר מסמך פנימי ביניהם ובלתי מחייב, השיב:
"...לא יכול להיות מצב כזה. ראשית, זה לא מה שדובר. ונוסף, כל סעיף מראה על זה שזה מחייב. להיפך, ודאי שזה מחייב" (עמ' 165 לפרו' שו' 16-17).
35. לאחר בחינת טענות הצדדים בנדון, ולנוכח דבריי בסעיפים 31-33 לעיל, שוכנעתי לפרש את את המילים "מסמך פנימי" או "בינינו" שנראה כי השתמשו בהן הצדדים בנוגע למסמך, במובן של לא להעביר מידע על אודותיו לנאמן טרם אישור הסכם הנאמן ע"י בית המשפט ו/או טרם מילוי תנאי הסכם הנאמן (מבחינת עמידה ביעד התשלומים הנקובים בו), כגרסת המשיבים.
לא ראיתי לנכון לפרש מילים אלה כשוללות מלכתחילה ובהסכמת הצדדים את תוקפו המחייב של המסמך, כגרסת המבקשים.
חיזוק למסקנה זו מצאתי אף בתמלול דלעיל, נספח ט/2 לתיק המוצגים, שם הרצל ציין בפני המשיבים את רצונם של המבקשים לביטול המסמך כנובע רק מהחשש שמא נהגו שלא כשורה בחותמם על המסמך ביחסם מול הנאמן, בהגדירו את עצם העסקה נשוא המסמך כ"סבבה" (עמ' 2 לתמליל שו' 24-26; עמ' 3 לפרו' שו' 1-4; עמ' 4 לתמלול שו' 13-14).
חיזוק נוסף למסקנה זו מצאתי דווקא בדבריהם של ציון ורועי באותה שיחה מתומללת, שהגם שהשתמשו במילים "מסמך פנימי" ציינו את התחייבותם על-פיו לבנות בית למבקשים (עמ' 2 לתמלול שו' 5-7; עמ' 5 לתמלול שו' 16-17).
היינו – הם ראו במסמך, הגם שהגדירו אותו כמסמך פנימי, כמחייבם לפעול על-פיו. כך צריך לכאורה להיות גם כלפי המבקשים, ולראות במסמך כמחייבם.