התשובה לטענה זו היא, כי – כפי שכבר נאמר – הדין אצלנו לא זו בלבד שאינו אוסר על קיומם של הליכים פליליים בעקבות חקירה בוועדת חקירה, אלא אף קובע סדרי "שימוע" לאלה העלולים להיפגע מן החקירה או מתוצאותיה, אם במישרין מדו"ח הוועדה ואם בעקיפין במסגרתם של הליכים משפטיים שייפתחו בעקבות מימצאי הוועדה.
ב. סיכומם של דברים, הסוגיה העומדת לבירור ולהכרעה היא: השלכתה של "מעורבות השלטון" באחריות לביצועה של עבירה, לעניין העמדת הפרט – "העבריין" מכוח המעורבות האמורה – לדין פלילי, בגינה של אותה עבירה. ה"מניעות" הנטענת על-ידי הסניגורים כלפי הרשות, נעוצה בהתנהגותן ה"מעודדת" של הרשויות הנוגעות בדבר: שר האוצר, נגיד בנק ישראל, המפקח על הבנקים והרשות לניירות ערך. לא התנהגות "יוזמת", לא התנהגות "מדיחה" ואף לא התנהגות של "שותף" על-פי אמות המידה של הדין הפלילי; אלא התנהגות ש"איפשרה" את ביצוע העבירה – או, לפחות, "הקלה" מאוד על ביצועה – על-ידי "השלמה", "עידוד" ו"הבטחת עזרה במצוקה".
והכול – כאשר הרשות האמורות מופקדות מכוח הדין על מניעת הפעילות שעם קיומה "השלימו" כאמור.
טענה מקדמית של "מניעות שלטונית" הנעוצה ב"חוסר הגינות" של הרשות – כאשר זו באה לכלל ביטוי ב"השלמה" וב"חוסר מעש" במקום שנדרשו נחישות ותקיפות – אינה רשומה בספר החוקים שלנו; ואנו מתבקשים לקבוע אותה מכוחה של הלכה פסוקה כנטועה בסמכותו הטבועה של בית-המשפט, אשר לא ייתן ידו להעמדה לדין בנסיבות כאלה מטעמים של "צדק".
ג. כשלעצמי, לא מצאתי הצדקה להכריע במקרה הנוכחי בשאלה העקרונית בדבר עצם קיומה של "סמכות טבועה" להורות על ביטולו של כתב-אישום מטעמי "מניעות שלטונית", הנעוצה בהתנהגות "בלתי נסבלת" של הרשות. וזאת, משום שגם אילו קבעתי כי אכן קיימת סמכות כאמור, לא הייתי מוצא, בנסיבות המקרה שלפנינו, בסיס נאות ליישומה.
"התנהגות בלתי נסבלת" של הרשות – ועמדת הסניגורים שכך יש להתייחס אל התנהגות הרשויות בהקשר זה מקובלת עליי – אינה מצדיקה כשלעצמה, מכאנית, מתן פרס לפרט העבריין בדרך של פטור מאחריות פלילית למעשה עבירה שביצע ב"חסותה" של אותה התנהגות. לשיטתי, תנאי מוקדם להענקת "פטור מן הצדק" מאחריות פלילית בשל "התנהגות בלתי נסבלת" – או "נלוזה" – של השלטון הוא, שהשלטון הוא היוזם והמדיח של מעשה העבירה, ואילו הפרט, מבצע העבירה בפועל, לא היה מבצע את העבירה אלמלא יוזמת השלטון, אלא הוא אך נגרר אחריו ולמעשה משמש לו "אמצעי" לביצועה. "הצטרפותו" של השלטון לביצועה של עבירה על-ידי הפרט, "אי-מניעת" ביצועה של העבירה מצדו של השלטון ואפילו "עידוד" ומתן "סיוע" ו"חסות" להמשכת