10. בהתאם לכך, פנה בית המשפט לכמת את רווחי פרוייקט 'סנטרל פארק'. בהקשר זה טען אילן, כי דרור 'ניפח' את הוצאות הפרוייקט על מנת להקטין את סכום הדיווידנד שעליו לחלק. בית המשפט בחן את הנתונים שהציג דרור, וקיבל את טענתו של אילן ואת התחשיב החלופי שערך. לפי תחשיב זה, חויבו דרור וחברת קבוצות רוכשים לשלם לאילן סך של 2,790,095 ₪.
11. בחלקו השני של פסק הדין המשלים, דן בית המשפט בזכויותיו של אילן בפרוייקטים מאוחרים שביצע דרור. פרוייקטים אלו בוצעו באמצעות חברה שלישית שהקים דרור, חברת העיר החדשה טי. אל. וי. בע"מ (להלן: חברת העיר החדשה). רכיב זה של התביעה הוא למעשה תובענה למתן חשבונות, מפני שאילן דרש את הדוחות הכספיים ואת כרטסת הנהלת החשבונות של חברת העיר החדשה, כדי לכמת את חלקו ברווחיה בגין אותם פרוייקטים.
12. בית המשפט קבע, כממצא עובדתי, כי חברת העיר החדשה היא למעשה המשך של חברת קבוצות רוכשים, וכי דרור העביר את מלוא הפעילות של חברת קבוצות רוכשים אל חברת העיר החדשה. בית המשפט קבע כי הקמת חברה באופן הזה, מנוגדת להוראות הסכם המייסדים, הכולל הוראות סודיות ואי-תחרות, שעניינן בהימנעות משימוש במידע שנצבר במסגרת הפעילות המשותפת. המשמעות שהסיק מכך בית המשפט היא, כי הוכחה זכותו של אילן ב-40% מתוצאות פעילותה של חברת העיר החדשה, בהיותה המשך ישיר לפעילות המשותפת בין הצדדים. לפיכך, הורה בית המשפט על מתן החשבונות המבוקשים, לצורך כימות חלקו של אילן בתוצאות פעילותה של חברת העיר החדשה בתחום ארגון קבוצות רכישה לאקדמאים.
טענות המערערים
13. בערעור שלפנינו תוקפים דרור וחברת קבוצות רוכשים (להלן: המערערים) כמה קביעות בפסקי הדין. ראשית, נטען כי בית המשפט יצק לתוך הסכם המייסדים מה שאין בו: הסכם זה הוא הסכם לייסוד חברה ספציפית – חברת ארגון אקדמאים – ואינו מתייחס לפעילותו של דרור במסגרת החברה שכבר היתה ברשותו, חברת קבוצות רוכשים. דרך הילוכו של בית המשפט המחוזי היא, כי הסכם המייסדים הקנה לאילן זכויות בכל פעילות משותפת עם דרור, אולם עיון בהסכם המייסדים מלמד כי הוא ממוקד בהקמת חברת ארגון אקדמאים בלבד; אין מדובר בהסכם שותפות, אלא בהסכם לייסוד חברה. מסקנת בית המשפט המחוזי בהקשר זה מנוגדת לנסיבות העובדתיות, לדיני השותפות, ואף לטענותיו של אילן עצמו בכתבי טענותיו.
14. כפועל יוצא מעמדה זו, טוענים המערערים, כי פרוייקט 'סנטרל פארק' מעיקרו לא היה מתוכנן כפרוייקט במסגרת החברה המשותפת, אלא בוצע במסגרת חברת קבוצות רוכשים, שאין לאילן חלק בה. אכן, המערערים אינם מכחישים כי הגבולות בין החברות השונות טושטשו, אך הם חלוקים לגבי המשמעות המשפטית הנובעת מכך. לדידם, אין בטשטוש זה כדי לקבוע שפרוייקט 'סנטרל פארק' היה אמור להתבצע דווקא דרך חברת ארגון האקדמאים. בית המשפט הסתמך בהקשר זה גם על ממצאים עובדתיים בקשר למעורבותו של אילן בקידום הפרוייקט, אולם לטענת המערערים אין ממצאים אלו יכולים לשמש בסיס לפרשנות ההסכם: מעורבותו של אילן בפרוייקט היתה שולית, והתקיימה במקביל למשא ומתן ביניהם על שינוי ההסכם ומיזוג החברות, כדי שגם פרוייקט זה ייחשב כפרוייקט משותף. לטענת העותרים, גם יתר הנסיבות העובדתיות – ובכללן ההסכם הראשוני ל'שיתוף פעולה' ו'הסכם ההיפרדות', אינן מלמדות על כך שכוונת הצדדים היתה לשתף פעולה בכל פרוייקט, ודרור רשאי היה להמשיך לפעול במסגרת חברת קבוצות רוכשים באופן עצמאי, כפי שעשה בפרוייקט 'סנטרל פארק'.