"חבר דירקטוריון או מנהל עסקים של בנק אשר ביודעין עשה בעסקי הבנק בדרך שפגעה ביכלתו לקיים את התחייבויותיו דינו – מאסר ארבע שנים או קנס של 100,000 לירות".
סעיף 424 לחוק העונשין מקורו בסעיף שהוסף לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק), תשכ"ג-1963, בחוק לתיקון דיני עונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק (תיקון מס' 3) תשמ"ה-1975, למעשה מאותו טעם ולאותה מטרה, אולם לאו דווקא בהתייחסות לתאגיד שהוא בנק שעליו חלה פקודת הבנקאות, אלא לתאגידים בדרך כלל.
--- סוף עמוד 385 ---
= 383 =
הניסיון הצביע על כך שאותה צרה חולה שבהתנהגות מנהלים וחברי דירקטוריון של תאגיד שהוא בנק, שגרמה לפגיעה ביציבותם של בנקים, קיימת למעשה גם בהתנהגותם של מנהלי תאגידים ונושאי משרה כתאגידים, אשר בהתנהגותם ובעשייתם בעסקי התאגיד גרמו לפגיעה ביציבותו והסבו נזק לרבים. סעיף 424 לחוק העונשין בא בעיקרון להשיג כאמור אותו יעד, ומבחינה זו ניתן לכאורה להתייחס אליו כאל סעיף מקביל לסעיף 14ב דלעיל, הגם שנוסחו שונה במידה מסוימת (לשוני זה יהיה מקום להתייחס בהמשך). וזה לשון הסעיף:
"(1) מנהל, מנהל עסקים או עובד אחר של תאגיד שעשה ביודעין, בעסקי התאגיד או בנכסיו, דבר הפוגע ביכלתו של התאגיד לקיים את התחייבויותיו, דינו – מאסר חמש שנים או קנס 100,000 לירות;
(2) ......
......".
193. שני הסעיפים הנ"ל מיוחדים הם וגם מורכבים, ובמרוצת השנים לא נדונו לעומקם, אלא אגב אורחא או בתמציתיות רבה, כך שניתן לומר שבאשר לפרשנות הראויה של סעיפים אלה אין לפנינו הלכה פסוקה. כך סברה השופטת המלומדת בדרגה הראשונה בצדק, ומשום כך, ובשל המורכבות של הסעיפים הללו ראתה השופטת המלומדת לדון בכובד ראש, בהרחבה וביסודיות בפרשנות שיש ליתן לסעיפים אלה ולכל אחד ממרכיביו. רק על בסיס פרשנות נכונה הנותנת ביטוי לתכליתה של חקיקה זו, ניתן היה לקבוע אם ועד כמה חטאו המערערים, שהואשמו על-פי סעיף האישום הראשון בביצוע העבירות המיוחסות להם.
נשאלות השאלות הבאות:
(א) מה משמע הדיבור "עשה בעסקי הבנק"? מה טיבו של רכיב זה שבסעיפים הנ"ל? הרי, כפי שניתן להבין, דיבור זה מצביע על המעשה שנעשה: הכיצד ייקבע כי מעשה זה פלילי הוא – האם על-פי הסתברות אובייקטיבית, כפי שהיא עולה מעל פני הראיות, או שמא דיבור זה טומן בחובו גם את היבט הסכנה המסתברת?
(ב) "עשה ביודעין" או לפי נוס פקודת הבנקאות "ביודעין עשה". הדיבור "עשה ביודעין", מה הוא בא להשמיענו? מה טיבה של אותה ידיעה? האם נדרשת כוונה ספציפית לעשות את המעשה הפוגע וכלפי מי, או שמא די במודעות לתוצאה המסתברת מהמעשה בלבד?