"אם היינו חלילה מקבלים החלטה שאין יותר וויסות של מניות הבנקים היינו עדים למפולת רצינית של שוק ההון".
וקודמו בתפקיד הסמנכ"ל, מר ראוך, הזהיר מפני ההשלכות החמורות שתנבענה מהפסקה חד-צדדית של הוויסות:
".. . יגרום לנזק גדול מאוד ללקוחות הבנק... תהיה פגיעה גם באמינות הבנק. הבנקים בחו"ל לנזק גדול מאוד ללקוחות הבנק... תהיה פגיעה גם באמינות הבנק. הבנקים בחו"ל משקיעים ומפקידי פקדונות בחו"ל חששו שאנחנו נפסיד פקדונות... של תושבי חוץ שיגידו הבנק כנראה התמוטט, לא מסוגל להשתלט על מה שקורה לגבי המניות שלו.. זה (הפסקת הוויסות) היה מוביל לירידות מאוד חריפות, לפי דעתי היה מביא לירידות הרבה מעבר ל-30%...".
דוגמה נוספת הינה האמירות של ראשי בנק דיסקונט כשהוצגה לפניהם לראשונה (בשנת 1981) "תכנית הרשת" (תכנית שגובשה במשרד האוצר עיקריה "מתן מכה" למניות המווסתות על-מנת להוריד את שעריהן בכ-20%-30%, תוך פריסת רשת ביטחון ממשלתית – שתבטיח סיוע ממשלתי במקרה שהמניות תרדנה בערכן מתחת לשיעור מוסכם בין הצדדים). על-פי עדותו של העד גדיש, דחו ראשי דיסקונט את תכנית הרשת
--- סוף עמוד 487 ---
= 487 =
בתואנה כי יישומה יביא לקטסטרופה מוחלטת, גם בארץ וגם בחו"ל. בעדותו (נ/33/פ) ייחס העד גביש לאחד מבכירי דיסקונט את האמירה "יסקלו אותנו באבנים". תגובתו של מר רקאנטי לתכנית הרשת הייתה, לפי עדותו של מר סדן (ת/410): "ואני אומר לך שב-70% זה לא יעצור, זה יתמוטט ואתה תצטרך לקנות עד אחרון המניות כדי לקיים איזה שהוא ערך מעל האפס". אשר לפגישה שהתקיימה בין מר יפת למר גביש קבעה השופטת קמא:
"הנוכחים בפגישה עליה העיד גדיש שללו את רעיון הרשת. החשש שהביעו היה שהדבר יגרום לריצה אל הבנקים, בריחת פת"חים והשפעה גם על חו"ל. גם ראשי המשק היו מודעים למצב שיצרו הבנקים. דוגמא אחת מיני רבות הינה דבריה של הגב' מאור, המפקחת דאז על הבנקים שאמרה באפריל 83: 'שינוי בשיטת וויסות המניות של הבנקים מתחייב משיקולים של יציבות המערכת הבנקאית'. וכן: 'וויסות שערים זה עלול לסבך את הבנקים בקשיים אם יארע משבר חמור בשוק המניות', וכן מר חת, יו"ר דירקטוריון הבורסה לניירות ערך ת/415, מר ברונפלד, יו"ר הרשות לניירות ערך נ/252".
כל הנ"ל ביחד ולחוד ובצירופים שונים ביניהם, מהווים פוטנציאל עצום של פגיעה ונזק שהיו במודעות המערערים, אשר ידעו גם ידעו כי ללא התערבות ממשלתית הייתה צפויה, ברמת הסתברות ודאית קרובה, פגיעה ביכולתם לקיים את התחייבויותיהם.