19. נטוויז'ן מבקשת לדחות גם את טענות המערערים בנוגע לנטל הראיה שהוטל עליהם. נטל הראיה להוכחת קיומה של קבוצה מוטל על המערערים, והם לא עמדו בו. אין ניתן לאשר תובענה כייצוגית רק על סמך טענה כי 'כמוני יש עוד רבים', ואין בנסיבות דנן הצדקה כלשהי להפוך את נטל הראיה, שכן המערערים לא הצביעו על אינדיקציה לכך שנטוויז'ן מחילה מדיניות כללית של אי-ניתוק המנוגדת לדין. כל שהציגו המערערים הוא תלונות של לקוחות ממקורות שונים (פייסבוק, אתרי אינטרנט, ותלונות למשרד התקשורת), אשר לא גובו בעדויות המתלוננים. ההסדר הדיוני שעליו סוכם אינו מהווה מענה להעדר הראיות. ההסדר הדיוני הוא שנטוויז'ן מודה באמיתות מסמכיה, ובכך שהתלונות הגיעו לידיה; אולם קיומן של תלונות אינו מוכיח קיומה של קבוצה, שכן בלאו הכי יש צורך לבחון באופן פרטני את הנסיבות של כל תלונה ותלונה.
20. לבסוף נטען, כי לא נפל פגם בכך שבית המשפט המחוזי לא דן בטענות שהעלו המערערים על בסיס עילות תביעה נוספות, מעבר לדיון המקיף שערך בנוגע לעילת התביעה שעל בסיס חוק הגנת הצרכן. בנסיבות, די היה בשתיקתו של בית המשפט בקשר לעילות אלו, על מנת לדחותן. זאת, שכן טענות אלו הועלו על-ידי המערערים בשפה רפה וכלאחר-יד, ואחזו היקף מצומצם ביותר מתוך כתבי הטענות הנרחבים שהוגשו.
דיון והכרעה
21. גדר המחלוקת תוחם על-ידי הצדדים לארבע סוגיות; אדרש לארבעתן כסדרן. אקדים ואומר כי מסקנתי הסופית היא שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולהרחיב את היקף הקבוצה שלגביה אושרה התובענה הייצוגית. משכך, לעמדתי, התוצאה היא שדין הערעור להידחות, וכך אציע לחברַי להורות.
(א) ניהול משא ומתן עד לניתוק
22. בית המשפט המחוזי קבע, כי "עצם העובדה שנטוויז'ן פועלת על מנת לנסות ולשמר את לקוחותיה, אף לאחר המועד בו מסרו הודעה על רצונם להתנתק, אינה מהווה הפרה של הדין [...] המבקשים לא הצביעו על כל איסור המוטל על נטוויז'ן, או על מי ממתחרותיה, מלנסות לשכנע את הלקוח בדרכים לגיטימיות, כגון באמצעות הצעה של שירות משופר או של מחיר מופחת, לחזור בו מהודעת ההתנתקות במהלך הזמן שנקצב לביצוע הניתוק" (פסקה 33 להחלטה). מסקנה זו נובעת, בין היתר, משתיקתו של המחוקק, שאם היה סובר שראוי לאסור משא ומתן שכזה – היה קובע כך בחוק (כפי שקבע בעבר בקשר לספקי גז; ראו חוק משק הגז (קידום התחרות בגז לצריכה ביתית) (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2008). בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערים בקשר לאגרסיביות, כלשונו, שבה נוהגת נטוויז'ן במאמצי שכנוע אלה, "ככל שנשמרת זכותו של הלקוח לעמוד על דעתו, ולא מופעלים נגדו אמצעי שכנוע פסולים"; והוסיף כי אמנם יתכן ש"בשלב מסוים עלולים מאמצי העוסק להיות לטורח על הלקוח, והוא עשוי למאוס בהם, ואולם אם כל שנדרש ממנו בשלב זה הוא להודיע בתקיפות שהוא עומד על דעתו, הרי שזהו מחיר נסבל, אשר ציבור הצרכנים נדרש לעמוד בו" (פסקה 34 להחלטה).