12. נוכח האמור, אנו מקבלים את תחשיבי הנתבעת. לא נעלם מעינינו כי הוגשו ע"י הנתבעת מספר גרסאות לעניין הרווח של הפסטיבל. בכתב ההגנה נטען:"יצוין כי רווחי הפסטיבל בשנת 2016 עמדו על סך של 359,363 ₪ (לפני ניכוי מס) בלבד" ובתצהיר הנתבעת 2 נטען כי רווחי הנתבעת עומדים על 291,107 ₪ (סעיפים 45 – 46 לתצהיר הנתבעת 2) אולם נוכח חוות הדעת שהוגשה מטעמן של הנתבעות אשר לא נסתרה ע"י התובעת, הנני מקבלת אותה.
13. יצויין כי נותן חוות דעת חשבונאית לבית משפט אינו מחויב להיות רואה החשבון של החברה שהיא צד לתיק (עמ' 23 לפ' שורות 21-15 לעדות סקורקה) אלא עדיף כי יהיה זה רואה חשבון חיצוני שהוא ניטראלי ולא עורך הדוחות השנתיים של החברה.
14. ועוד, נותן חוות הדעת מטעמה של הנתבעת ניזון ממידע שנתנה לו הנתבעת 2 (עמ' 24 לפ' שורות 14-12 לעדות סקורקה), ספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת 1, דוחות תמחיר ממערכת השכר של עובדי החברה לתקופה 5/2015 -2/2016, ותחשיב רווח מפסטיבל הזהב שבוצע על ידי רואה חשבון הנתבעת 1, דגן אורן (עמ' 2 לחוות הדעת) (עמ' 23 לפ' שורות 21-15 לעדות סקורקה). לא היה מקום לצירוף מסמכים אלו לחוות הדעת. נותן חוות הדעת העיד כי הסתמך על המידע המופיע בספרי החברה ודוחות כספיים מבוקרים ע"י רואה החשבון של החברה (עמ' 24 לפ' שורה 28 עד עמ' 25 שורה 3 לעדות סקורקה) או למצער לא הוכח אחרת.
12. לוּ סברה התובעת כי חוות הדעת מטעם הנתבעת איננה מבוססת על דוחות וכרטסות שלא צורפו והועמסו על התחשיב, היה עליה להגיש חוות דעת נגדית:
"ש. את ערכת את כל התחשיב נספח 12 בעצמך?
ת. לא. יש את מתי, אחות של דודי..."
(עמ' 17 לפ' שורות 20-19 לעדות התובעת)
15. משכך, הננו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 58,221 ש"ח בגין רווחי פסטיבל 2016 בקיזוז סך של 10,000 ₪ אשר שולמו כמקדמה.
ההלוואה:
13. התובעת הלוותה לנתבעות סך של 100,000 ₪ ללא ריבית לתקופה של 3 חודשים, אולם ההלוואה הוחזרה במלואה לאחר כשנה. לא הובאה כל ראיה על ידי התובעת כי דרשה את החזר ההלוואה במועד. משכך ברור כי התובעת נתנה את הסכמתה בשתיקתה להשבת ההלוואה באיחור.
14. לא זו אף זו, לא הוכח על ידי התובעת כי היא הייתה מצויה ביתרת חובה בחשבון הבנק שלה ולפיכך נגרם לה נזק בגובה של ריבית חריגה עקב האיחור בהחזר ההלוואה.
15. לא הוכח על ידי התובעת כי בשלב כלשהו סוכם כי ההלוואה צמודה לריבית כלשהי. כעולה ממסמך ההלוואה (נספח 5 לתצהיר התובעת) לא נקבעה ריבית. בכל מקרה, לא חל חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 שכן ההלוואה ניתנה לנתבעת 2 ולא לנתבעת 1, שהיא תאגיד (ראו לעניין זה סעיף 1 לחוק).