(ג) פרוייקט 'סנטרל פארק'
39. בית המשפט המחוזי קבע כי פרוייקט 'סנטרל פארק' לא נוהל דרך חברת ארגון האקדמאים, אלא דרך חברתו הפרטית של דרור, חברת קבוצות רכישה. במסגרת זו דרור אף עשה שימוש בכספים שהתקבלו מאילן לטובת מימון ארגון האקדמאים. האם הפר דרור בכך את הסכם המייסדים, ומהי התרופה לה זכאי אילן בגין כך?
40. כפי שכבר ציינתי לעיל, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי פרוייקט זה היה אמור להתבצע במסגרת החברה המשותפת שהוקמה בהסכם המייסדים. בכך שהפרוייקט בוצע באמצעות חברת קבוצות רוכשים, יש לראות אפוא הפרת ההסכם. כפי שציינתי לעיל, מדובר בהפרת כוונת הצדדים לפעול במשותף דווקא, ואף בהפרת סעיף 10 להסכם המייסדים עצמו. לא זו בלבד, אלא שהפרה זו נעשתה תוך שימוש בכספים שנועדו לפעילות המשותפת. ברם, מהי המשמעות של אותה הפרה? בית המשפט המחוזי קבע כי אילן זכאי ל-40% מרווחי הפרוייקט. נקבע כי "הסכם המייסדים הקנה לאילן זכויות ל-40% מכל פעילות משותפת עם דרור, בתחום של ייזום, ארגון ושיווק קבוצות רכישה לאוכלוסיית אקדמאים. פעילות כאמור נעשתה על-ידי 'קבוצות רוכשים' בפרויקט סנטרל פארק, ועל-כן אילן זכאי לחלקו ברווחי הפרויקט" (פסקה 7 לפסק הדין המשלים). אני מסכים לעיקריה של תוצאה זו, אולם דרך נימוקי שונה קמעא. אינני סבור שההסכם מחייב להעביר 40% מרווחי הפרוייקט באופן אוטומטי לידי אילן; ברם, בנסיבות שנוצרו, התרופה הראויה בגין הפרת ההסכם היא תרופה דומה, כפי שאפרט.
41. הסכם המייסדים אמנם כולל יותר ממה שכתוב בו, אך אין להתעלם מתוכנו. ההסכם היה מבוסס על הסכמת הצדדים ליצירת שיתוף פעולה עסקי רחב, אולם גם קבע כיצד זו תתממש. הסכמת הצדדים המקורית לא התמצתה בכך שאילן יקבל 40% מן הפעילות המשותפת; נקבע במסגרתו מתווה ברור לאופן שבו תתנהל פעילות זו. לפי המתווה, הפעילות היתה אמורה להתבצע באמצעות חברת ארגון אקדמאים; רווחי הפרוייקטים ייכנסו לקופת החברה, ישמשו אותה להמשך הפעילות העתידית, ויתר הרווחים יחולקו כדיווידנד. נקבע מנגנון לקבלת החלטות בחברה בקשר לאותם רווחים עתידיים, באמצעות דירקטוריון החברה וחלוקת זכויות ההצבעה בו לשני הצדדים. סעיף 6 להסכם המייסדים קובע סדר עדיפויות לחלוקת הרווחים: ראשית, החזר הלוואות הבעלים; שנית, "מימון השקעות ועתודות כספיות בהתאם להחלטות דירקטוריון החברה"; ורק לאחר מכן, חלוקת דיווידנד לבעלי המניות.
42. אכן, משבוצע פרוייקט 'סנטרל פארק' באמצעות חברת קבוצות רוכשים, ולא במסגרת פעילות חברת ארגון האקדמאים, הפר דרור את ההסכם. ברם, אילו היה ההסכם מקוים, ושיתוף הפעולה בין הצדדים היה צולח, אין להסיק מכך באופן אוטומטי כי אילן היה מקבל 40% מרווחי הפרוייקט. לו היה ההסכם נשמר, והפרוייקט היה מבוצע במסגרת ארגון האקדמאים כראוי לו, היה צריך דירקטוריון החברה להתכנס ולהחליט באשר לגורל הרווחים. ברם, כפי שכבר ציינתי, שיתוף פעולה בין הצדדים הוא נחלת העבר. אף אילן בתביעתו אינו מבקש להורות על אכיפת הסכם המייסדים, במובן של החייאתו והעברת רווחי הפרוייקט לחברת ארגון האקדמאים, לצורך ניהולם על-ידי דירקטריון החברה. הכל מבינים, כי תרחיש שכזה איננו עוד בגדר האפשר.
