ג. איני מקבלת כלל את טענת הקיזוז ביחס לסך של 11,700 ₪, שלגביו לא הוכח תשלום ולו של שקל אחד, ובלתי מסתבר ששולם דבר מה, שעה שהנתבע ידע גם ידע, גם בחודש 7/18, להלין על החלפת ברזים, ולא התייחס ולו במילה לטענות בדבר התיקונים הנרחבים הנטענים. אציין, כי בשים לב לדמי השכירות, טענת הקיזוז של הנתבע מגיעה לסך של כמחצית מדמי השכירות השנתיים (!), וכל זאת, ללא הוכחה כלשהי.
ד. הועלתה גם טענה המתייחסת לקיזוז עבור מקלחון. לא הוצגה אסמכתה כלשהי לעלות המקלחון או עלות התקנתו, וממילא, גם טענה זו הנתבעים לא הוכיחו.
ה. כדי לסבר את האוזן אציין כי אף לו התקבלה גרסת הנתבע במלואה, ואין כל בסיס ראייתי לעשות כן, אין ספק שהקיזוז הנטען אינו מכסה את חוב דמי השכירות. החוב נכון למועד מתן פסק הדין עומד על חמישה חודשי שכירות, קרי, סך של 14,000 ₪, כאשר מול חוב זה קיימת טענת קיזוז בסך של 11,700 ₪ (הקיזוז בסך של 3,000 ₪ בוצע כבר כנגד שכר הדירה בגין החודש הראשון והשלישי). ייתכן כי מאחר שהקיזוז כבר "לא הספיק" לחוב דמי השכירות, הנתבע שינה את גרסתו, וטען לתוספת מע"מ לראשונה בחקירתו הנגדית, ובניגוד מוחלט לתצהירו. תהא הסיבה לכך אשר תהא, הגרסה בדבר תוספת מע"מ נדחית, מעבר לכך שטענת הקיזוז כולה נדחתה.
ו. מאחר שטענת הקיזוז נדחית, כפועל יוצא הנתבעים הפרו את הסכם השכירות בכך שלא שילמו את דמי השכירות החלים עליהם: את דמי השכירות לחודש הראשון וחלק מהחודש השלישי (היתרה של 200 ₪) שילמו באיחור ניכר (שכן התשלום מושא הקיזוז בוצע רק בחודש 9/18). את דמי השכירות החל מיום 20.4.18 לא שילמו כלל.
ז. אני קובעת שהנתבעים הפרו את הסכם השכירות גם בכך שלא שילמו את התשלומים החלים על המושכר (ארנונה ומים), וזאת בניגוד לסעיף 5 להסכם. גם אם הצדדים לא קבעו תנאי זה כיסודי, כטענת הנתבעים, הרי ניתנה התראה בקשר אליו (מכתב מיום 9.5.18) וגם לאחר התראה זו, לא סודרו התשלומים לעירייה ולמפעל המים. לפיכך, התובעת רשאית הייתה לבטל את ההסכם, בהתאם להוראות סעיף 7 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.
ח. אין נפקות לכך ששֵם המשלם בעירייה ובמפעל המים הוא שמו של הנתבע. ראשית, ההסכם בין הצדדים קבע חובת תשלום ובכך יצר חיוב כלפי התובעת, כי אכן התשלומים יבוצעו כדין, ללא שום קשר לזהות המשלם. שנית, זכותו הבסיסית של אדם היא, שנכס הרשום על שמו ינוהל כחוק ולא יצבור חובות. שלישית, אין לדעת כיצד ינהגו העירייה או מפעל המים בנושא החובות, ואין לכפות על התובעת ולו אבק של חשש לצורך בהתנהלות עתידית בקשר לחובות אלו.