טענותיו של אילן
20. אילן, מצדו, סומך ידיו על קביעותיו של בית המשפט המחוזי ועל מסקנותיו. לטענתו, ברור היה לשני הצדדים בעת החתימה על הסכם המייסדים, כי הם נכנסים לפעילות משותפת בתחום שיווק קבוצות רכישה, לאקדמאים בתחומים שונים. הניסיון לשלב גם את פעילות חברת קבוצות רכישה להסכמה זו נבע דווקא מכיוונו של דרור, שחפץ במימון של אילן גם לפרוייקטים האחרים שניסה לקדם, עבור אנשי קבע. עוד טוען אילן כי החתימה על הסכם ההיפרדות נעשתה בעקבות לחץ ואיום מצדו של דרור, שאם לא יסכים להפחית את שיעור הרווחים שיקבל – יאלץ לרדוף אחריו ולנקוט בהליכים משפטיים על מנת לראות את פירות השקעתו. הפרשנות של הסכם ההיפרדות שנקט בה בית המשפט, ולפיה נקבע בו מועד 'גג' להעברת רווחי פרוייקט 'סנטרל פארק' לידי אילן, היא הפרשנות הנכונה. מסקנותיו של בית המשפט בהקשר זה נשענו על ניתוח העובדות ועל הגיונו של ההסכם, קביעותיו מוצקות, ואין עילה להתערב בהן. ממילא, משנמנע דרור לשלם את הדיווידנד במשך למעלה משנה לאחר חלוף המועד, הרי שבכך הפר את הסכם ההיפרדות הפרה יסודית, וביטולו נעשה כדין.
21. שנית, צדק בית המשפט המחוזי כשקבע שפרוייקט סנטרל פארק, שבוצע באמצעות חברת קבוצות רוכשים, אינו אלא הפעילות המשותפת עליה הסכימו הצדדים בהסכם המייסדים, וממילא לפי אותו הסכם, זכאי אילן לקבל 40% מרווחי פרוייקט זה. הכרעה זו מושתתת אף היא על ממצאי עובדה ברורים, וגם בהם אין עילה להתערב. הוא הדין, לטענת אילן, באשר להכרעת בית המשפט המחוזי בנוגע לתחשיב רווחי הפרוייקט.
22. אשר לחברת העיר החדשה, טוען דרור כי הקמתה של חברה זו מיד לאחר החתימה על הסכם ההיפרדות, שבו התחייב דרור לתת לאילן חלק ברווחי פרוייקטים עתידיים של חברת קבוצות רכישה – היא מעשה עורמה, שכל תכליתו היתה להעביר את פעילותה של חברת קבוצות רכישה לחברת-קש חדשה. מכיוון שפעילותה של העיר החדשה היתה בתחום העיסוק המשותף, פנתה לאותו קהל יעד, התבססה על מאגר לקוחות ומאגרי מידע שנוצרו במסגרת הפעילות המשותפת, והשתמשה במשאביה – כדין קבע בית המשפט כי פעילות זו אינה אלא אותה גברת בשינוי אדרת. קביעות אלו של בית המשפט מבוססות על ממצאים עובדתיים איתנים.
23. לאור קביעה עובדתית זו של בית המשפט המחוזי, יש להסיק כי הקמת החברה מהווה הפרה של הסכם המייסדים, שבמסגרתו התכוונו הצדדים לפעול במשותף בקשר לשיווק קבוצות רכישה לאקדמאים. אשר לטענת דרור כי בעת הקמת החברה היה הסכם ההיפרדות בתוקף (ולא הסכם המייסדים), טוען אילן כי מדובר בטענה חסרת תום לב שכן דרור הפר ברגל גסה את הסכם ההיפרדות עצמו, ואף הקמת חברת העיר החדשה מהווה הפרה של הסכם זה, כך שאין זה מן הדין שייהנה מפירות הפרתו.
24. מאותם טעמים יש לדחות, לעמדת אילן, את הטענה לפיה אין זה מן הדין שייהנה מפירות חברת העיר החדשה, שלא השקיע בה דבר. בית המשפט קבע כממצא עובדתי שמדובר בחברת-קש, שאינה אלא המשך של הפעילות הקודמת – שאילן היה המממן שלה. אין לראות את חברת העיר החדשה כ'צד שלישי' שלא היה שותף להליך: מדובר בחברה של דרור, הוא ייסד אותה, הוא בעל השליטה, והוא משמש מנכ"ל שלה. אין לראות אפוא בפסק הדין משום 'הרמת מסך' מעל חברת העיר החדשה; ההתחייבות היא התחייבות אישית של דרור מכוח הסכם המייסדים, ועליו לעמוד בהתחייבותו – גם אם הדבר כרוך בהעברת רווחים של חברה בבעלותו לידי אילן.
דיון והכרעה
25. על מנת להכריע בסכסוך שלפנינו, עלינו להידרש לכמה צמתי-הכרעה, המעוררים שאלות שבעובדה ובמשפט. ראשית, יש לבחון את מהות ההסכמה החוזית שהתגבשה בין הצדדים בהסכם המייסדים ובהסכם ההיפרדות; לאחר מכן יש לבחון אם אכן בוטל הסכם ההיפרדות כדין, ומהן השלכות הביטול; לאחר מכן יש לבחון – לאור מערכת היחסים החוזית השוררת, כפי שייקבע – אם עמד דרור במחויבותו לפי ההסכמים; לבסוף יש לבחון מהם הסעדים והתרופות הנובעים מכך. אפנה לדון בהיבטים אלו כסדרם. אקדים ואומר כי ביחס לחלק מן השאלות הללו דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי, אולם ביחס למקצתן עמדתי שונה. לפיכך, אציע לחברַי לקבל את הערעור בחלקו, כפי שאפרט.
(א) מה הוסכם בין הצדדים בהסכם המייסדים
26. בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין, כי על אף שהסכם המייסדים מנוסח כהסכם להקמת חברה גרידא, הרי שמקופלת בו גם הסכמה על מתווה מסוים של שיתוף פעולה עסקי. מהות ההסכמה היתה שיתוף פעולה עסקי בתחום ייזום קבוצות רכישה לאוכלוסיית האקדמאים (במובן הרחב, לרבות אנשי הייטק), כאשר אילן מממן את הפעילות, ודרור, שהוא בעל הניסיון, מרכז את הביצוע. חברת ארגון האקדמאים שהוקמה במסגרת הסכם המייסדים, היתה אמורה לשמש כלי לביצוע שיתוף הפעולה העסקי הזה.
27. פרשנות זו של מהות היחסים החוזיים בין הצדדים מקובלת אף עלי. היא מבוססת על ממצאים עובדתיים והערכת מהימנותם של העדים. המערערים לא השכילו להראות מדוע יש להתערב בממצאים אלו. יש לדחות אפוא את טענת המערערים כאילו הסכם המייסדים הוא הסכם להקמת חברה ותו לא; ואת הטענה לפיה שיתוף הפעולה העסקי כוון אך ורק כלפי אקדמאים 'במובן הצר', ולא התייחס לאוכלוסיות דוגמת אנשי הייטק. מעורבותו של אילן בפרוייקט 'סנטרל פארק', אף אם לעמדת המערערים היא מצומצמת מן האופן שבו תאר אותה בית המשפט, אכן מלמדת כי שני הצדדים סברו שמדובר בפרוייקט שאמור לצאת לפועל במסגרת שיתוף הפעולה העסקי ביניהם. קשה להלום את מעורבותו של אילן בפרוייקט זה ובפרוייקטים פוטנציאליים נוספים, ללא הנחת מוצא שכזו, אף אם באותה עת התקיימו מגעים לאיחוד כלל הפעילות של דרור תחת חסות המימון של אילן.
28. ודוק: ניתוח מערכת היחסים החוזית בין הצדדים מבוסס על שתי קביעות שונות, שיש להבחין ביניהן. הקביעה הראשונה היא שלבד מהקמת חברה משותפת, התכוונו הצדדים לרכז את כל פעולותיהם בתחום עיסוקה של חברה זו – בה בלבד, ולא באפיקים נוספים. הקביעה השנייה נוגעת להיקף תחום עיסוקה של החברה – קרי, אם כוונת הצדדים בדברם על 'אקדמאים' היתה לאנשי אקדמיה כקבוצה כללית (בעלי השכלה אקדמית), או שזו התייחסה גם לבעלי תואר אקדמי בעלי מקצועות ספציפיים, כגון אנשי הייטק, כלכלנים, משפטנים וכיוצא באלו. אשר לקביעה הראשונה, דומני שהיא מבוססת אף על לשון הסכם המייסדים עצמו, הקובע בסעיף 10 שבו כי הצדדים ירתמו את כישוריהם וניסיונם לעסקי החברה, "וימנעו מכל פעולה הנוגדת את טובת החברה ו/או כל אינטרס שלה ו/או טובתו של הצד האחר להסכם זה". ברי כי הוצאה לפועל של פרוייקט שמטבעו מצוי בגדר תחום עיסוקה של החברה, באופן פרטי וחיצוני לחברה – נוגד את טובתה ואת טובת הצד האחר להסכם. כבר מטעם זה ניתן לקבוע כי זו היתה כוונת הצדדים, מבלי להידרש להוראות הסכם שיתוף הפעולה ולנסיבות נוספות.
29. אשר לקביעה השנייה, כעמדת בית המשפט המחוזי אף אני סבור שלשון ההסכם כשלעצמה אינה מלמדת על אודות היקף תחום העיסוק שתכננו הצדדים – אולם הנסיבות החיצוניות לפני ואחרי כריתת ההסכם מלמדות בבירור כי הצדדים התכוונו ליצור שיתוף פעולה רחב, וממילא, להותיר בידי דרור כעיסוק פרטי רק את נתח השוק של אנשי הקבע. מסקנותיו אלו של בית המשפט המחוזי מבוססות על הממצאים העובדתיים שקבע, ועל ניתוחם – ניתוח המקובל עלי בשלמותו.
(ב) מה הוסכם בין הצדדים בהסכם ההיפרדות והאם בוטל כדין
30. משהובהר טיב היחסים בין הצדדים לפי הסכם המייסדים, נפנה עתה לפרשנות הסכם ההיפרדות. הוויכוח העיקרי בנוגע לפרשנות הסכם ההיפרדות הוא אם תאריך היעד שנקבע בו לתשלום הדיווידנד מפרוייקט 'סנטרל פארק', 15.11.2007, מתייחס לדיווידנד מרווחי הפרוייקט כולו, או שמא מתייחס לחלוקה ראשונית בלבד. בקשר לכך, דעתי כדעת בית המשפט המחוזי, לפיה מדובר בתאריך יעד עבור התשלום כולו. זוהי מסקנה מתבקשת מהגיונם של דברים: כאשר צדדים ששיתפו פעולה בעבר מעוניינים להיפרד באופן סופי ומוחלט, וקובעים לשם כך תשלום מוסכם ותאריך יעד, אין היגיון בהנחה לפיה בתאריך זה יחולק 'תשלום ראשוני', שהיקפו נתון לשיקול דעת בלעדי של הנותן. ההסכם קובע כי אילן יקבל "סך השווה ל-20% מהדיווידנד שיחולק בפרויקט סנטרל פארק" (סעיף 3 להסכם; ההדגשה הוספה), היינו אין מדובר בהכרח על חלוקת דיווידנד כהלכתו, אלא על סכום כסף המבוסס על חישוב היקף הדיווידנד שיחולק. סכום זה יועבר לאילן "במקביל לחלוקת דיווידנד לשותפים או עד 15/11/07" (סעיף 18 להסכם) – וגם מכך ניתן ללמוד שאין מדובר דווקא על חלוקת דיווידנד, אלא על סכום כסף בשווי אחוז מהדיווידנד, אשר אם לא יחולק כדין עד 15.11.2007, יועבר אף בטרם חלוקה. ממילא, השאלה אם ניתן היה לבצע חלוקת דיווידנד מלאה עד לתאריך זה אם לאו – אינה שאלה מכרעת. דרור והחברות התחייבו בהסכם זה להעביר סכום השווה ל-20% מן הדיווידנד שיחולק, עד לאותו תאריך. משלא עשו כן – אכן הופר החוזה.
