(יא) המסקנה הנ"ל נלמדת, ביתר תוקף, מדברי שר האוצר בריאיון טלוויזיוני שהוא עומד מאחורי הבנקים, מהצהרות אחרות שציטטתי בעת סקירת העובדות לעיל, אך מעבר לכך ובעיקר, מדברי שר האוצר בישיבת הממשלה, שבה נתבקשה לתת אישור ותוקף להסדר מניות הבנקים. וכך אמר השר:
"דוברת משרד האוצר אמרה כי שר האוצר רואה בפעולה זו (הסדר מניות הבנקים – ד' ל') מימוש של התחייבותו הציבורית לעמוד מאחורי הבנקים המסחריים כדי להגן על הציבור".
--- סוף עמוד 422 ---
= 419 =
השר התייצב מאחורי הצהרה זו ונתן ביטוי ברור לכך שלבנקים יינתן גיבוי ממשלתי ככל שיידרש, כדי שציבור המשקיעים לא ייפגע יתר על המידה וכדי שלא ייווצר מצב שהבנקים לא יקיימו את התחייבויותיהם.
וכל שאר הדברים באשר למעורבות הרשויות, מצב הבנקים, הלימות ההון שלהם והמציאות הכלכלית שהתקיימה אז, הרי הם כתובים בפרקים הספציפיים העוסקים בכך לעיל.
מסקנת זיכוי וטעמיה
236. אשר-על-כן, לאור הגיבוי הממשלתי שניתן לבנקים ולאור מה שהובטח לבנקים על-ידי הרשויות, ובשל רצון הרשויות להביא להפסקת הוויסות במסגרת התכנית הכלכלית הרחבה והכוללת בחובה פיחות, המסקנה היא כי לא הייתה הסתברות אובייקטיבית שנפגעה יכולת הבנקים לקיים את התחייבויותיהם, כשם שלא התקיימה בשלב הזה סכנה מסתברת להתדרדרות כזו. אכן, מודעות לסכנה כזו נשמעה מפי חלק ממנהלי הבנקים שעה שדובר בתכנית הרשת, אך היה זה בטרם נוצרה המודעות ובטרם התגבש והתפתח תהליך העידוד והגיבוי של הרשויות, כמוסבר לעיל.
על-כן מהטעם הזה, בראש ובראשונה, דעתי היא כי לא היה יסוד להרשיע את המערערים בעבירה לפי האישום הראשון, ויש לזכותם מאישום זה. אוסיף ואדגיש, לא שהמערערים ראויים לשבח ולהלל על מעשיהם. נהפוך הוא. התהליך שהובילו היה בלתי אחראי והרה סכנות שניכרת בו העדפה מוחלטת של טובת הבנקים במידה מסוימת גם על פני טובת המשק, מתוך התנכרות לאינטרסים של המשקיעים והלקוחות הראויים ליחס, להגנה ולהבטחת כספם.
כאמור לעיל, אפשר שבהתנהגותם ובמעשיהם בנושא הוויסות עברו המערערים עבירות אחרות שבגינן הם הועמדו לדין. גם הוכח שעברו את העבירות, לפות בחלקן, שבאישום השני והשלישי, אולם את העבירה הספציפית הזאת, שהיא מיוחדת באופייה ובמרכיביה, לא עברו בנסיבות המקרה.
237. לאותה מסקנה הייתי מגיע גם מזווית ראייה נוספת, והיא, כי לא הוכח כימוי המלמד על עוצמת הפגיעה בבנקים וביכולתם הכספית עד שניתן – בוודאות המספקת להליך פלילי – לקבוע לגביהם שלא יוכלו לקיים את התחייבויותיהם. אפשר שעם הפסקת הוויסות בשל חוסר יכולתם של הבנקים להמשיך בו הייתה מתרחשת מפולת מסוכנת בשוק ההון, לרבות – ובעיקר – במניות הבנקאיות. הבנקים ללא ספק היו יוצאים נפסדים מכך, אולם עדיין עומדת מול חשש זה השאלה מה היקף נכסיו של כל בנק ובנק ועד כמה הוא יכול לספוג הפסדים אלה בלא שייפגעו לקוחות הבנק ובלא שתהיה להם עילה לרוץ אל הבנק.