פסק-דין והחלטה
השופט נ' סולברג:
1. בשנת 2005 נפגשו באקראי דרור הלוי ואילן שמש, והחליטו לבחון שיתוף פעולה עסקי. עיסוקו של דרור היה בתחום הנדל"ן, ובעיקר בארגון קבוצות רכישה; באותה עת נזקק דרור למימון, ולרשותו של אילן עמדו מקורות המימון הנדרשים. לאחר משא ומתן חתמו השניים על הסכם. לטענת אילן, לא עמד דרור בהתחייבויותיו שלפי אותו הסכם. בית המשפט קיבל את טענתו ופסק לזכותו סעדים שונים. מכאן הערעור שלפנינו.
תמצית העובדות
2. במהלך חודש ספטמבר 2005, חתמו אילן ודרור על הסכם שכותרתו "הסכם שיתוף פעולה". לפי ההסכם, בכתב-יד על גבי עמוד אחד, משפחת שמש תחבור לדרור להקמת 'ארגון אקדמאים ארצי' למטרת ארגון קבוצות רכישה לאקדמאים; 40% מהפעילות שתקום תוקצה למשפחת שמש – בתמורה להשקעה של 120,000$.
3. ביום 11.10.2005 נחתם בין אילן ודרור הסכם שכותרתו "הסכם מייסדים". בהסכם נקבע בין היתר כי הצדדים יקימו חברה משותפת תחת השם "ארגון האקדמאים – ארגון דיור לבעלי השכלה גבוהה בע"מ" (להלן: החברה או חברת ארגון האקדמאים); כי אילן יעמיד לרשות החברה מימון ראשוני בסך של 120,000$, וכי בתמורה יוקצה לו 40% מהון המניות המונפק של החברה. במסגרת הפעילות המשותפת נבחנו כמה פרוייקטים אפשריים, אולם רק אחד יצא אל הפועל: פרוייקט ברחוב ההשכלה בתל אביב, המכונה 'סנטרל פארק'. הפרוייקט שווק בשנת 2007 לאקדמאים בתחום ההיי-טק, והניב רווחים נאים.
4. עוד בטרם ההתקשרות בין הצדדים, היתה בבעלותו של דרור חברה אחרת שבמסגרתה פעל, בשם "קבוצות רוכשים בע"מ" (להלן: חברת קבוצות רוכשים). מסתבר כי עם הזמן נוצר עירוב מסוים של מין בשאינו מינו, בין פעילות חברת קבוצות רוכשים, ובין פעילות חברת ארגון האקדמאים; חלק משמעותי מפרוייקט 'סנטרל פארק' נעשה במסגרת חברת קבוצות רוכשים, לא במסגרת המשותפת, ורווחי הפרוייקט הועברו לחשבונה. הדבר הוביל למגעים בין הצדדים במטרה לאחד את פעילות החברות; דא עקא, ניסיון זה הוביל דווקא לקרע בין אילן לדרור. ביום 28.9.2007 חתמו אילן, דרור ושתי החברות על הסכם להסדרת הפסקת היחסים ביניהם (להלן: הסכם ההיפרדות). במסגרת ההסכם נקבע שאילן יקבל בחזרה את סכום השקעתו, 120,000$, בתוספת 50%; יקבל 20% מהדיווידנד שיחולק בפרוייקט 'סנטרל פארק'; וכן יקבל סך של עד 500,000$ כדיווידנד מפרוייקטים עתידיים שיבצע דרור באמצעות החברות. כעבור זמן, ביום 2.11.2008, הודיע אילן לדרור על ביטול הסכם ההיפרדות, בשל הפרות יסודיות מצד דרור. דרור, מצדו, דחה את הודעת הביטול.