31. גם קביעתו של בית המשפט לפיה הפרה זו מקימה לאילן עילה לביטול ההסכם, מקובלת עלי. עניין תשלום הרווחים שהתקבלו מפרוייקט 'סנטרל פארק', לרבות מועד התשלום, הוא מרכזי ומהותי להסכמת הצדדים בהסכם ההיפרדות. אינני סבור שיש ממש בטענתו של דרור, לפיה די בכך שאחז בפרשנות שונה ולגיטימית של ההסכם, על מנת לשלול מאילן את זכותו לבטלו. הגדרתה של הפרה כיסודית, מבוססת על מבחן אובייקטיבי של סבירות; בית המשפט המחוזי קבע נכון, כי הסכם ההיפרדות לא יושם על-ידי דרור, בכך הופר הפרה יסודית, ובוטל כדין על-ידי אילן.
(ג) משמעות ביטולו של הסכם ההיפרדות
32. דיונו של בית המשפט המחוזי בסוגיה זו התבסס על הסכמת הצדדים – "כי משנקבע בפסק הדין החלקי שהסכם ההיפרדות בוטל, שב לתוקפו הסכם המייסדים" (עמ' 2 לפסק הדין המשלים). לאור הנחה זו, בחן בית המשפט המחוזי אם הפעילות הנטענת במסגרת העיר החדשה מהווה הפרה של הסכם המייסדים, ומהן השלכותיה. גבי דידי, מהלך זה מוקשה קמעא; הוא 'מחייה' את שיתוף הפעולה המלא של הצדדים, שעה שברור כי תרחיש מעין זה אינו בגדר האפשר. על כן נחוץ לברר תחילה את המשמעות המדויקת של ביטול הסכם ההיפרדות, בקשר לזכויות הנובעות מהסכם המייסדים שקדם לו.
33. הכלל הוא, כי ביטול חוזה בשל הפרתו אינו עוקר את תחולתו מעיקרא, אלא חל מכאן ולהבא: "אין בביטולו של החוזה כדי לבטל את פועלו למפרע (ע"א 741/79 כלנית השרון נ' הורוביץ, פ"ד לה(3) 533). אין הוא 'מקים לתחיה' הסכמים קודמים שהוחלפו על ידו. ביטול חוזה אינו פועל באופן רטרואקטיבי" (ע"א 1514/04 שיכון עובדים השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ, פסקה 4 לפסק הדין של הנשיא (בדימ') א' ברק (14.12.2006)). עם זאת, השלכותיו של כלל זה צריכות להיבחן על רקע כל מקרה ומקרה לגופו, בשים לב לכוונת הצדדים ולעקרון תום הלב (ראו שם, חוות דעתו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס; ע"א 4082/09 Machinefabriek Aardung B.V נ' שקבר השקעות בע"מ, פסקאות 8–10 (13.2.2012); וראו ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו(4) 798, 804 (2002)).
34. הסכם המייסדים, כפי שפורש על-ידנו, כולל בתוכו שני מרכיבים שניתן לראותם כגרעין ומעטפת. גרעינו של ההסכם – ובו מתמקדת לשונו – הוא הסכם להקמת חברה שבמסגרתה מוקצות לכל אחד מהמייסדים זכויות מסוימות. המעטפת של ההסכם, הנגזרת מתכליתו, היא הסכמה לשתף פעולה באופן בלעדי במסגרת זו ועל-פיה. משהבינו הצדדים כי שיתוף הפעולה ביניהם לא יסכון, גיבשו את הסכם ההיפרדות, במטרה להביא לסיום שיתוף הפעולה ולמתווה מוסכם של חלוקת הרווחים מן הפרוייקט שבוצע (ומפרוייקטים עתידיים). הסכם ההיפרדות בוטל, בשל הפרתו. מהו המשטר החוזי החל כעת על הצדדים?
35. לגישתי, עיון בכוונת הצדדים ובהתחשב עם עקרון תום הלב, מחייב להבחין בהקשר זה בין רכיביו השונים של הסכם המייסדים. 'החייאת' מכלול הסכם המייסדים, על כרעיו ועל קרבו, לא זו בלבד שאינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה כפי שהצגתיה, אלא שאין לה היגיון בנסיבות העניין. הסכם ההיפרדות נכרת על יסוד ההבנה כי שיתוף הפעולה בין הצדדים עלה על שרטון. הסעיף הראשון להסכם זה קובע, כי "הצדדים יפסיקו כל פעילות משותפת". הווה אומר, הצדדים אינם מחויבים עוד לפעול בתחום קבוצות הרכישה דווקא במשותף, והם רשאים לפנות איש איש לדרכו. קשה להלום את המסקנה שביטולו של הסכם ההיפרדות מביא לביטולה של הסכמה זו, ו'מחייה' את חובת הצדדים לפעול דווקא במשותף.
36. משמעות הדבר היא שבשלב שלאחר ביטול הסכם ההיפרדות, לא שבה על כנה חובת הצדדים לפעול דווקא במשותף. חובה זו – בין המשתמעת ובין המעוגנת בסעיפי הסכם המייסדים – אינה קיימת עוד. משבוטל הסכם ההיפרדות, לא קיימת עוד חובה על דרור לפעול דווקא במסגרת של שיתוף פעולה עם אילן; שיווק קבוצות רכישה על-ידו לאחר מכן באופן עצמאי, אינו מהווה עוד הפרה של ההסכמה לשתף פעולה באופן בלעדי, הסכמה שאינה קיימת עוד.
37. לעומת זאת, היבטיו של הסכם המייסדים העוסקים בזכויות בחברה, ובכלל זה בזכויות בפרוייקטים שכבר בוצעו, שבים על כנם עם ביטול הסכם ההיפרדות. הסכם זה אמור היה להחליף את מנגנון חלוקת הזכויות שהיה מעוגן בהסכם המייסדים – שבעיקרו נשען על בעלות ביחסים של 40% לאילן ו-60% לדרור. חלף מנגנון זה נקבע ההסדר החלופי שבהסכם ההיפרדות. משבוטל ההסדר החלופי, ברי כי הצדדים חוזרים להסכמה המקורית בדבר חלוקת הזכויות. זאת, ראשית, מפני שחברת 'ארגון האקדמאים' עודנה קיימת. הסכם ההיפרדות לא אִיין את קיומה, וממילא ביטולו אינו מקים אותה לתחייה. הבעלות של שני הצדדים בחברה וברווחיה, שבה להיות כשהיתה – מבלי שרובצת עליה חובה חוזית חדשה בדמות חלוקת הזכויות שבהסכם ההיפרדות.
38. הנה כי כן: בעוד שגרעינו של הסכם המייסדים – הקמתה של חברה תוך קביעת הסדרי פעולתה וחלוקת הזכויות בה – חוזר לכפי שהיה טרם החתימה על הסכם ההיפרדות, הרי שהמעטפת של הסכם זה – כוונת הצדדים לשתף פעולה אך ורק בדרך זו – כבר בוטלה לבלי שוב. על רקע מצב דברים זה, השונה קמעא מכפי שתפס אותו בית המשפט המחוזי, נפנה עתה לבחון את מצב הזכויות של אילן ברווחי פרוייקט 'סנטרל פארק' וברווחים אפשריים של פרוייקטים אחרים.