--- סוף עמוד 306 ---
הוא בבחינת "שימוש אנונימי" בחומר. המדובר בהגנה מצומצמת, ולפיה לא ייעשה שימוש ישיר בדבריו של העד לחובתו, אולם אין מניעה לקיים חקירה בעקבות המידע שנאסף מפיו של עד, אפילו הפך להיות אשם בשלב מאוחר יותר, ולהעמידו לדין על-פי הראיות שיושגו במסגרת העדות. לפיכך, מותר לתביעה לקרוא הודעות מוועדת החקירה, מותר לה להשתמש בהודעות לצורך הכנת תשתית לחקירה, אך אסור לה להפוך את ההודעה לראיה..81המערערים טענו כי פרשנות מצמצמת כגון זו עלולה להרתיע את העדים השונים מלדבר ולמנוע את גילוי הלב הדרוש. לעניין גילוי הלב, עם כל החשיבות שמייחסים אנו להיבט זה, אין לראות בו חזות הכול, כאילו גילוי הלב יוצא דופן הוא אף בחברה נאורה ואין זוכים בו אלא כנגד מתן ערובות ופיצויים. ככל שמדובר בעדים "תמימים", ניטראליים, חסרי פניות ונעדרי עניין אישי בנושא ההליכים בדרך כלל, הם לא יהססו למסור את אשר בידיעתם, לא לפני ועדת החקירה ולא לפני המשטרה, כיוון שממילא אין להם מה להסתיר ואין הם חוששים מפני הפללה עצמית. עדים אלה יוותרו קרוב לוודאי על הפריווילגיה המוענקת בסעיף 14, שכן אינם צריכים לה.ככל שמדובר בעד שנחקר תחת אזהרה, שעלה כנגדו חשד של מעורבות בביצוע עבירה או שהיה לנאשם במשפט, עד כזה נזקק להגנת סעיף .14 אך לא רק עד כזה, אלא גם אנשי ציבור, שמעמדם הציבורי עשוי להיפגע ואף להיהרס כליל אם יבחרו לשתוק בשל חשש שמה שיאמרו עלול להפליל אותם, ראויים לאותה הגנה נרחבת, כדי שיפתחו סגור לבם ויתבטאו בגלוי בעניין הנחקר ושלהם מידע עליו או אף מעורבות בו. לאיש ציבור כלל ועיקר לא נוח להודיע קבל עם ועדה כי הוא מסרב להשיב לשאלה בשל כך שיש בתשובה משום הפללה עצמית. על-כן גם מי שיש לו סיבה לחשוש שבדבריו יפליל עצמו, יעדיף שלא לבקש אחר הגנת סעיף 10לחוק ויענה לשאלות, בכפוף כמובן לחובה להשיב אמת. זימונו לוועדת החקירה, שיכול שיהא כפוי, פוגע בזכותו הבסיסית, ועל-כן ראוי עד כזה - שהיה גלוי לב אף לרעתו - להגנה בכך שתובטח זכותו באי-קבילותה של העדות בבית המשפט, ואין צורך להרחיב את החיסיון מעבר לכך.ויתור על החיסיון בסעיף 14.82הראשונה שבשאלות פרק זה היא אם ניתן לוותר על הזכות שבסעיף 14 או שמא מדובר בזכות שאינה ניתנת לוויתור? ככלל, אינני רואה מדוע לא ניתן יהיה לוותר על החיסיון המוענק בסעיף 14 לחוק ועדות חקירה. משמוזמן מי שהעיד לפני ועדת החקירה לחקירה ולתשאול במשטרה, בעקבות חקירת הוועדה ומסקנותיה, יכול החוקר לילך בדרך ארוכה ולעתים מייגעת, להתחיל מבראשית ולהציג לעד כל אותן השאלות שעליהן כבר השיב כשהעיד לפני ועדת החקירה. מאידך גיסא, יכול חוקר לעשות קיצורי דרך, להציג לעד את עדותו לפני ועדת החקירה או לפני אוספי החומר ולשאול אותו אם הוא מאשר אותה מחדש מבחינת תוכנה, כאילו זו הודעה שחזר עליה בתשובה לשאלותיו. קיצור דרך זה הגיוני וגם אפשרי ובלבד שהעד הסכים לכך במפורש. לעתים מתקיימת החקירה המשטרתית זמן רב לאחר שנסתיימו דיוניה של ועדת החקירה. במקרים אלה אפשר שחלק מהעדים הנקראים להעיד כבר אינם זוכרים את הפרשה אלא במעורפל; הם אינם מצויים