(ג) הדיבור ש"בדרך" שבפקודת הבנקאות מה הוא בא ללמדנו? היש בו בכלל מן המיוחדות המלמדת על המשמעות? הניתן ללמוד, אם בכלל, מכך שבסעיף 424 לחוק העונשין הדיבור "בדרך" לא מצוי בכלל?
(ד) הדיבור בפקודת הבנקאות "פגעה" מה משמעותו – פגיעה שהתרחשה בפועל או
--- סוף עמוד 386 ---
= 384 =
שמא פגיעה בכוח, שהיא פועל יוצא של מצב שהתהווה ביום מן הימים? אם המשמעות היא של פגיעה בכוח, כיצד תיקבע אותה פגיעה – על-פי המסקנה הסבירה מהמציאות שנוצרה, או על-פי מידה רבה של ודאות שהתוצאה הפוגעת תתקיים הלכה למעשה בסופו של דבר? היש משמעות המחייבת לקחים פרשניים מכך שבפקודת הבנקאות נאמר בלשון עבר "פגעה", ואילו בחוק העונשין, שבו ביקש המחוקק ליישם על כלל התאגידים את הנורמה שנקבעה לגבי חברי דירקטוריון או מנהלי עסקים של בנק, נאמר בלשון הווה "דבר הפוגע"?
(ה) בשני הסעיפים שנקבעו בחוקים הנ"ל מדובר על פגיעה "ביכולתו לקיים את התחייבויותיו". אי-יכולת לקיים את התחייבויות התאגיד מת היא קיימת – האם כאשר התאגיד מגיע לאי-סולוונטיות, שמשמעה אי-יכולת לשלם את חובות התאגיד, וכפועל יוצא מכך הגעת התאגיד לסוף דרכו, על דרך פירוק או פשיטת-רגל, הינה עבירה תוצאתית לפי העניין, או שמא אין כלל צורך להוכיח כי מצב הדברים יסתיים בתוצאה כה מרחיק לכת, ודי בכך שהתאגיד יתקשה לעמוד בהתחייבויותיו אם לא תבוא תפנית ממשית במצב הדברים, דהיינו עבירה של העמדה בסכנה, שהיא במהותה התנהגותית.
(ו) האם כל גריעה במשאביו של התאגיד מבחינת ערכו, היקפו ושווי נכסיו, ממילא מלמדת על פגיעה ביכולת, או דילמא כדי שתתקיים פגיעה כזו יש להצביע על הרבה מעבר לכך?
194. הסניגורים המלומדים של המערערים מחד גיסא, והפרקליטים המלומדים שייצגו את המדינה מאידך גיסא, התייחסו בהרחבה רבה לכל הסוגיות הנ"ל במהלך הדיון בדרגה הראשונה, וכל אחד מהם הציג את גירסתו וביקש להצביע על צדקת עמדתו על רקע תשתית העובדות בענייננו. השופטת המלומדת ראתה לפתוח את הדיון המקיף והממצה באישום הראשון, בבירור השאלה המשפטית מה היא מהות העבירה המוגדרת בסעיף 14ב לפקודת הבנקאות (ושל הסעיף המגביל לו בחוק העונשין הוא סעיף 424(1)) ובמרכיבי העבירה. אכן נכון היה לעשות כן כמה טעמים:
(א) בין בעלי הדין נטושה מחלוקת קוטבית באשר למשמעות המשפטית והתכלית החקיקתית של עבירות אלה.
(ב) אין למעשה הלכה שאפשר להתייחס אליה כאל הלכה פסוקה של בית-משפט זה בסוגיה החשובה הנ"ל. על-כן משנזדמן לבית-המשפט להתייחס למהותן של עבירות אלה, על רקע טיעון יסודי ומאלף של עורכי הדין אשר הציגו סוגיה זו מכל היבטיה, ראוי היה לעשות כן.