29. כבר במשוכה ראשונה זו ניכר הפער שבין טענה על אודות מדיניות או אופן התנהלות שנוקט בה עוסק, שיש בה משום הפרת הדין, לבין טענה על כך שהוא מרבה לטעות, באופן נקודתי, ובכך מפר את הדין. טענה מן הסוג הראשון, אם היא מוכחת כדבעי, הריהי מבססת מיניה וביה קיומה של קבוצת נפגעים – הלא היא כל הצרכנים שכלפיהם הופעלה המדיניות האמורה. כך, בנדון דידן, שעה שנטוויז'ן נקטה במדיניות שיש בה לכאורה הפרה של הדין – אי-ניתוק צרכן במועד, משום שלא נוצר עמו קשר טלפוני – הרי שהקבוצה הנפגעת עולה מאליה: כל הצרכנים שלא נותקו במועד בגין כך. ודוק: כאשר אנו עוסקים ב'מדיניות מפרה', אין הכוונה בהכרח למדיניות מכוונת. גם כאשר עוסק מתנהל בטעות או ברשלנות בניגוד לדין, אך מדובר בהתנהלות כללית, ניתן לעתים לעמוד בנקל על קיומה של קבוצה. אולם כאשר מבקש טוען כי העוסק שגה באופן שבו נהג כלפיו – למשל, שנציג שירות פירש את דבריו שלא כהלכה – ניכר הקושי בהוכחת קיומה של קבוצת נפגעים.
30. הפער בין מדיניות מפרה לבין טעות נקודתית אינו מסתכם בעצם קיומה של קבוצה. גם אם יצליח המבקש להוכיח, כי קיימים אנשים רבים הטוענים כלפי העוסק כי שגה בהבנת דבריהם, הרי שלא די בכך. על המבקש להראות כי מתעוררות לגבי קבוצה זו שאלות משותפות, וכי יהא זה יעיל והוגן לנהל את הדיון בקשר לשאלות אלו באמצעות תובענה ייצוגית. גם בקשר למשוכה זו, יש להבחין בין מדיניות מפרה לבין טעויות נקודתיות. במה דברים אמורים? נניח כי מבקש מוכיח שעומדת לו עילת תביעה לכאורה, משום שנציג שירות של חברה פלונית שגה בהבנת דבריו ולכן חייב אותו עבור שירות שאינו מעוניין בו. נניח עוד, שהמבקש מצליח להוכיח כי הוא אינו היחיד הטוען שכך ארע לו, אלא שטענה בדבר טעות שכזו נטענת גם על-ידי אלף לקוחות נוספים. עדיין אין די בכך על מנת להצדיק ניהול תובענה ייצוגית, שכן עלינו לבחון אם השאלות המתעוררות הן משותפות לכלל חברי הקבוצה, באופן שיהא זה מוצדק לבחון את טענותיהם דווקא בהליך מרוכז. מכיוון שמדובר בטעות, יתכן שיתעורר צורך לבחון, במישור העובדתי, את התנהלות נציג השירות בכל אחד ואחד מאלף המקרים. במצב זה אמנם מדובר בעילה משותפת לקבוצה גדולה, אולם יתכן שלא יהא זה מוצדק לנהל הליך ייצוגי בעניינם, שעה שהליך זה לא יהא אלא ריכוז של אלף הליכים פרטניים. אכן, "כאשר בגדר התובענה הייצוגית או לאחריה יהיה צורך לקיים חקירה פרטנית בעניינו של כל אחד מחברי הקבוצה, הכוללת בירורים עובדתיים מורכבים, שמיעת עדים, הכרעות מהימנות וכדומה, כך שמבחינה מעשית מדובר בפיצול ההליך הייצוגי לסדרה של משפטים נפרדים, אין לאשר את התובענה הייצוגית" (ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות, פסקה 27 (20.7.2010); ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פסקה 35 (28.5.2012); וראו ע"א 458/06 שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ (6.5.2009)).