15. שנית, אף לפי פרשנותו העקרונית של בית המשפט המחוזי את המערך החוזי בין הצדדים, נטען כי דרור לא הפר אותו. אשר להסכם ההיפרדות, נטען כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי למועד ולהיקף הדיווידנד שהתחייב דרור להעביר לאילן – שגויה. חלוקת מלוא הדיווידנד מרווחי פרוייקט 'סנטרל פארק' במועד שנקוב בהסכם, לא היתה אפשרית לנוכח העובדה שלפי דין לא ניתן היה לעשות כן בטרם חתימה על דוחותיה הכספיים של חברת קבוצות רכישה לשנת 2007, ומפני שבאותה עת היה הפרוייקט עדיין בעיצומו. מכל מקום, גם אם הופר ההסכם – אין לראות בכך הפרה יסודית; דרור אחז בפרשנות חלופית להסכם ולפיכך נמנע מלשלם את יתר הדיווידנד, מדובר במחלוקת לגיטימית, שהוכרעה רק בפסק הדין החלקי.
16. אשר להפרת הסכם המייסדים (לגישת בית המשפט המחוזי, שלפיו הסכם ההיפרדות בטל והסכם המייסדים תקף), שבים המערערים על הטענה כי הסכם זה אִפשר לדרור לפעול במסגרת חברות אחרות; בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, איסור אי-התחרות בהסכם המייסדים חל רק על אילן, ולא על דרור. הסכם המייסדים גם אינו קובע שרווחי הפרוייקטים השונים יחולקו כדיבידנד, אלא ישמשו את החברה לפרוייקטים עתידיים, תוך קביעת מנגנון מבוקר לחלוקת דיווידנד. זאת ועוד, בית המשפט התעלם מכך שלאורך תקופה מסוימת – עד שבוטל – היה הסכם ההיפרדות בתוקף, ועל כן לגבי העת ההיא, אין ניתן לטעון שהסכם המייסדים הופר. גם לאחר שבוטל הסכם ההיפרדות, אין משמעות הדבר באופן אוטומטי שניתן לתבוע סעדים מכוח הסכם המייסדים; אילן עצמו לא פעל בתקופה זו לפי הסכם המייסדים, שכן חדל לספק לחברת ארגון האקדמאים שירותי משרד מלאים כפי שהתחייב. עוד נטען בהקשר זה, כי בית המשפט התעלם מראיות הסותרות את עמדתו של אילן, הטיל שלא כדין את נטל הראיה על דרור, ושגה בקביעתו כי הדוחות המבוקרים של חברת קבוצות רוכשים אינם משקפים את הוצאותיה האמיתיות.
17. לבסוף, משיגים המערערים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לחברת העיר החדשה. ראשית, נטען כי זו לא היתה צד להליך, ולכן לא ניתן לפסוק סעדים לחובתה. שנית, הקמתה של החברה אינה מהווה הפרה של הסכם המייסדים, שכן היא הוקמה בעת שהסכם ההיפרדות היה בתוקף. אף אם כך היה הדבר, אין קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם (היינו, מניעת הרווח מפרוייקטים עתידיים), משום שהחברה הוקמה על רקע חתימה על הסכם ההיפרדות, ואילו זה לא היה נחתם, יתכן שדרור לא היה פועל באופן זה אלא באופנים אחרים. בנוסף, אין לראות בהקמת חברת העיר החדשה משום הפרת הסודיות של חברת ארגון האקדמאים, ואף אם היה כך, הרי שאין הדבר מגבש עילת תביעה לאילן, אלא לחברת ארגון האקדמאים בלבד. שלישית, הסעד שניתן לאילן, לפיו הוא זכאי ל-40% מתוצאות פעילות חברת העיר החדשה, הפך אותו למעין בעל מניות-על, הזכאי להנות מרווחי החברה מבלי שהשקיע בה דבר, ומבלי שהוא חשוף לסיכון כלשהו, כ-8 שנים לאחר שנחתם הסכם המייסדים; תוצאה מעין זו, לעמדת המערערים, אין להלום.