5. ביום 14.10.2009 הגיש אילן תביעה נגד דרור וחברת קבוצות רוכשים. בתביעתו טען, כי דרור הפר הפרה יסודית את הסכם ההיפרדות, לפיכך נעשה ביטולו כדין, ומשכך שב הסכם המייסדים לתוקפו; מכוחו תבע אילן סעדים כספיים שונים. בית המשפט המחוזי הכריע בסוגיית הפרת הסכם המייסדים בפסק דין חלקי. כפי שיפורט, בית המשפט קיבל את טענת ההפרה, קבע כי ההסכם בוטל כדין, ולפיכך פסק כי הצדדים מחוייבים להוראות הסכם המייסדים. לאחר מכן, בפסק דין משלים, קבע בית המשפט המחוזי מהן התוצאות המעשיות מכך. נקבע מהו היקף התשלום שעל דרור להעביר לאילן, וכמו כן ניתנו סעדים נוספים שיפורטו בהמשך.
פסק הדין החלקי
6. השאלה שבמוקד פסק הדין החלקי היא פרשנות סעיפי הסכם ההיפרדות הנוגעים לדיווידנדים מפרוייקט 'סנטרל פארק'. סעיף 3 להסכם קובע, כי "אילן יקבל סך השווה ל-20% מהדיוידנד שיחולק בפרויקט סנטרל פרק"; סעיף 18 קובע, כי "התמורה לפי סעיף 3 תשולם במקביל לחלוקת דיוידנד לשותפים או עד 15/11/07". בפועל, עד למועד זה או בסמוך לו, שילם דרור לאילן סך של 250,000 ₪ + מע"מ, בעוד שרווחי הפרוייקט היו בשיעורים גבוהים באורח ניכר. הצדדים היו חלוקים בשאלה אם מועד הגג לתשלום הדיווידנד התייחס לכל רווחי הפרוייקט, כטענת אילן, או שמא לחלוקת דיווידנד חלקי בלבד (שכן באותה עת טרם ניתן היה לקבוע את שיעור הרווח הסופי של הפרוייקט), כטענת דרור.
7. בית המשפט פרש את החוזה כך שדרור היה מחויב לשלם את מלוא חלקו של אילן ברווחי הפרוייקט, עד למועד שנקבע בהסכם ההיפרדות. בית המשפט קבע כי לשון החוזה אינה חד-משמעית, אולם אומד הדעת האובייקטיבי של צדדים לחוזה כזה מחייב את המסקנה, כי היה על דרור להעביר לאילן 20% מכל רווחי הפרוייקט עד אותה נקודת זמן. משלא נהג כך, הפר את החוזה הפרה יסודית המצדיקה את ביטולו. נקבע אפוא, כי הסכם ההיפרדות בוטל על-ידי אילן כדין.
פסק הדין המשלים
8. לאור מסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה הסכם ההיפרדות בוטל כדין, בחן בית המשפט את היחסים החוזיים בין דרור לאילן לפי הקבוע בהסכם המייסדים. בפסק הדין המשלים דן אפוא בית המשפט בחיוביו של דרור כלפי אילן בהתאם להסכם זה.
9. ראשית, דן בית המשפט בפרוייקט 'סנטרל פארק' ובעירוב שנעשה בין חברת ארגון האקדמאים לבין חברת קבוצות רוכשים. בית המשפט קבע כי פרוייקט זה נעשה כחלק משיתוף הפעולה בין הצדדים, ועל כן זכאי אילן לחלקו מרווחי אותו פרוייקט. בית המשפט היה ער לכך שחלק מן הפעילות נעשה במסגרת חברת קבוצות רוכשים, שהסכם המייסדים אינו מתייחס אליה, אולם קבע, לאור בחינת הנסיבות והתנהלות הצדדים, כי "הפעילות במסגרת 'קבוצות רוכשים', ובפרט בפרויקט סנטרל פארק, היא-היא הפעילות המשותפת שיזמו אילן ודרור בהסכם המייסדים, וזאת חרף לשון ההסכם בדבר איגוד הפעילות במסגרת 'ארגון האקדמאים'" (פסקה 2 לפסק הדין המשלים). לאחר בחינת הנסיבות קבע בית המשפט כי הסכם המייסדים הקנה לאילן זכות ב-40% מכל פעילות משותפת עם דרור בתחום קבוצות הרכישה, בין אם זו נעשתה בחברה שנוסדה בהסכם המייסדים – חברת ארגון האקדמאים – בין אם נעשתה במסגרת חברת קבוצות רוכשים. לבסוף דחה בית המשפט את טענת דרור לפיה מלכתחילה לא התכוונו הצדדים לפעול במשותף בקשר לעובדי היי-טק (שפרוייקט 'סנטרל פארק' שווק להם).
