סקירת העובדות על-פי המשתמע מהראיות מזמן אמת, כפי שעמדתי עליהן לעיל, מציגה אולי קושיה רטורית, והיא מדוע לא ואשמו המערערים בכתב האישום האמור על-פי סעיף אישום אחר המתבסס על מצגים מטעים שאבק של מירמה עולה מהם; אך לא לנו ליתן פתרונים לכך.
יודגש גם זאת, כי המערערים לא הועמדו לדין בגין עבירה לפי סעיף 139 לפקודת
--- סוף עמוד 384 ---
= 382 =
החברות [נוסח חדש] , תשמ"ג-1983, סעיף האוסר על תאגיד, בחריגים מסוימים, לסייע ברכישת מניותיו. לכאורה עולה מתוך חומר הראיות כי מעשים שכאלה אכן נעשו. המערערים עשו מעשים של ממש לרכישה עצמית של מניות הבנקים או של התאגיד שהיו מופקדים עליהם, וכפועל יוצא מכך הופחת כנראה הונם של תאגידים אלה. שוב, לא הדרגה הראשונה, וממילא גם לא אנחנו, נדרשים להתייחס לאישום שכזה ולבסיס העובדתי הנדרש לצורך הכרעה באישום כזה. אפשר שוועדת החקירה הייתה מוטרדת מכך ועל-כן הפנתה את תשומת הלב לצורך לחקור היבט זה או היבטים אחרים מבחינת הדין הפלילי. היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטים המלומדים אשר עסקו בלימוד החומר שהצטבר בחקירה ובגיבוש כתב האישום למרכיביו, הם מחזיקי הסמכות לקבוע אם להעמיד לדין חשוד פלוני, ואם כן באיזו עבירה. חזקה עליהם שמיומנים הם במלאכתם והם ניחנו בשיקול-דעת מעמיק וראוי, כפי שאמנם עולה מעל פני הדיון הרציני שהתנהל לפני הדרגה הראשונה. על-כן לא לנו להרהר אחר שיקוליהם והחלטותיהם בבחירת סעיפי האישום ובקביעת מרכיבי האישום שהם הציגו בכתב האישום, כפי שהתגבש מלכתחילה וכפי שהושלם והובהר במהלך הדיון.
האישום הראשון
192. המערערים, ארנסט יפת, מרדכי איינהורן, רפאל רקנאטי, אליהו בן ציון כהן, אודי רקנאטי ואהרון מאיר, הואשמו בכתב האישום בביצוע העבירה המיוחסת להם באישום הראשון. לכל המערערים הנ"ל ייחסה המדינה ביצוע עבירה לפי סעיף 14ב(א) לפקודת הבנקאות. ואילו המערערים רפאל ואודי רקנאטי ואליהו כהן הואשמו גם בביצוע עבירה לפי סעיף 424(1) לחוק העונשין, בשל מעמדם בחברת אי.די.בי. חברה לאחזקות בנקאיות בע"מ.
סעיף 14ב(א) לפקודת הבנקאות הוסף לפקודה בחוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 9), תשכ"ט-1969, על רקע התמוטטותם של מספר בנקים בשל הדרך שבה התנהגו הבנקים ובשל אופן ניהולם בידי המנהלים וחברי הדירקטוריונים של תאגידים אלה. התוספת באה למלא חלל שהיה קיים בפקודה עד אז, במובן זה שהאחראים לניהול הבנק, שכשלו בעשייתם בעסקי הבנק ותרמו להתמוטטותו ולפגיעה קשה בלקוחות הבנק, יכלו לצאת "נקיים" מאשם פלילי. המחוקק ראה להטיל באלה, אם תוכח אשמתם, סטיגמה של התנהגות פלילית, למען יהא בכך כוח מרתיע ומרסן. זה אשר נקבע בסעיף האמור: