36. יש הסוברים כי מן הראוי להחיל את ההלכה שנפסקה בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385 (2003) (להלן: עניין גנז), לא רק לגבי עסקאות נוגדות ו"תחרות זכויות" המתעוררת לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, אלא גם לגבי מצבים שבהם מתעוררת שאלה לגבי תחולתה של הגנת "תקנת השוק" לפי סעיף 10 לחוק (ראו דויטש, בעמ' 271-270 וכן מיגל דויטש קניין כרך ג 198-193 (2006)). לא ראיתי צורך להכריע בסוגיה זו שכן אפילו אניח לטובת מרואן כי הלכה זו אכן חלה בענייננו וכי יש לזקוף לחובת האחים את העובדה כי לא רשמו הערות אזהרה על הזכויות שרכשו מאנטואן ב-5 החלקות הנ"ל, אין בכך כדי להועיל לו. זאת משום שמתוך מסכת הראיות שהוצגה עולה בבירור כי התנהלותו של מרואן בפרשה זו לוקה בחוסר תום לב. בחקירתו בפני בית משפט קמא העיד מרואן על עצמו כי עיסוקו במתן הלוואות חוץ בנקאיות וזאת באמצעות חברה שהקים, המעסיקה לא פחות מ-32 עובדים:
"ש. אני מבין שאתה עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות.
ת. כן.
ש. מאיזה שנה?
ת. לא זוכר תאריך מדויק. שנים. מעל 9-10 שנים.
[...]
ש. יש לך עובדים?
ת. כן.
ש. כמה?
ת. כיום 32.
ש. אתה עוסק מורשה?
ת. חברה בע"מ" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 98, שורות 31-20).
עוד העיד מרואן כי בתקופה הרלוונטית לענייננו הוא ערך "הרבה הסכמי הלוואה" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 100, שורות 14-11); כי מדובר בסכומי כסף נכבדים ביותר "זו העבודה שלי, כל הזמן מושך כספים. לדוגמא, השנה [2014] משכתי יותר מ-300 מיליון ₪ במזומן. אם אתה רוצה אישורים, אני יכול להביא" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 108, שורות 23-22); וכי הוא לא ניהל את העסק באמצעות חשבון בנק אלא באמצעו כספת שבה הוחזק הכסף (פרוטוקול הדיון, בעמ' 99, שורות 23-22). סכום ההלוואה אשר ניתנה על ידו ליורשי אנטואן כמפורט בהסכם ההלוואה אף הוא משמעותי ביותר (1,280,000 ש"ח), בוודאי במונחים של שנת 2007, ונתונים אלה כולם תומכים בבירור במסקנה לפיה בפנינו "נושה מקצועי" שעיסוקו בהלוואות חוץ בנקאיות. על נושה מסוג זה, כמו על בנקים, מוטלת חובה מוגברת של תום לב בכל הנוגע לבדיקת הנכסים המשועבדים לטובתו במסגרת עסקיו. נושה כזה אינו יוצא ידי חובתו בכך שהוא מסתמך על הרישום בלבד שכן בידיו הידע והכלים להעמיק את הבדיקות הנדרשות לגבי מצב הזכויות בנכס (ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אברהם, פ"ד נט(3) 697, 712 (2005)).