10. בהתאם לכך, פנה בית המשפט לכמת את רווחי פרוייקט 'סנטרל פארק'. בהקשר זה טען אילן, כי דרור 'ניפח' את הוצאות הפרוייקט על מנת להקטין את סכום הדיווידנד שעליו לחלק. בית המשפט בחן את הנתונים שהציג דרור, וקיבל את טענתו של אילן ואת התחשיב החלופי שערך. לפי תחשיב זה, חויבו דרור וחברת קבוצות רוכשים לשלם לאילן סך של 2,790,095 ₪.
11. בחלקו השני של פסק הדין המשלים, דן בית המשפט בזכויותיו של אילן בפרוייקטים מאוחרים שביצע דרור. פרוייקטים אלו בוצעו באמצעות חברה שלישית שהקים דרור, חברת העיר החדשה טי. אל. וי. בע"מ (להלן: חברת העיר החדשה). רכיב זה של התביעה הוא למעשה תובענה למתן חשבונות, מפני שאילן דרש את הדוחות הכספיים ואת כרטסת הנהלת החשבונות של חברת העיר החדשה, כדי לכמת את חלקו ברווחיה בגין אותם פרוייקטים.
12. בית המשפט קבע, כממצא עובדתי, כי חברת העיר החדשה היא למעשה המשך של חברת קבוצות רוכשים, וכי דרור העביר את מלוא הפעילות של חברת קבוצות רוכשים אל חברת העיר החדשה. בית המשפט קבע כי הקמת חברה באופן הזה, מנוגדת להוראות הסכם המייסדים, הכולל הוראות סודיות ואי-תחרות, שעניינן בהימנעות משימוש במידע שנצבר במסגרת הפעילות המשותפת. המשמעות שהסיק מכך בית המשפט היא, כי הוכחה זכותו של אילן ב-40% מתוצאות פעילותה של חברת העיר החדשה, בהיותה המשך ישיר לפעילות המשותפת בין הצדדים. לפיכך, הורה בית המשפט על מתן החשבונות המבוקשים, לצורך כימות חלקו של אילן בתוצאות פעילותה של חברת העיר החדשה בתחום ארגון קבוצות רכישה לאקדמאים.
טענות המערערים
13. בערעור שלפנינו תוקפים דרור וחברת קבוצות רוכשים (להלן: המערערים) כמה קביעות בפסקי הדין. ראשית, נטען כי בית המשפט יצק לתוך הסכם המייסדים מה שאין בו: הסכם זה הוא הסכם לייסוד חברה ספציפית – חברת ארגון אקדמאים – ואינו מתייחס לפעילותו של דרור במסגרת החברה שכבר היתה ברשותו, חברת קבוצות רוכשים. דרך הילוכו של בית המשפט המחוזי היא, כי הסכם המייסדים הקנה לאילן זכויות בכל פעילות משותפת עם דרור, אולם עיון בהסכם המייסדים מלמד כי הוא ממוקד בהקמת חברת ארגון אקדמאים בלבד; אין מדובר בהסכם שותפות, אלא בהסכם לייסוד חברה. מסקנת בית המשפט המחוזי בהקשר זה מנוגדת לנסיבות העובדתיות, לדיני השותפות, ואף לטענותיו של אילן עצמו בכתבי טענותיו.