43. בתביעתו, דורש אילן להחשב כשותף מלא בכל פעולה של שיווק קבוצות רכישה שביצע דרור. בכך, מבקש אילן לאכוף את הסכם המייסדים לחצאין. הוא מבקש להחשב כשותף מבחינת היקף הבעלות, אך להתעלם מ'כללי המשחק' שנקבעו באשר למימושה. תוצאה כזו אינה אפשרית. אין הצדקה לקבוע באופן גורף כי אילן הוא שותף מלא בכל פעילות עסקית של דרור, תהא אשר תהא. יש לזכור, כי שיתוף הפעולה אינו מתמצה בזכות לרווחים; לפי הסכם המייסדים, נדרשים הצדדים לקבל החלטות במשותף במסגרת דירקטוריון, ועל אילן להמשיך ולתרום את חלקו בדמות הקצאת שירותי משרד לטובת הפעילות. אין אפשרות מעשית להורות על אכיפת שותפות שכזו, כאשר היחסים בין הצדדים עכורים. אם כן, הדרך הראויה, לעמדתי, להשקיף על הסיטואציה, היא במונחי פיצוי ולא במונחי אכיפה או במונחים קנייניים. כלומר, מכיוון שדרור הפר את הסכם המייסדים בכך שביצע את פרוייקט 'סנטרל פארק' שלא במסגרת חברת ארגון האקדמאים, עליו לפצות את אילן על ההפסדים שנגרמו לו עקב כך; עלינו לבדוק אפוא מהו גובה הנזק שנגרם לאילן – מה היה קורה אילו לא היה מופר ההסכם?
44. במצב הדברים שלפנינו, לא ניתן לשער כיצד בדיוק היו מנוהלים רווחי הפרוייקט אם החברה היתה פועלת כתיקונה. אולם זאת ניתן לשער, שאם שיתוף הפעולה היה נפסק באופן רצוני ומוסכם וללא קביעת מנגנון חלוקה חלופי, היו מחולקים כל הרווחים כדיבידנד לצדדים, ובזאת היה תם שיתוף הפעולה ביניהם. אם כן, צדק בית המשפט המחוזי כשהורה לדרור לשלם לאילן סך של 40% מרווחי הפרוייקט; אולם זאת, לא מכוח אכיפת השותפות ביניהם, אלא מכוח פיצוי בגין הפרת הסכם המייסדים, המעמיד את אילן במצב בו היה אלמלא ההפרה.
45. הבחירה במשקפי הפיצוי ולא במשקפי האכיפה מתבקשת גם מטעם נוסף. כאמור, אילן הפר את ההסכם בכך שפרוייקט 'סנטרל פארק' בוצע על-ידו במסגרת חברת קבוצות רוכשים. להורות על אכיפת ההסכם משמעו, למעשה, להורות על העברת הפעילות והרווחים לחברה המשותפת, חברת ארגון האקדמאים. סעד שכזה מופנה לא רק לדרור, אלא גם לחברת קבוצות רוכשים, שהיא – כאישיות משפטית עצמאית – לא הפרה את ההסכם. לשם כך נדרש לקבוע כי חברה זו ודרור חד הם, למצער לעניין זה, ולהרים מעליה את מסך ההתאגדות. צעד שכזה בהחלט אפשרי בנסיבות, אך מדובר במשוכה נוספת, שבית המשפט המחוזי לא דן בה. לעומת זאת, ככל שמוטל סעד של פיצוי על כתפיו של דרור כמפר ההסכם, אכן מדובר בסעד אישי המכוון כלפיו, ולא כלפי חברת קבוצות רוכשים.
