ועוד בתיאור פגישה שהייתה לדעת השופטת בין גדיש לבין המערערים יפת ואיינהורן (כזכור קיימת מחלוקת אם איינהורן אכן השתתף באותה פגישה), נאמר על-ידי השופטת כדלהלן:
"הנוכחים בפגישה עליה העיד גדיש שללו את רעיון הרשת (יצוין, לשלמות הדברים, כי נציגי בנק הפועלים ובנק המזרחי היו כן מוכנים ליישם תכנית רשת מוצעת – ד' ל'). החשש שהביעו היה שהדר יגרום ל'ריצה על הבנקים', בריחת פתחי"ם והשפעה גם על חו"ל".
ועוד מתוך התייחסות לדבריו של אחד מבכירי בנק לאומי, מר ראוך:
"מר ראוך סיפר על פגישת ארוחת צהרים ... בה העלו סדן וגדיש את הרעיון להוריד את רמת השערים שעלו יותר מידי. אנשי הבנק שהשתתפו בפגישה העלו חששות שפעולה כזו תביא למבול של היצעים וציינו שכאשר מחליטים על ירידה – קשה לתחום את תחומה ... לדבריו, בבנק לא היה ספק שפעולה כזו תביא להיצעים מאוד מוגברים, דבר שיפגע בכל אמינות הבנק ...היו
--- סוף עמוד 408 ---
= 405 =
חששות נוספים – חשש לבריחת פקדונות תושבי חוץ. זהו ניסוח אחר של אחד הרעיונות עליהם דיבר גדיש – החשש לריצה על הבנק ולבריחת פתחי"ם" (עמ' 31-32).
223. אשר לעוצמתם של הבנקים מול הרשויות, יש טעם להביא מתוך הכרעת הדין את הקטע הבא שבעמ' 26:
"... התלות של המדינה בבנקים ובעיקר בהבאת מטבע זר על ידם שהופקד באוצר גרמה לחששות כבדים להתערב בתופעת הויסות. את מערכת היחסים שבין הבנקים לרשויות השלטון הטיב לתאר באופן ציורי הנאשם גזית, שעבר מתפקיד ממלכתי לבנק הפועלים. בתקופת עבודתו באוצר סבר כי הבנקים הם מעין סניף של המדינה. בבואו לבנק הפועלים נדהם לגלות כי התפיסה בבנקים היא אחרת, וכי מדינה היא סניף שלהם".
224. השופטת המלומדת מתארת בעמ' 32-38 את הפעולות השונות מצד הרשויות שהיה בהן כדי להקל על תהליך הוויסות, והן: מניעת מיסוי כפול בעניין היטל שלום הגליל; מתן אפשרות לבנקים לעכב אצלם כספי מסים שגבו כדי להפנותם לפעילות בבורסה, דברים שהושמעו על-ידי שר האוצר בהזדמנויות שונות ו"הפגישה" שלא הייתה. במשפט מסכם, לפחות לעניין "הפגישה" שלא הייתה, קובע בית-המשפט כדלהלן:
"על יסוד שמיעת הראיות כולן, אני קובעת ללא היסוס, כי בפגישה במרץ 1983 לא היתה 'בקשה' של שר האוצר שהבנקים ימשיכו לווסת, אם כי הם לא נדרשו ולא נתבקשו בהזדמנות זו להפסיק לוסת. לא היתה בקשה כי הבנקים יעניקו תשואה של חצי אחוז (להבדיל מבקשה שלא יעלו על תקרה כזו) לא הובטח סיוע בצורה מוגדרת של מתן חלון אשראי להמשך הויסות, אם כי הובטח, במלים עמומות, שאם יקלעו הבנקים למשבר, האוצר לא יעמוד מנגד, כפי שאכן נראה בסופו של דבר במשבר אוקטובר 83".