14. כפועל יוצא מעמדה זו, טוענים המערערים, כי פרוייקט 'סנטרל פארק' מעיקרו לא היה מתוכנן כפרוייקט במסגרת החברה המשותפת, אלא בוצע במסגרת חברת קבוצות רוכשים, שאין לאילן חלק בה. אכן, המערערים אינם מכחישים כי הגבולות בין החברות השונות טושטשו, אך הם חלוקים לגבי המשמעות המשפטית הנובעת מכך. לדידם, אין בטשטוש זה כדי לקבוע שפרוייקט 'סנטרל פארק' היה אמור להתבצע דווקא דרך חברת ארגון האקדמאים. בית המשפט הסתמך בהקשר זה גם על ממצאים עובדתיים בקשר למעורבותו של אילן בקידום הפרוייקט, אולם לטענת המערערים אין ממצאים אלו יכולים לשמש בסיס לפרשנות ההסכם: מעורבותו של אילן בפרוייקט היתה שולית, והתקיימה במקביל למשא ומתן ביניהם על שינוי ההסכם ומיזוג החברות, כדי שגם פרוייקט זה ייחשב כפרוייקט משותף. לטענת העותרים, גם יתר הנסיבות העובדתיות – ובכללן ההסכם הראשוני ל'שיתוף פעולה' ו'הסכם ההיפרדות', אינן מלמדות על כך שכוונת הצדדים היתה לשתף פעולה בכל פרוייקט, ודרור רשאי היה להמשיך לפעול במסגרת חברת קבוצות רוכשים באופן עצמאי, כפי שעשה בפרוייקט 'סנטרל פארק'.
15. שנית, אף לפי פרשנותו העקרונית של בית המשפט המחוזי את המערך החוזי בין הצדדים, נטען כי דרור לא הפר אותו. אשר להסכם ההיפרדות, נטען כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי למועד ולהיקף הדיווידנד שהתחייב דרור להעביר לאילן – שגויה. חלוקת מלוא הדיווידנד מרווחי פרוייקט 'סנטרל פארק' במועד שנקוב בהסכם, לא היתה אפשרית לנוכח העובדה שלפי דין לא ניתן היה לעשות כן בטרם חתימה על דוחותיה הכספיים של חברת קבוצות רכישה לשנת 2007, ומפני שבאותה עת היה הפרוייקט עדיין בעיצומו. מכל מקום, גם אם הופר ההסכם – אין לראות בכך הפרה יסודית; דרור אחז בפרשנות חלופית להסכם ולפיכך נמנע מלשלם את יתר הדיווידנד, מדובר במחלוקת לגיטימית, שהוכרעה רק בפסק הדין החלקי.
16. אשר להפרת הסכם המייסדים (לגישת בית המשפט המחוזי, שלפיו הסכם ההיפרדות בטל והסכם המייסדים תקף), שבים המערערים על הטענה כי הסכם זה אִפשר לדרור לפעול במסגרת חברות אחרות; בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, איסור אי-התחרות בהסכם המייסדים חל רק על אילן, ולא על דרור. הסכם המייסדים גם אינו קובע שרווחי הפרוייקטים השונים יחולקו כדיבידנד, אלא ישמשו את החברה לפרוייקטים עתידיים, תוך קביעת מנגנון מבוקר לחלוקת דיווידנד. זאת ועוד, בית המשפט התעלם מכך שלאורך תקופה מסוימת – עד שבוטל – היה הסכם ההיפרדות בתוקף, ועל כן לגבי העת ההיא, אין ניתן לטעון שהסכם המייסדים הופר. גם לאחר שבוטל הסכם ההיפרדות, אין משמעות הדבר באופן אוטומטי שניתן לתבוע סעדים מכוח הסכם המייסדים; אילן עצמו לא פעל בתקופה זו לפי הסכם המייסדים, שכן חדל לספק לחברת ארגון האקדמאים שירותי משרד מלאים כפי שהתחייב. עוד נטען בהקשר זה, כי בית המשפט התעלם מראיות הסותרות את עמדתו של אילן, הטיל שלא כדין את נטל הראיה על דרור, ושגה בקביעתו כי הדוחות המבוקרים של חברת קבוצות רוכשים אינם משקפים את הוצאותיה האמיתיות.
17. לבסוף, משיגים המערערים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לחברת העיר החדשה. ראשית, נטען כי זו לא היתה צד להליך, ולכן לא ניתן לפסוק סעדים לחובתה. שנית, הקמתה של החברה אינה מהווה הפרה של הסכם המייסדים, שכן היא הוקמה בעת שהסכם ההיפרדות היה בתוקף. אף אם כך היה הדבר, אין קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם (היינו, מניעת הרווח מפרוייקטים עתידיים), משום שהחברה הוקמה על רקע חתימה על הסכם ההיפרדות, ואילו זה לא היה נחתם, יתכן שדרור לא היה פועל באופן זה אלא באופנים אחרים. בנוסף, אין לראות בהקמת חברת העיר החדשה משום הפרת הסודיות של חברת ארגון האקדמאים, ואף אם היה כך, הרי שאין הדבר מגבש עילת תביעה לאילן, אלא לחברת ארגון האקדמאים בלבד. שלישית, הסעד שניתן לאילן, לפיו הוא זכאי ל-40% מתוצאות פעילות חברת העיר החדשה, הפך אותו למעין בעל מניות-על, הזכאי להנות מרווחי החברה מבלי שהשקיע בה דבר, ומבלי שהוא חשוף לסיכון כלשהו, כ-8 שנים לאחר שנחתם הסכם המייסדים; תוצאה מעין זו, לעמדת המערערים, אין להלום.
טענות חברת העיר החדשה
18. חברת העיר החדשה, כאמור, לא היתה צד להליך בבית המשפט המחוזי. היא ביקשה להצטרף בשלב הערעור, והוחלט על צירופה כמשיבה (החלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 12.2.2017). החברה מציינת כי היא פועלת מזה כ-8 שנים, היא בעלת מוניטין רב, ונמצאת בבעלותם של 8 בעלי מניות. בפסק הדין המשלים ניתנו שני סעדים בעניינה – נקבע כי אילן זכאי ל-40% מתוצאות פעילותה, וניתן צו למתן חשבונות לעיונו של אילן. שני סעדים אלו פוגעים בחברה באורח ניכר, בעוד שהיא כלל לא היתה צד להליך, ועל כן דין סעדים אלו להיבטל.
19. העיר החדשה טוענת כי בניגוד לקביעות שבפסק הדין, החברה לא הוקמה כ'גלגול' של קבוצות רוכשים, ומכיוון שלא צורפה להליך הרי שלא היה בידה להוכיח זאת; לטענתה, עיון במסמכי ההתאגדות שלה מלמד כי אין הדבר כן. הלכה למעשה, בית המשפט התעלם ממסך ההתאגדות, והתייחס לרווחי החברה כשייכים לבעלי מניותיה, ולא אליה כאישיות משפטית נפרדת. כמו כן התעלם בית המשפט מקיומם של בעלי מניות נוספים לחברה מלבד דרור. לגופם של הסעדים נטען כי בעוד שבעלי מניותיה השקיעו סכומי כסף רבים בחברה, קובע פסק הדין שאילן זכאי להנות מפירותיה של אותה השקעה, מבלי שהשקיע דבר וללא שנטל סיכון. אשר לצו לגילוי חשבונות, נטען כי חשבונות אלו אינם חשופים, בחלקם, לבעלי המניות עצמם, וכי העדר זיקה של אילן לחברה מחייב לשלול גם ממנו זכות עיון במסמכיה. לבסוף נטען, כי במסגרת כתב התביעה עצמו לא נתבקשו סעדים ביחס לחברת העיר החדשה, וגם מטעם זה לא היה מקום ליתן סעדים אלו.