(ד) הפרוייקטים החדשים והעיר החדשה
47. מכאן נפנה לבחינת זכויותיו של אילן בפרוייקטים הנוספים שבוצעו במסגרת חברת העיר החדשה. אקדים ואומר כי לעמדתי, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בקשר לפרוייקטים אלו אינן יכולות לעמוד; על כן, אציע לחברַי לקבל את הערעור בכל הנוגע לפרוייקטים אלו, הכל כמפורט להלן.
48. כאמור, בית המשפט המחוזי בחן את זכויותיו של אילן בפרוייקטים אלו על יסוד ההנחה כי הסכם המייסדים, על קרבו ועל כרעיו, תקף מעת ביטול הסכם ההיפרדות. על יסוד הנחה זו הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אילן זכאי ל-40% מרווחי פרוייקטים אלו. ברם, כמפורט לעיל, דרך הילוכי שונה. לגישתי, שעה שנחתם הסכם ההיפרדות ובוטל, כל שנותר מהסכם המייסדים הוא אופן הסדרת חלוקת הזכויות בנכסי החברה הקיימים; אין הוא מטיל על הצדדים חובת שיתוף פעולה מכאן ולהבא. על כן, לעמדתי, לא היה מקום לקבוע כי אילן זכאי בזכויות כלשהן בפרוייקטים שבוצעו לאחר מועד חתימת הסכם ההיפרדות – שעה שבוטל. ממילא, לא היה מקום להורות על צו למתן חשבונות כלפי חברת העיר החדשה.
49. בהקשר זה יש להתייחס לנימוק העולה מבין השיטין של פסקי הדין של בית המשפט המחוזי, ולפיו המשך הפעילות של דרור כולה מבוססת על המימון הראשוני שהעניק אילן לחברת ארגון האקדמאים, ולפיכך הוא ממשיך להיות זכאי לתמורה בגין השקעתו. לתפיסתי, עיון בהסכם המייסדים שולל תפיסה זו. לפי הסכם המייסדים, מרגע שהוזרם לחברה רווח ראשוני, יש להשיב לאילן את הלוואת הבעלים. כך אכן ארע לאחר הצלחת פרוייקט 'סנטרל פארק'. רווחיו של אילן מאותו פרוייקט משקפים (ולמצער, היו צריכים לשקף) את השבת השקעתו. שיתוף הפעולה מכאן ואילך היה אמור להתבטא בקבלת החלטות משותפות בדירקטוריון החברה, בריכוז הפעילות על-ידי דרור ובתמיכה לוגיסטית-משרדית של אילן. שיתוף פעולה זה לא יצא אל הפועל; אך אין להסיק מכך, שפעילותו של דרור מכאן ואילך ממשיכה להיות מושתתת על הלוואת הבעלים, או שאילן זכאי לרווחים מפעילות זו בגין כך.
50. לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בסעדים שהטיל בית המשפט המחוזי על חברת העיר החדשה עצמה. יחד עם זאת, בשולי הדברים אציין כי הצדק עם המערערים ועם חברת העיר החדשה בהקשר זה. החברה לא צורפה כצד להליך בבית המשפט המחוזי ודבריה לא נשמעו שם. במצב דברים זה, לא ניתן היה לקבוע כי אילן זכאי ל-40% מרווחיה, וכי עליה להעביר חשבונות לאילן. קושי זה מתעצם לאור נקודת המבט של בית המשפט המחוזי שלפיה יש לאכוף את השותפות שבין הצדדים, כך שכל פרוייקט שינוהל על-ידי דרור, במסגרת כל חברה שהיא, ימשיך אילן לאחוז בו בעקבו, ולהיות זכאי לחלקו. גישה זו הובילה את בית המשפט המחוזי לקבוע כי אילן זכאי ל-40% מרווחיה של חברה, שלא היתה צד להליך, לא נשמעה בו, ובלי שנבחנה השאלה אם הדבר מוצדק מצד דיני החברות.