עתה אחיל הדברים על ענייננו.
18. בסעיף 2 למכרזים שבפנינו נכתב כדלקמן:
"את ההצעות יש להכניס לתיבת המכרזים במקום ובמועד האחרון המצויינים; הצעה שלא תהיה בתיבת המכרזים במועד האחרון להגשת ההצעות לא תדון."
עם זאת במסמכי המכרזים צוינו כאמור שלוש שעות שונות כ"מועד האחרון להגשת ההצעות". בנסיבות אלו, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד, עסקינן בשאלת פרשנות של תנאי המכרזים, ועל כן יש להכריע בראש ובראשונה בשאלה מה הוא אותו "מועד האחרון להגשת ההצעות". כאן, מכיוון שכל שלושת המועדים צוינו בפירוש במסמכי המכרזים, עסקינן במצב בו קיימות מספר פרשנויות סבירות ללשון המכרזים. במצב זה, על פי הכלל הפרשני המקובל בדיני המכרזים, יש ליתן בכורה לפירוש המקיים את הצעותיהם של משתתפי המכרז, חלף פרשנות הפוסלת אותן, ובכך יש גם כדי להגן על הציפייה הסבירה ועל האינטרסים של משתתפי המכרז (ראו: דפנה ברק-ארז, משפט מנהלי כלכלי, כרך ג' 106 (2013) (להלן: ברק-ארז); ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל, פ"ד נה(1) 1, 10-9 (1999); עע"מ 5949/07 אמישראגז-גז טבעי בע"מ נ' פז-גז (1993) בע"מ [פורסם בנבו] (28.04.2008); עע"מ 5399/14 מור חברה לשיווק מוצרי בניה (1992) בע"מ נ' א.פ. פורמייקה סנטר (1998) בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 22 (24.01.2016) (להלן: עניין מור)).
דומה, איפוא, כי בהקשר שלפנינו יש לקבל את קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד, לפיה אין סיבה לבכר את השעה 10:00, או 11:00 על פני השעה 12:00 כמועד האחרון להגשת ההצעות למכרזים. לפיכך, בנסיבות העניין, דחיית הצעותיה של המשיבה 2 בגין "איחור" בהגשתן היתה מובילה בהכרח לפגיעה בזכויותיה מעבר לנדרש, נוכח הסתמכותה על האמור במסמכי המכרזים. הטעם לכך נעוץ בעובדה כי המשיבה 2 אכן עמדה, מלכתחילה, ולא בדיעבד, באחד מהמועדים שננקבו במסמכי המכרזים, אשר פורסמו מראש, בין היתר, באתר האינטרנט של לשכת הפרסום הממשלתית.
19. זאת ועוד – אחרת. לטענת המערערות לא מוטלת עליהן חובה להראות כי המשיבה 2 קיבלה בפועל יתרון על פני יתר המציעים (בכך שהשיגה מידע על תוכן ההצעות שהוגשו) ולגישתן די בכך שהיתה למשיבה 2 אפשרות לקבל יתרון כאמור כדי לחייב את פסילת הצעתה, ולהכריז עליהן כזוכות.
נסיבותיו של המקרה שבכאן – אינן מאפשרות לקבל את הטענה הנ"ל. כאמור, על פי כללי הפרשנות ובהתאם לעקרונות דיני המכרזים – לא ניתן לקבוע שהצעתה של המשיבה 2 הוגשה באיחור. לפיכך, כדי שיוחלט שיש לפסול את הצעתה של המשיבה 2, יש חובה להראות כי נפל בהצעותיה, או בהתנהלותה פגם ממשי, ולבטח לא די בטענה כי יתכן וניתן לה יתרון כלשהו. האמור לעיל נכון ביתר שאת בהתחשב בכך שההחלטה להכריז על המשיבה 2 כזוכה במכרזים נעשתה בהחלטה מנומקת, ובהתאם לאמור בסעיף ה' לתנאי המכרזים, שם נקבע כי במקרה בו יוגשו מספר הצעות – תיבחר ההצעה הזולה ביותר. בנסיבות שלפנינו – אין מי שחולק כי ההצעה הזולה ביותר שהוגשה היתה זו של המשיבה 2, וזאת בפער משמעותי בין הצעותיה, להצעותיהן של המערערות (פער העומד, כאמור, לטענת משרד הבינוי והשיכון, על סך של כ-985 אלף ש"ח).