ג. ניסיונות המבקשים לצקת פרשנות לאימרה כי "ההסכם הוא בין הצדדים בלבד" נועד לכישלון. ההסכם אכן מהווה חוזה מסגרת לכל עניין ודבר, אולם הצדדים היו אמורים לערוך על פיו חוזה מפורט יותר באמצעות עורכי דין מטעמם, עת ההסכמות הבסיסיות שנרקמו בין הצדדים היו אמורות להוות את עיקרי החוזה. הסכמות אלה יכולות לעמוד בפני עצמן וניתן לאכפן גם ללא צורך בהשלמות.
ד. המשיבים התחייבו כלפי המבקשים לשמירת ההסכם בסודיות, על מנת שהמבקשים לא יחששו שההסכם יגיע לידיעת הנאמן בתיק הפש"ר של עזבון המנוח.
בכל מקרה במסגרת הליך זה, התייצב נציג הנאמן בדיון שהתקיים והביע עמדתו כי לא יתנגד לאכיפת המסמך.
ה. לעניין גמירות הדעת של המבקשים, המשיבים דוחים מכל וכל את טענות המבקשים בעניין זה. כל המבקשים היו מעורבים במגעים לקראת הכנתו וחתימתו של המסמך. אף לא אחד מהמבקשים היה מופתע מנוסח המסמך, פרטי ההסכם היו ידועים לכל המבקשים וכולם ידעו על מה הם חותמים.
יותר מזה – בישיבת החתימה על המסמך בתאריך 4.3.16, עברו הצדדים על כל סעיף מסעיפי המסמך, הביעו השגות והנוסח שנחתם בסופו של יום הוא הנוסח שהוסכם על כל הצדדים.
ודוק - ניסוח המסמך היה על דעת הצדדים ונערך בנוכחותם. הוטמעו בו הסכמות והערות המבקשים, והוא הודפס בבית המבקשים ובמדפסת שלהם. על כן אין מקום לטענת המבקשים כי המסמך נשלף במפתיע וללא שהמבקשים הוכנו לכך מראש.
ו. המבקשים החלו לנהל מו"מ עם המשיבים לקראת עריכת וחתימת המסמך, זמן רב לאחר שניהלו מגעים ומו"מ עם גורמים אחרים שהעלו בפניהם הצעות שונות בכל הקשור לבניה במקרקעין. כלומר כל המבקשים ידעו במה מדובר וכל טיעון אחר אינו אלא היתממות.
ז. טענות העושק, הטעייה ומרמה, הן טענות בלתי מבוססות שנטענו בעלמא. דינן להידחות מאחר שכל המבקשים ידעו על אודות מהות המסמך ועל ההתחייבויות ההדדיות שהוא יוצר, אשר מחייבות את שני הצדדים.
ח. בניגוד לטענת המבקשים, הרי שעיון במסמך מלמד כי כל עיקרי ההסכמה בין הצדדים וכל פרט רלוונטי חשוב בעסקה דנן מצויים בו, לרבות זיהוי המקרקעין, פירוט התמורה, חלוקת נטל המסים בין הצדדים ועוד.
מנגד, המבקשים לא הצביעו על עניין מהותי אחד לפיו ההסכמה בין הצדדים חסרה, עד כדי היעדר כל אפשרות להשלימה עפ"י הדין או הנוהג.
ההסכם בין הצדדים ממצה, וככל שיש בו חסרים אז עפ"י הדין החל ניתן להשלימם על מנת לאכוף התחייבות הצדדים על פיו. עוד ייאמר כי אין הכרח שיהיה חוזה כתוב וחתום על כל פרטיו ודקדוקיו כדי לאכפו, כאשר ביהמ"ש תמיד יתן העדפה של פרשנות משלימה והעדפה לקיומו של ההסכם. למבקשים אין כל זכות לבטל ההסכם עם המשיבים ועל ביהמ"ש לבחור בסעד האכיפה כסעד מועדף, על פני ביטול ההסכם.