46. לעיל אמרתי כי אני מסכים לעיקריה של תוצאה זו. כך אמרתי, מפני שהתבוננות על הסיטואציה במונחי פיצוי ולא במונחי אכיפה, היתה מחייבת גם שינוי מסוים של הסכום שנפסק, לטובתו של אילן: הסכם המייסדים קובע, כאמור, סדר עדיפויות לחלוקת הדיווידנד. לפי הוראות ההסכם, מתוך רווחי הפרוייקט היה צריך להשיב תחילה את החזר הלוואת הבעלים של אילן, כלומר 120,000$ + 3%. רק את יתרת הרווח היה צריך לחלק לפי הנוסחה 40% לאילן ו-60% לדרור. מדובר בסכום מיטיב קמעא עבור אילן. ברם, אין ניתן להורות על שינוי הסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי, שכן אילן לא הגיש מצדו ערעור על פסק הדין. הערעור שלפנינו עוסק רק בטענותיו של דרור על אודות הסעדים שחויב בהם, ומנקודת מבט זו אין הצדקה להפחית מן הסכום שנפסק (במאמר מוסגר אציין כי למקרא פסקי הדין, אין זה ברור אם הלכה למעשה הושבה הלוואת הבעלים לאילן – מעבר לסכום שנפסק לו). בשולי הדברים אוסיף, כי היקפו של הסכום נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בהתחשב בממצאי עובדה ומהימנות, בכל הנוגע ל'ניפוח' הוצאות הפרוייקט; לא ראיתי טעם של ממש לסטות ממנהגה של ערכאת הערעור, ולהתערב בכגון דא.
(ד) הפרוייקטים החדשים והעיר החדשה
47. מכאן נפנה לבחינת זכויותיו של אילן בפרוייקטים הנוספים שבוצעו במסגרת חברת העיר החדשה. אקדים ואומר כי לעמדתי, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בקשר לפרוייקטים אלו אינן יכולות לעמוד; על כן, אציע לחברַי לקבל את הערעור בכל הנוגע לפרוייקטים אלו, הכל כמפורט להלן.
48. כאמור, בית המשפט המחוזי בחן את זכויותיו של אילן בפרוייקטים אלו על יסוד ההנחה כי הסכם המייסדים, על קרבו ועל כרעיו, תקף מעת ביטול הסכם ההיפרדות. על יסוד הנחה זו הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אילן זכאי ל-40% מרווחי פרוייקטים אלו. ברם, כמפורט לעיל, דרך הילוכי שונה. לגישתי, שעה שנחתם הסכם ההיפרדות ובוטל, כל שנותר מהסכם המייסדים הוא אופן הסדרת חלוקת הזכויות בנכסי החברה הקיימים; אין הוא מטיל על הצדדים חובת שיתוף פעולה מכאן ולהבא. על כן, לעמדתי, לא היה מקום לקבוע כי אילן זכאי בזכויות כלשהן בפרוייקטים שבוצעו לאחר מועד חתימת הסכם ההיפרדות – שעה שבוטל. ממילא, לא היה מקום להורות על צו למתן חשבונות כלפי חברת העיר החדשה.
49. בהקשר זה יש להתייחס לנימוק העולה מבין השיטין של פסקי הדין של בית המשפט המחוזי, ולפיו המשך הפעילות של דרור כולה מבוססת על המימון הראשוני שהעניק אילן לחברת ארגון האקדמאים, ולפיכך הוא ממשיך להיות זכאי לתמורה בגין השקעתו. לתפיסתי, עיון בהסכם המייסדים שולל תפיסה זו. לפי הסכם המייסדים, מרגע שהוזרם לחברה רווח ראשוני, יש להשיב לאילן את הלוואת הבעלים. כך אכן ארע לאחר הצלחת פרוייקט 'סנטרל פארק'. רווחיו של אילן מאותו פרוייקט משקפים (ולמצער, היו צריכים לשקף) את השבת השקעתו. שיתוף הפעולה מכאן ואילך היה אמור להתבטא בקבלת החלטות משותפות בדירקטוריון החברה, בריכוז הפעילות על-ידי דרור ובתמיכה לוגיסטית-משרדית של אילן. שיתוף פעולה זה לא יצא אל הפועל; אך אין להסיק מכך, שפעילותו של דרור מכאן ואילך ממשיכה להיות מושתתת על הלוואת הבעלים, או שאילן זכאי לרווחים מפעילות זו בגין כך.
50. לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בסעדים שהטיל בית המשפט המחוזי על חברת העיר החדשה עצמה. יחד עם זאת, בשולי הדברים אציין כי הצדק עם המערערים ועם חברת העיר החדשה בהקשר זה. החברה לא צורפה כצד להליך בבית המשפט המחוזי ודבריה לא נשמעו שם. במצב דברים זה, לא ניתן היה לקבוע כי אילן זכאי ל-40% מרווחיה, וכי עליה להעביר חשבונות לאילן. קושי זה מתעצם לאור נקודת המבט של בית המשפט המחוזי שלפיה יש לאכוף את השותפות שבין הצדדים, כך שכל פרוייקט שינוהל על-ידי דרור, במסגרת כל חברה שהיא, ימשיך אילן לאחוז בו בעקבו, ולהיות זכאי לחלקו. גישה זו הובילה את בית המשפט המחוזי לקבוע כי אילן זכאי ל-40% מרווחיה של חברה, שלא היתה צד להליך, לא נשמעה בו, ובלי שנבחנה השאלה אם הדבר מוצדק מצד דיני החברות.
