--- סוף עמוד 136 ---
"ההבדלים בין שתי העבירות הם כה משמעותיים, עד כי ניתן להניח כי לא כל מי שמסוגל לעבור עבירה של מעילה, מסוגל לגנוב" (קרמניצר, בעמ' 261).
326. על-כן, ליסוד ה"מרמה" בעבירה של גניבה בדרך של שליחת יד קיימת חשיבות מרכזית, ואנו סבורים שיש בו כדי להבחין בהקשר הדיון הנוכחי בין הפרת נאמנות העולה כדי עוולה אזרחית, ומתגבשת כאשר הנאמן מפר את הוראות השימוש בפקדון בו הוא מחזיק ברשלנות או בשגגה; ובין הפרת נאמנות העולה כדי עבירה פלילית, המתגבשת כאשר נעשה המעשה ביודעין ובמרמה, או כהגדרתו העדכנית של הדין האנגלי – "באי יושר" (ראו למשל: קנת מן "אי-יושר כמרכיב באחריות פלילית בעבירות שיש בהן הפרת נאמנות" עיוני משפט י(3) 505, 514 (1984); Alex Steel, The Harms and Wrongs of Stealing: The Harm Principle and Dishonesty in Theft, 31 UNSW L. J. 712, 720 (2008)). זאת, מבלי להיזקק ליסוד נוסף, העומד בפני עצמו ושאיננו נזכר בלשון העבירה, של "כוונה לשלילת קבע". כך, באופן טבעי, תלמדנה פעולות הנאשם בתום-לב וביושר ברכוש – הגם שהן חורגות מן ההרשאה שניתנה לו – על העדר הכוונה לשלול את הרכוש שלילת קבע מבעליו. כך הן למשל הדוגמאות אשר הובאו מן הדין האנגלי בעניין משריקי:
"מנהל חנות, שנאסר עליו לקחת כסף מהקופה לצרכיו הפרטיים, והוא לוקח 40 פני, באין לו מעות קטנות בכיסו, על מנת לשלם לנהג מונית ששכרה אשתו, המופיעה בחנות ומספרת לו, שלנהג אין עודף לתת לה משטר של 5 לירות שבידה" (שם, בעמ' 134).
"תושב כפר, הזקוק לגלון בנזין כדי להגיע העירה, ולוקח אותו משכנו הקפדן, שלוא נתבקש לא היה נותן הסכמתו, תוך כוונה ויכולת להחזירו למחרת היום" (שם, בעמ' 135).
"בריסטר, שנאלץ באופן בלתי צפוי לבלות את הלילה בלונדון רחוק מביתו, עובד מאוחר בלילה במשרד, ונוכח שאין לו כסף, והוא לוקח מעט מזומנים משולחן עבודתו של חברו - ובאותו רגע מופיע שוטר" (שם).
כך גם הדוגמא אשר הובאה בעניין אלוני:
"... גזבר, אשר נוטל סכום כסף לא גדול מקופת מעבידו כדי למשל לאכול ארוחת צהריים ומכניס לקופה שובר, המעיד שהוא לקח את הכסף... (שם, בעמ' 68).
--- סוף עמוד 137 ---
327. השוו דוגמאות אלו זו לדוגמא הקרובה, הנזכרת לעיל מעניין סוקולובסקי (שם, בעמ' 155), שם תואר מקרה שבו נוטל קופאי את כל כספי הקופה, לא לצורך מסוים והכרחי ומבלי שנעשה מעשה המעיד על תום-ליבו של הנוטל, למשל על-ידי הודעה על חוב קיים (IOU) – כדוגמא המובאת בעניין אלוני – או כאשר ניתן להניח כי לוּ יכול היה הנוטל לבקש את הסכמת הבעלים לנטילה, היה האחרון מסכים לה, אף אם איננה על-פי תנאי ההרשאה הראשונית.