לפיכך, נזעק המחוקק להחדיר לתחום ניהול תאגידים לה נורמות ניהוליות החיוניות לשם הגנה על יציבותם, על-ידי מניעת פעילות מודעת המסכנת יציבות זו, שסופה לפגוע באמון הציבור, וכפועל יוצא
--- סוף עמוד 478 ---
= 478 =
מכך, בחוסנם הכלכלי וביכולת עמידתם בהתחייבויותיהם. מניעת דרך ניהול המסכנת את יציבות הבנקים באמצעות הדין הפלילי באה מכורח המציאות (ראה ד"כ 54 (תשכ"ט) 2021). לנגד עיני המחוקק עמד ערך האמון הציבורי בשירות הבנקאי. חשיבות אמון זה נעוצה בהשפעה האדירה שיש לבנקים על חיי הכלכלה והמשק:"מטרתה של פקודת הבנקאות ובכללה סעיף 15א בה, המסדירה את הפיקוח על הבנקים, הינה להבטיח יציבות הבנקים ושמירת כספי הציבור. היא נועדה למנוע 'בהלת שוא' אשר עלולה להבריח מפקידים ללא כל צידוק (השווה OVERBY V. UNITED STATES FIDELITY AND GUARANTY CO. (1955), AT 161). הבנקים הינם גורם מרכזי במשק. ערעור יציבותם עלול להשפיע על יציבותו של המשק הלאומי (ראה ד"כ 54 (תשכ"ט) 2023). סיכון התמוטטות בנקים עלול ליפול על שכם הציבור" (רע"א 6546/94 [7], בעמ' 66).
ארשה לעצמי להוסיף, שעל רקע זה הוסף לפקודה סעיף 14ב.
15. אין תמה אפוא, שעל רקע תכלית זו מנוסחת בסעיף 14ב(א) ההתנהגות הבלתי נורמאטיבית הנקבעת כעבירה, בצורה מיוחדת:
"חבר דירקטוריון או מנהל עסקים של בנק אשר ביודעין עשה בעסקי הבנק בדרך שפגעה ביכלתו לקיים את התחייבויותיו... ".
בסעיף זה מוגדרת התנהגות שחרגה מקו הגבול שבין התנהגות עסקית רשלנית שלומיאלית או אף הרפתקנית לבין פעילות עסקית בלתי נורמאטיבית, פלילית;
האינטרס המוגן מופיע בסעיף, והוא יכולת הבנקים לעמוד בהתחייבויותיהם, וההתנהגות האסורה היא פגיעה ביכולת זו.
המחשבה הפלילית – סעיף 14ב לפקודה
16. הדיבור "ביודעין", המצוי בהגדרת העבירה, דורש מודעות לקיומם של רכיבי היסוד העובדתי שבה. אף שהפסיקה העוסקת בפירושו של סעיף זה מועטה היא, יצאו מלפני בית-משפט זה מספר פסקי-דין העוסקים ביסוד זה בעבירות כלכליות. בע"פ 752/90, 775, 1413 [35], בעמ' 582, נזקק בית-המשפט לפרשנות יסוד ה"ביודעין" בסעיף 14ב(א) באומרו, תוך אימוץ קביעת בית-המשפט קמא:
"באישום 26 הורשע הלפרין בעבירה לפי סעיף 14ב(א) לפקודת הבנקאות, שעניינו ב"חבר דירקטוריון או מנהל עסקים של בנק אשר ביודעין....".
כפי שציין בית-המשפט קמא:
"היסוד הנפשי הדרוש, שבעבירה זו אינו רצון להביא לפגיעה אלא מודעות לקיומם של ריבי היסוד העובדתי שבעבירה (ש.ז. פלר, דיני עונשין... כרך א' 531; ע"פ 174/75 מדינת ישראל נ' יהושע בן ציון וערעור שכנגד, פד"י ל(1) 119, 137)" (ההדגשות שלי – ט' ש' כ').