44. במצב הדברים שלפנינו, לא ניתן לשער כיצד בדיוק היו מנוהלים רווחי הפרוייקט אם החברה היתה פועלת כתיקונה. אולם זאת ניתן לשער, שאם שיתוף הפעולה היה נפסק באופן רצוני ומוסכם וללא קביעת מנגנון חלוקה חלופי, היו מחולקים כל הרווחים כדיבידנד לצדדים, ובזאת היה תם שיתוף הפעולה ביניהם. אם כן, צדק בית המשפט המחוזי כשהורה לדרור לשלם לאילן סך של 40% מרווחי הפרוייקט; אולם זאת, לא מכוח אכיפת השותפות ביניהם, אלא מכוח פיצוי בגין הפרת הסכם המייסדים, המעמיד את אילן במצב בו היה אלמלא ההפרה.
45. הבחירה במשקפי הפיצוי ולא במשקפי האכיפה מתבקשת גם מטעם נוסף. כאמור, אילן הפר את ההסכם בכך שפרוייקט 'סנטרל פארק' בוצע על-ידו במסגרת חברת קבוצות רוכשים. להורות על אכיפת ההסכם משמעו, למעשה, להורות על העברת הפעילות והרווחים לחברה המשותפת, חברת ארגון האקדמאים. סעד שכזה מופנה לא רק לדרור, אלא גם לחברת קבוצות רוכשים, שהיא – כאישיות משפטית עצמאית – לא הפרה את ההסכם. לשם כך נדרש לקבוע כי חברה זו ודרור חד הם, למצער לעניין זה, ולהרים מעליה את מסך ההתאגדות. צעד שכזה בהחלט אפשרי בנסיבות, אך מדובר במשוכה נוספת, שבית המשפט המחוזי לא דן בה. לעומת זאת, ככל שמוטל סעד של פיצוי על כתפיו של דרור כמפר ההסכם, אכן מדובר בסעד אישי המכוון כלפיו, ולא כלפי חברת קבוצות רוכשים.
46. לעיל אמרתי כי אני מסכים לעיקריה של תוצאה זו. כך אמרתי, מפני שהתבוננות על הסיטואציה במונחי פיצוי ולא במונחי אכיפה, היתה מחייבת גם שינוי מסוים של הסכום שנפסק, לטובתו של אילן: הסכם המייסדים קובע, כאמור, סדר עדיפויות לחלוקת הדיווידנד. לפי הוראות ההסכם, מתוך רווחי הפרוייקט היה צריך להשיב תחילה את החזר הלוואת הבעלים של אילן, כלומר 120,000$ + 3%. רק את יתרת הרווח היה צריך לחלק לפי הנוסחה 40% לאילן ו-60% לדרור. מדובר בסכום מיטיב קמעא עבור אילן. ברם, אין ניתן להורות על שינוי הסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי, שכן אילן לא הגיש מצדו ערעור על פסק הדין. הערעור שלפנינו עוסק רק בטענותיו של דרור על אודות הסעדים שחויב בהם, ומנקודת מבט זו אין הצדקה להפחית מן הסכום שנפסק (במאמר מוסגר אציין כי למקרא פסקי הדין, אין זה ברור אם הלכה למעשה הושבה הלוואת הבעלים לאילן – מעבר לסכום שנפסק לו). בשולי הדברים אוסיף, כי היקפו של הסכום נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בהתחשב בממצאי עובדה ומהימנות, בכל הנוגע ל'ניפוח' הוצאות הפרוייקט; לא ראיתי טעם של ממש לסטות ממנהגה של ערכאת הערעור, ולהתערב בכגון דא.