דיון והכרעה
14. לאחר עיון בערעור ובנספחיו, בסיכומים שהוגשו על צרופותיהם, ושמיעה של טענות ב"כ הצדדים בדיון – הגעתי לכלל מסקנה כי דין עיקר הערעור להידחות, בכפוף לאמור בפיסקאות 30-28 שלהלן. אביא להלן בתמציתיות את נימוקי למסקנות אלו.
15. ביסודו של המכרז הציבורי עומדים, כידוע, שני עקרונות יסוד:
הראשון – שמירה על השוויון ועל טוהר המידות על ידי מתן הזדמנות שווה לכל אדם כשיר לזכות במכרז, בלא משוא פנים ובלא שרירות,
והשני – השאיפה לנהוג ביעילות ולחסוך בכספי ציבור על ידי השגת מירב היתרונות למזמין באמצעות מנגנון המכרז.
על דרך הכלל הבכורה ניתנת לעיקרון השוויון, מבין שני העקרונות הנ"ל, שהרי שוויון הזדמנויות הוא "נשמת אפו של המכרז הציבורי", ואולם ההנחה הבסיסית היא כי בין התכליות שפורטו לעיל לא קיימת סתירה מהותית, שכן בטווח הארוך – השמירה על עיקרון השוויון מובילה גם להגברת אמון הציבור במנגנון המכרזים ומעודדת את ההשתתפות בהליך, ובדרך זו מובטחים גם האינטרסים הכלכליים שלשמם נועד המכרז ומושגת יעילות (ראו: עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה [פורסם בנבו] (18.1.2009) (להלן: עניין עבודות עפר); עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות [פורסם בנבו] (28.02.2011) (להלן: עניין מתן)).
16. מהעקרונות הנ"ל, העומדים ביסוד דיני המכרזים נגזרת, בין היתר, גם החובה להקפיד הקפדה יתרה הן על קיום תנאי המכרז והן על ניסוח תנאיו, כך שאלו יציגו את הדברים באופן ברור ונהיר, שאיננו משאיר פתח ל"פרשנות יצירתית". הדבר מתבקש גם כדי שלא להסב נזק כלכלי למציעים פוטנציאלים, או להשחית את זמנם לריק, מכיוון שהגמשה באכיפת תנאי המכרז עלולה להביא לידי אפליה בין מציעים שונים, ולסכל את תכליתו של המכרז (ראו למשל: עע"מ 6090/05 מ.ג.ע.ר - מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מי נתניה (2003) בע"מ [פורסם בנבו] (27.02.2006); עע"מ 2914/09 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' משרד החינוך [פורסם בנבו] (24.11.2009); עע"מ 5487/06 סופרמאטיק בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [פורסם בנבו] 12.04.2009); עניין מתן)).
17. זאת ועוד – על וועדת המכרזים בהיותה גוף מינהלי הפועל כנאמן הציבור, מוטלת, בין היתר, החובה לפעול בהגינות ובסבירות, בעת הטיפול במכרזים ציבוריים, וחובה זו חלה הן בשלב הכנת המכרז והן בשלב בחינת ההצעות למכרז. לפיכך על וועדת המכרזים לבסס את החלטותיה על כלל השיקולים הרלבנטיים, על תשתית ראיתית מהימנה ומבוררת, ותוך איזון בין האינטרסים השונים. מהחובה להקפיד על השוויון, כמו גם מחובתה של הרשות לפעול בהגינות – עולה אף החובה להקפיד על עמידה במועד האחרון שנקבע להגשת ההצעות, כפי שזה צוין במסמכי המכרז (השוו: בג"ץ 7882/10 יואל גואל שמחי, עו"ד נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (8.11.2010)). לפיכך כבר נפסק בעבר כי: "...אין רחמים בדין המועד האחרון להגשת ההצעות" (דברי השופט ח' כהן בבג"ץ 86/73 ויינר חברה לבניין והובלות בע"מ נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד כז(2) 358, 361, 363 (1973)). אשר על כן, הצעות שלא נמצאו בתיבת המכרז בשעה שנקבעה לסיום ההגשה – לא יידונו. המבחן לכך הינו מבחן טכני: הצעות שנמצאו בתוך התיבה במועד האחרון יבואו בחשבון, בעוד שהצעות שלא נמצאו בתיבה במועד האמור – לא יבואו בחשבון (ראו: תקנה 20(ב) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993 (להלן: תקנות חובת המכרזים). השוו: עע"מ 2696/06 מדינת ישראל נ' ראמי ג'מיל חרכוש [פורסם בנבו] (25.07.2006)). המשמעות היא כי איחור בהגשת הצעה הוא פגם המצדיק את פסילת ההצעה.