51. יחד עם זאת, נקודה אחת עודנה דורשת הכרעה. בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו על כך שהפעילות במסגרת חברת העיר החדשה, תוך שימוש בתשתית העסקית של הפעילות המשותפת, היא בגדר הפרה של חובת הסודיות הקבועה בהסכם המייסדים. לפי דרך הילוכי בניתוח המערך ההסכמי שבין הצדדים, צריך עיון אם אמנם סעיף זה עודנו בתוקף ומהי משמעותו. לגישתי, יש להבחין בין הוראותיו השונות של סעיף זה. למשל, ההוראה הקובעת כי הצדדים לא יעשו שימוש ב"רעיון העסקי" של הפעילות המשותפת – אינו רלבנטי משנתפרדה החבילה, וברי כי כל אחד מהם רשאי להמשיך בדרכו ולפעול בתחום קבוצות הרכישה באופן עצמאי. לעומת זאת, נתונים בעלי ערך כספי שנצברו במהלך הפעילות המשותפת, כגון "פרטי ספקים, פרטי לקוחות, שיטות תמחור" וכיוצא באלו, שלגביהם קובע הסעיף כי אף אחד מהצדדים לא יעשה בהם שימוש כלשהו שלא במסגרת המשותפת – הריהם עדיין בבעלות משותפת של הצדדים, וכל עוד לא סיכמו ביניהם על אופן ההיפרדות בקשר לנתונים אלו – הרי ששניהם מחוייבים עדיין שלא לעשות בהם שימוש פרטי. צדק אפוא בית המשפט המחוזי כשהחליט (על סמך קביעות עובדתיות מוצקות) שסעיף הסודיות הופר על-ידי אילן, כשפעל במסגרת חברת העיר החדשה.
52. ברם, מהי משמעותה של הפרה זו? שלא כעמדת בית המשפט המחוזי, לעמדתי, כאמור, אין בהפרה זו כדי ללמד על שותפות של אילן בפרוייקטים אלו. ההפרה מצדיקה מתן פיצוי; אין היא מלמדת על אודות קיומה של שותפות. קשה לאמוד את טיבו של הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, ואולי הדבר מצדיק השלמה ראייתית מסוימת. לפי שורת הדין, יש להשיב את הדיון בעניין זה לבית המשפט המחוזי. אולם, סבורני – כפי שסברתי בעת שהתקיים הדיון במעמד הצדדים לפנינו – כי מוטב לצדדים כולם לסיים את הסכסוך בפסק דין זה, ולא להאריכו עוד. על כן אציע כי הצדדים יבואו בדברים זה עם זה, ויגישו בתוך 30 ימים הודעה משותפת, ובה יודיעו אם הם מסמיכים אותנו להכריע בסוגיה נקודתית זו על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, תוך ציון סכומי מינימום ומקסימום מוסכמים. ככל שתינתן הסכמה, נכריע בדבר, בלא הנמקה לעניין הסכום; אם לא תינתן הסכמה – לא יהיה מנוס מהשבת הסוגיה לדיון בבית המשפט המחוזי.
סוף דבר
53. אציע אפוא לחברַי לדחות את ערעורו של דרור בכל הנוגע לחיוב הכספי שהוטל עליו, ולבטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לצו למתן חשבונות. זאת, משום שעם כריתת הסכם ההיפרדות ואף לאחר ביטולו, תמה השותפות העסקית שבין הצדדים, ופרוייקטים שבוצעו לאחר מכן במסגרת חברה שאינה בבעלות משותפת, אינם מהווים הפרה של המערכת ההסכמית הנוכחית שבין הצדדים. יחד עם זאת, לצורך קביעת פיצוי בגין הפרת חובת הסודיות והשימוש במידע שנוצר בפעילות המשותפת – אציע כי הצדדים יודיעונו אם הם מסכימים להכרעה בכך על דרך הפשרה, וזאת בתוך 30 ימים.
54. בנסיבות העניין אציע כי חרף קבלת הערעור באופן חלקי, ובשים לב לאמור בפסקה 46 לעיל, לא נעשה צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופטת ד' ברק-ארז:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט י' אלרון:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נעם סולברג.
ניתן היום, ד' בתשרי התשע"ט (13.9.2018).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט