30. בניגוד לטענת יורשי אנטואן ומרואן, העובדה כי בשלב כלשהו בתחילת שנות ה-90 הושגה בין יורשי אנטואן לאחים הסכמה לפיה זכויותיו של אנטואן בחלקת פאהום – שנכללה אף היא בייפוי הכוח השני – תיוותרנה בידי יורשי אנטואן, אין בה כדי לשנות מן המסקנה בדבר היותו של ייפוי הכוח השני התחייבות תקפה להעברת זכויותיו של אנטואן ב-8 החלקות המשותפות לידי האחים. בהסכם הפשרה הנ"ל אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת ההליך במחוזי נצרת משנות ה-90, צוין כי העברת הזכויות בחלקת פאהום לאחים "הייתה העברה בטעות וכי ההעברה זו בטלה ומבוטלת". בניגוד לטענת המערערים, אין בכך כדי לפגום בהעברות האחרות הכלולות בייפוי הכוח השני המתייחסות ל-8 החלקות המשותפות. ההפך הוא הנכון. העובדה שבמסגרת ההליך הנ"ל התייחסו הצדדים לחלקה אחת בלבד מתוך מכלול החלקות שהזכויות בהן הועברו על ידי אנטואן לאחים יש בה כדי לחזק את המסקנה שיורשי אנטואן, כפי שהצהירו קודם לכן בזיכרון הדברים, לא מצאו כל פגם ביתר ההעברות וסברו כי הן תקפות לכל דבר ועניין. ביטוי מפורש לכך אף ניתן בהסכם הפשרה עצמו בו הוסף בכתב יד "הסכם זה מהווה חיסול של כל המחלוקות בין הצדדים ואין לאיש כלפי משנהו כל תביעה או טענה מכל סוג שהוא". יורשי אנטואן ניסו אמנם לכפור בהתחייבותם זו בציינם כי לא חתמו על התוספת להסכם הפשרה, אך בית משפט קמא דחה טענה זו ובצדק בקובעו כי "ההסכם נחתם על ידי בא כוחם [של יורשי אנטואן], עו"ד י' נחשון, שלא זומן לעדות ואין ראיה כי נטען כלפיו שפעל ללא הסכמה" (בפסקה 41). התנהגות יורשי אנטואן בתקופה שלאחר החתימה על הסכם הפשרה והעובדה שלאורך כל השנים החזיקו האחים ויורשיהם אחריהם בכל 8 החלקות המשותפות תומכת אף היא במסקנה שאליה הגיע בית משפט קמא (ראו פסקאות 45-43 לפסק הדין).
לסיכום פרק זה, ניתן לומר כי בייפוי הכוח השני העביר אנטואן לשלושת אחיו את זכויותיו בכל 8 החלקות המשותפות. העברה זו לא הושלמה ברישום ועל כן לפנינו התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, אך התחייבות זו תקפה, שרירה וקיימת והיא מחייבת את יורשיו של אנטואן אחריו.
חזקת השיתוף
31. אחת הטענות שהעלתה נאדיה היא כי גם אם תדחנה טענותיה באשר לתקפות העברת הזכויות של אנטואן לאחים בחלקות המשותפות או באיזה מהן, היא זכאית למחצית הזכויות הללו, הגם שלא נרשמו על שמה, וזאת מכוח חזקת השיתוף ובהינתן העובדה שנישאה לאנטואן לפני חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בציינו כי נאדיה לא הגישה תצהיר ולא התייצבה למתן עדות ומשכך לגישתו לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה שלפיה בין נאדיה ובין אנטואן שררו יחסי שיתוף ונוהל משק בית משותף כנדרש לצורך ביסוס חזקת השיתוף. אכן, הלכת השיתוף קובעת כי התנאי הראשון לתחולתה הוא ניהול אורח חיים זוגי תקין וקיומו של מאמץ משותף (רע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ, פ"ד סב(1) 165 (2006) (להלן: עניין שלם)), אך גם אם אניח לטובתה של נאדיה כי עצם החיים המשותפים עם אנטואן יש בהם כדי לבסס תנאי זה – כל עוד לא הוכיח הצד הטוען לאי התקיימות החזקה אחרת (עניין שלם, עמ' 182) – אין בכך כדי להועיל לה במקרה דנן. זאת בהינתן העובדה כי החלקות המשותפות אינן נכסים משפחתיים מובהקים אלא נכסים עסקיים ועל פי גישת הביניים שאומצה בפסיקה (עניין שלם, עמ' 194-193; ראו גם רע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ, פ"ד סד(2) 207, 231 (2010)), השיתוף הקנייני בנכסים מן הסוג הזה הוא שיתוף דחוי המתגבש עם התרחשות אירוע קריטי בחיי הנישואין דוגמת גירושין או מותו אחד מבני הזוג: