37. במקרה דנן התנהלותו של מרואן כ"נושה מקצועי" לוקה בחוסר תום לב. עיון בעדותו מעלה כי הוא היה מודע לכך שנאדיה רשומה כבעלים של חלק בלבד מן הזכויות ב-5 החלקות, כי יתר החלקים הינם בבעלות בני משפחה אחרים של בעלה המנוח, וכי לדברי יורשי אנטואן מתנהל עמם משא ומתן בקשר למקרקעין:
"ש. אתה בשלב מסוים כשהתחלת את המו"מ, הבנת שזה מושעא, אבל למרות שראית שזו שותפות לא בדקת עם ה"ה שוקחה מה קורה ביניהם?
ת. מה יש לבדוק, כשיש נסח טאבו נקי. אני לא המצאתי את הגלגל. יש נסח טאבו נקי, עושים עיסקה.
ש. מדובר במשפחה אחת, שוקחה, בעלים של נכס, אחד מהם שהוא שותף מציע לך לקבל ביטחונות במושעא, אתה לא מצאת למרות שיש נסח רישום לפנות ליתר ה"ה ממשפחת שוקחה.
ת. לא הכרתי אותם מעולם.
ש. וזה לא עלה בינך לבין גבי לבדוק איתם?
ת. אז במשא ומתן אמר לי שיכול להיות שהוא הסתדר עם הדודים שלו ובני הדודים, יש משא ומתן והם ישלמו לו כסף" (ההדגשות הוספו; פרוטוקול הדיון, עמ' 105 שורות 13-3).
בערעור שהגיש ציין מרואן כי הוא ביקר בחלקות "אך ורק מרצונו להעריך את שווי החלקות ולוודא כי אם ימומשו יהיה בכך כדי להביא לסילוק חובם של המשיבים [יורשי אנטואן] [...] ביקורו של מועדי [מרואן] בנכס לא העלה כל סימני אזהרה המונעים את עריכת ההסכמים שכן מדובר בנכסים משביחים המוחזקים מטבעם על ידי מחזקים שונים להבדיל מדירת מגורים" (ההדגשות הוספו). גישה זו קשה לקבל בהינתן העובדה שמרואן העיד כי הוא וגם השמאי מטעמו בדקו את הנכסים רק "מבחוץ". הוא לא התעניין לדעת אם הנכסים מושכרים, ולאיזה פרק זמן, שמא יש בהם דיירים מוגנים, ואילו העמיק את הבדיקה בהחלט ניתן להניח כי יכול היה לגלות שהאחים הם אלה שמנהלים את הנכסים, משכירים אותם וטוענים למלוא הזכויות בהם. מרואן בחר לעצום את עיניו מול כל הנתונים הללו ונקט גישה האומרת "מה יש לבדוק, כשיש נסח טאבו נקי [...] עושים עיסקה". מרואן ביקש להיאחז בהקשר זה בפסק הדין שניתן בע"א 7113/11 עזבון המנוח עפיף מוחמד ביאד נ' עזבון המנוח חוסני אחמד לחאם ז"ל (27.2.2014) (להלן: עניין עפיף). אין הנדון דומה לראיה. בעניין עפיף, שלא כבענייננו, מדובר היה בשטח גדול (16 דונם) ובמספר רב של בעלים משותפים ושוכרים, באופן שהקשה על האפשרות לברר את מצב הזכויות במקרקעין מושא ההליכים שם (עניין עפיף, בפסקה 28). בענייננו לעומת זאת מדובר בבעלות משותפת רשומה של שלושת האחים או יורשיהם ונאדיה. בנסיבות אלה ובהינתן חובת תום הלב המוגברת המוטלת על מרואן כ"נושה מקצועי", הסתמכותו על נסח טאבו "נקי" בלבד טרם ההתקשרות בעסקה מהווה עצימת עיניים אשר בעקבותיה נמנע מרואן מלגלות שהאחים נוהגים ב-5 החלקות מנהג בעלים מזה כ-20 שנה. עצימת עיניים זו מצד מרואן שוללת את התקיימותו של יסוד תום הלב במקרה דנן, ולפיכך אפילו הייתה הלכת גנז חלה בענייננו לא היה בה כדי להועיל לו, כאמור.